LiveWell_Fly
LiveWell_Fly

העשרה האחרונים

מאת: לימור עברון גילת, מטפלת משפחתית ומנחת קבוצות הרזיה
זמן קריאה: 2 דקות
מגיל 3 אני שמנה. הקיץ החלטתי שזהו - אני רוצה להיות רזה. לא שמנמנה, רזה. אני יוצאת לדרך ומדי שבוע אני אחלוק אתכם כאן את התהליך. בלי הנחות ובכנות מוחלטת. מוכנים?
Bari15_In

העשרה האחרונים: יומן הדיאטה שלי

העשרה האחרונים

אני לימור עברון גילת מזיכרון יעקב, בת 40++ או בעברית: נושקת באיבה כבושה לחמישים. נשואה בשמחה לדגן, איש הייטק, ואמא מאוהבת, אם כי מרוטה לעתים לעידן, בת 14 ולעילי, בן 10. נעה, בת 23, בתו של בעלי ודמות משמעותית בחיי המשפחה, גרה בתל אביב עם החבר שלה תום.

אני מטופלת גם בכלב סוכרתי (פודי), מזריקה לו פעמיים ביום אינסולין ושוטפת את הבית מדי יום אחרי שהוא משאיר בנון שלאנט את צרכיו בסלון הבית.

לפני 17 שנה שקלתי 130 ק"ג, הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה, בת 29, ממורמרת וערירית. גם כשלא הייתי ערירית, אולי עדיף היה שכן אהיה כזאת.

רזיתי 10 ק"ג בכוחות עצמי ואז בעזרת קבוצת תמיכה רזיתי עוד 50. הישג עליו אני שומרת מאז (פחות או יותר).

בכנות אני יכולה לדווח שהריונות והנקות ארוכות (סה"כ  4 שנים) גרמו לי לעלות במשקל בטירוף, שני אובדנים משמעותיים (הורי), שלחו אותי היישר למקרר וגם סתם תלאות החיים הרגילות עלולות להמעיד אותי ולשגר אותי לחיקו החמים של האוכל.

בשפה מקצועית קוראים לזה אכילה רגשית. בעיני היא אם כל ההשמנות כולן.

הקיץ כבר מזמן כאן ויש לי מסורת מעצבנת כבר מזה שנים. בקיץ – להשמין. למה? אין לי מושג, לכולם התיאבון נמוג נוכח עליית הטמפרטורות, המסיבות והיציאות ואילו אצלי – הפוך. הילדים שלי לא מתושבצים במשבצות הרגילות, לילות לבנים, מחנות קיץ, טיולים אתגריים ואני – בדאגה. עדיין לא מצאתי פתרון לחרדה מלבד בולמוס חביב ומאלחש.

השנה החלטתי לא עוד! לא בא לי להיגרר לחגי תשרי שמנמנה ומותשת. אני הקיץ מרזה. והפעם בא לי עד הסוף. לא להיות מלאה, שמנה או נוטה להשמנה. עם היסטוריה כמו שלי, זה לא פשוט, שכן מגיל 3 אני שמנה.

כמה מתסכלת הידיעה שלמרות שירדתי כל כך הרבה קילוגרמים, אני שומרת על זה שנים ארוכות ועדיין אני נחשבת שמנה….

אז זהו. פסע אחד לפני שאני מאפסנת את עצמי בבית אבות יוקרתי ומפנק, בא לי להיראות ממש טוב.
פעם בשבוע אני אדווח כאן בבלוג שיכונה מהיום: 'העשרה האחרונים' מה קרה איתי במהלך השבוע, כולל כמה רזיתי או שמנתי. בלי הנחות ובכנות מרבית.

בעניין המשקל הנוכחי, אל תחלמו אפילו שאספר לכם מהו. גם אם רופא ישאל אותי, במטרה לתת לי תרופה מצילת חיים, במצב חירום, נראה לי שאני אעגל. נו טוב, יוצאים לדרך.


לימור עברון גילת. בלי הנחות

עזרים טקטיים: מפגש פעם בשבועיים עם הדיאטן שלי רן צורי מחיפה, מפגש שבועי עם הפסיכולוגית הנהדרת שלי  ד', (כמה תחזוקה צריך בן אדם אחד – מחריד, לא?) הליכה ברגל – 5 ק"מ X 6 פעמים בשבוע, אכילת 7 ארוחות קטנות במשך היום, דגש יושם על אוכל בריא (אחרי הכל, סיימתי את שנת הלימודים השנייה שלי בנטורופתיה).

יצאתי לדרך. אשמח לדיאלוג עם הקוראים ובבקשה אל תהיו מרושעים בטוקבקים – זה מיותר.
שיהיה לכולנו המשך קיץ נעים וקריר

 

 

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו
  1. ירון אזולאי

    כל הכבוד על האומץ! כבר יצרת אצלי את הרצון לעקוב וללמוד מהדרך שבא תצעדי!

  2. רן צורי

    אתמוך גם מכאן , בהצלחה – לך ולכל מי שרוצה להצטרף למשימה!

  3. ליאת

    ליבי ליבי איתך, אני בחיי הורדתי כל כך הרבה שאפשר למשול את זה למשקל של שניילדים חיים בני 3-4 אולי אפילו יותר, לצערי אף פעם אינני מצליחה לשמור על ההרזיה לאורח זמן על זה מגיע לך שפו ענקי, לפני שבוע התחלתי תהליך של נטורפתית החלטתי דיי עם הדיאטות אולי תהליך אחר ילמד אותי איך לאכול נכון… בהצלחה לך ובהצלחה לי ובהצלחה לכל מי שבדרך שלנו ליאת

  4. חנה

    רזיתי 40 שומרת הרבה שנים. בגיל דומה עם עוד 2 פלוסים.

    לא אוכלת אכילה רגשית. יותר אכילה סתמית של היסח הדעת או שעמום מקומי.

    עושה ספורט, התחייבתי הקיץ לעשות יותר, אוכלת נכון, גם אני למדתי נטורופתיה.

    וגם אני צריכה להוריד עוד 10-15 (דיון עם עצמי) לא יותר בשביל להיות באמת חתיכה.

    בהחלט נכנסת לאותה סירה

    בהצלחה לנו ולכל האחרות.

  5. לימור גילת

    מעריכה ומוקירה את התגובות ומצפה לבאות. עידכון – בשבוע הבא. בהצלחה לכולנו!

  6. מיכל

    מי שלא צפתה, לא תבין.

    אבל לרוב אין אומץ.

  7. יעל לבון

    מתכננת כבר כמה שנים וכל פעם מנסה ומקווה שהפעם זה יצליח ,כולה צריכה לרדת 8 קג ,גם אם ארד 5 כבר אהיה שמחה ,
    יודעת אתץ השיטות תורות , אבל יש מכשולים בדרך ,
    צריך כח רצון ןהתמדה ,לפעמים אני מרגישה כאילו נסנס בי הילד הרע והוא זה שאוכל ואני…משמינה

  8. למיכל

    אכן חוויה מטלטלת. ניסיתי בעבר לראות ונשברתי. הפעם ראיתי עד הסוף. it make you think. אני אוכלת בשר רק פעם בשבוע, לא מצליחה לשכנע את משפחתי. כבר מחפשת תחליפים לפעם הבודדה הזאת. תודה על ההפניה.

  9. אורנה דון

    ראשית את כל כך יפה וקורנת ואמיצה במהלך הזה שלך.
    אני כל חיי נאבקתי בכל אותם דברים ולפני כארבעה שבועות הגעתי במקרה או שלא במקרה לאדם בשם אהרון לופן שעשה לי מהפך במוח – ואין לי כבר מאבק עם האוכל. הוא לימד אותי לא להאבק ולבחור להצמד לתפריט שיקדם אותי לבריאות. אין מצב שהמילים האלה יביעו את ההבדל. פשוט עברתי פאזה והאוכל שכל הזמן פיתה אותי – ממשיך לפתות אותי, אני לא נלחמת עם זה וממשיכה בדרך שלי.
    שווה בדיקה

  10. אליזבט

    מאחלת לך הצלחה והמשך דרך
    מאד מבינה , גם אני מגיל ילדות שמנה
    לפני 18 שנים ירדתי 50 קג
    ואני מתמידה בשמירה הזו , לא היה מזיק לי לרדת עוד כ 8-10 קג
    אבל אני מאושרת בכל מה שישי,
    אני מצאתי עזרה דרך קבוצת תמיכה של או אי
    השמירה מצריכה עבודה מתמדת – לחיות באמת באורח חיים אחר , לעבוד על הנפש והרוח חוץ מהגדרת האוכל אותו אני אוכת

    ללא ספק השמנה זו מחלה כרונית הדורשת טיפול מתמיד
    הפטנט- התמדה , התמדה , התמדה

    תודה לך

  11. אליזבט א.

    אצלי ההתחלה הייתה הפוכה, עד להריונות הייתי מאוד רזה, בילדותי כינו אותי בשמות כגון: מקל סנוקר, אבל בעשרים שנה האחרונות, עם אכילה ריגשית הפכתי להיות מלאה, בקטגורית BMI אני בגבול העליון של עודף משקל.וכך מי שרואה אותי אחרי תק' ארוכה מיד פולט:"הכפלת את עצמך". בחצי שנה האחרונה הצטרפתי לקב' תמיכה, והקג' יורדים, אם-כי בקצב מאוד איטי.
    אז המון הצלחה בתהליך, וכבר יש לי קישור לאתר.