Powered by WP Bannerize

תרימה

Powered by WP Bannerize

שורש זנגוויל - ג'ינג'ר

מאת: בעריכת: מרב מור-אופיר, תזונאית קלינית .M.Sc
שורש הזנגוויל, הארומטי והחריף הוא מקור ייחודי לחומרים פעילים רבי עוצמה. הזנגוויל (הידוע יותר בשמו הלועזי ג'ינג'ר) משמש בסין לטיפול בבחילות ובהקאות, וכן בשלשול, בכאבי בטן, בכאבי שיניים ובשגרון (ראומטיזם). גם את עמי הודו, ניגריה ואיי הודו המערבית משמש הזנגוויל כתרופה חשובה.

הזנגוויל מכיל שמנים נדיפים חיוניים, קטונים ארומטיים הידועים בשם הקיבוצי ג'ינג'רול, והם המרכיבים הפעילים מבחינה תרופתית. ג'ינג'רול הוא האחראי לחריפות טעמו של הזנגוויל ולתכונותיו ממריצות העיכול.

זנגוויל טרי מכיל ג'ינג'רול, בעוד זנגוויל מיובש מכיל ג'ינג'רול וכן נגזרת שלו, שוגואל, הנוצרת תוך כדי הייבוש. לשני מרכיבים אלה יש לעתים תכונות פיזיולוגיות שונות. ככל הנראה, שוגואל הוא האחראי לתכונותיו משככות הכאבים של הזנגוויל המיובש, אך הוא נוטה להעלות את לחץ הדם – בניגוד לזנגוויל הטרי המוריד את לחץ הדם.

הזנגוויל משמש למניעת בחילה והקאה הקשורות במחלת הנסיעה. הוא עוזר למנוע הקאה, מעודד הפרשת רוק ומיצי עיכול, ומגביר את פעילות המעיים ואת התנועה הפריסטלטית שלהם. הוא משמש גם להגברת התיאבון.

בעוד שמקובל להמליץ על זנגוויל נגד בחילות הקשורות בהריון, הוועדה הגרמנית לצמחי מרפא דוחה המלצה זו, וכמוה גם הגוף האמריקני המקביל (Herbal PDR).

עם זאת, לא הוצגו נתונים כלשהם כגיבוי לאזהרה זו. פולדר וטין (Fulder and Tenne), בסקר הספרות שערכו, לא מצאו כל הצדקה להיזהר משימוש בזנגוויל נגד בחילת בוקר, כאשר הוא נלקח במינון הרגיל של 2 עד 4 גר' ליום. זנגוויל אכן גורם לתחושה של "בעירה", והרגשה זו אינה נעימה אם הוא נלקח ממש לפני הקאה.

הזנגוויל נמצא ברשימת החומרים "הבטוחים לשימוש בדרך כלל" (GRAS) של מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA).

זנגוויל – נוגד דלקות, נוגד חמצון ונוגד סרטן

הזנגוויל הטרי מכיל, מלבד ג'ינג'רול, גם אנזימים המפרקים חלבונים (פרוטאזות), התורמים לשימושו כנגד דלקות. במחקר בחולי דלקת המפרקים (ארתריטיס) נמצא ששלושה רבעים מהם חשו בהקלה בכאבים ובנפיחות כאשר נטלו זנגוויל. איש מהמטופלים לא דיווח על תופעות לוואי שליליות במשך התקופה בה צרכו זנגוויל, פרק זמן שנמשך משלושה חודשים עד שנתיים ומחצה. מוצע שלפחות אחד המנגנונים שבהם מביא הזנגוויל להשפעותיו קשור למניעת ביוסינתיזה של פרוסטאגלנדין ולאוקוטריאן, כלומר, הוא פועל כמעכב ביוסינתיזה של איקוסאנואידים. עוד נמצא כי לזנגוויל השפעות משככות כאבים ומורידות חום.

מחקרים שנעשו לאחרונה הראו גם כי הוא ניחן ביכולת נוגדת חמצון גבוהה ובכושר הגנה מפני סרטן המעי הגס. הזנגוויל מהווה מקור למגנזיום ולכמה ויטמינים ומינרלים נוספים. את הזנגוויל צורכים בדרך כלל בחליטה או בתבשילים.

כמות זנגוויל לשימוש למטרות טיפוליות

מינון מקובל הוא שניים עד ארבעה גרמים של זנגוויל ביום, מחולקים לשתיים-שלוש מנות. מחצית הגרם של זנגוויל מיובש היא שוות ערך לשני גרמים זנגוויל טרי.

ערכים תזונתיים נבחרים ל – 100 גרם שורש זנגוויל (Ginger root)

קלוריות (קק"ל)  80
חלבונים (גר') 1.82
פחמימות (גר') 18
שומנים (גר') 0.75
סיבים תזונתיים (גר') 2
נתרן (מ"ג) 13
ויטמין C (מ"ג) 5
ויטמין B3 (מ"ג) 0.75
ויטמין B6 (מ"ג) 0.16
אשלגן (מ"ג) 415
ברזל (מ"ג) 0.6
מים (גר') 80
מגנזיום(מ"ג) 43

 

פיטוכימיקלים: ג'ינג'רולים, פרוטאזות ועוד.

המלצת מומחי מועצת הצמחים
הזנגוויל מכיל חומרים התורמים להסדרת פעילות מערכת העיכול, ובעיקר למניעת בחילות והקאות. צריכה של 4-2 גר' ליום, המחולקים ל-3-2 מנות, מומלצת בדרך כלל להקלה על
בחילות הריון. בנוסף, הזנגוויל מכיל חומרים נוגדי דלקת, היכולים לתרום להקלה במצב של דלקת מפרקים. כן הוא מכיל חומרים נוגדי חמצון ונוגדי סרטן. מומלץ להשתמש בזנגוויל כתיבול בריא במיוחד, לעתים קרובות בתפריט השבועי, וכתרופה טבעית להקלה על בחילות ומצבים דלקתיים.

השאירו תגובה: