מה אוכלים ראשון?

כבר במאה ה- 12, הרמב"ם, הרופא של מלכי מצרים שדגל ברפואה מונעת על פי עקרונות ההוליזם, המליץ להקפיד על סדר קדימויות בארוחה, הווה אומר: לאכול תחילה את המזונות שקלים יותר לעיכול ולאחר מכן את המזונות שעיכולם קשה וארוך יותר.

המזונות שנחשבים לקלים לעיכול הם פירות וירקות, באמצע נמצאות הפחמימות ולבסוף מגיעים החלבונים והשומנים. בואו ננסה להביןם מה עומד מאחורי החלוקה הזאת.

זמן עיכול הפירות הוא מהיר ביותר – כחצי שעה. מקבוצת הפירות, האבטיח והמלון מתעכלים הכי מהר. לכן אבטיח ומלון יש לאכול בנפרד מפירות אחרים ופירות ככלל יש לאכול בנפרד ממזונות אחרים. ניתן לאכול פרי חצי שעה לפני האוכל או לפחות שעתיים לאחר ארוחה. ברגע שמקנחים עם פרי  הוא תוסס ומרקיב בזמן שהוא מחכה לשאר האוכל שיתעכל, מה שיוצר גזים והצטברות של רעלים במערכת העיכול.

ירקות מתעכלים מהר יחסית – בין חצי שעה לשעה, והם מכילים אנזימים שעוזרים לפעולת העיכול. אם לא משלבים בארוחה ירקות טריים, הגוף ישתמש באנזימים שלו כדי לעכל את המזון, דבר שיגרום לתחושת עייפות וכבדות. את הירקות יש לאכול מיד לאחר חיתוכם כיוון שהאנזימים וחלק מהויטמינים הולכים לאיבוד לאחר זמן מה. אם כך – יש להתחיל את הארוחה עם ירקות ורק אז לעבור למנה הבאה.

זמן עיכול הפחמימות הוא כשעתיים. פחמימות מורכבות כגון אורז מלא, שיפון, שיבולת שועל מלאה, לחם מלא, פסטה מקמח מלא, בטטה, קינואה ועוד, מתעכלים לאט יותר מפחמימות פשוטות כגון תפוח אדמה, אורז לבן, לחם לבן וכו' ולכן משרים תחושת שובע ארוכה יותר, מה שעוזר בין השאר להימנע מהשמנה.

זמן עיכול החלבונים הוא 3-6 שעות. חלבונים מהצומח כגון חומוס, עדשים, שעועית ושאר הקטניות, מתעכלים מהר יותר (כשלוש שעות) מאשר חלבונים מהחי כגון דגים, עוף ובשר (בשר מתעכל לאחר כ- 6 שעות).

זמן עיכולם של השומנים הוא הארוך ביותר. כאשר אוכלים שומנים, מופרש מהקיבה הורמון המכונה בקיצור CCK, אשר גורם לקיבה להאט את פעולתה ולגרום לתחושת שובע. בקבוצת השומנים נמצא את השמנים למיניהם, אבוקדו, אגוזים, טחינה, קוקוס ועוד.

מי עושה מה?

בנוסף, חשוב להבין את תפקידם של איברי מערכת העיכול בכל התהליך הזה:

בקיבה, שהיא חומצית, יש בעיקר אנזימים המפרקים חלבונים, ולכן עיקר תפקידה הוא בעיכול חלבונים כגון קטניות, מוצרי חלב, ביצים, דגים, עוף ובשר.

המעי הדק, שהוא המשך ישיר לקיבה, הינו בסיסי ומכיל אנזימים המפרקים פחמימות, ולכן עיקר תפקידו הוא בעיכול פחמימות כגון לחם, בטטה, תפוח אדמה, אורז, כוסמת וכו'.

בהתאם לכך, יש לאכול פחמימות לפני חלבונים על מנת שאלו "יצליחו" לרדת למעי ולא יתעכבו בקיבה, במקרה שנקדים את החלבונים אשר יתעכבו לצורך עיכולם בחלל הקיבה.
חלבונים שזמן עיכולם ארוך יותר מפחמימות וכאמור, מתעכלים בקיבה, יש לאכול אחרונים.
יסלחו לי כל אוהדי העוגות, סלט הפירות והגלידות, אך הקינוח המומלץ ביותר לאחר הארוחה הוא חליטת צמחים חמה. מומלץ לחלוט צמחים המעוררים אנזימי עיכול או סופחים גזים, כך שיעזרו למערכת העיכול במלאכתה. צמחים מומלצים לדוגמה: שיבה, קמומיל, אניס, שומר. בהקשר הזה, אוסיף שלא כדאי לשתות תה המכיל תאין או קפאין כיוון שהתאין והקפאין מונעים ספיגת ברזל וסידן מהמזון.

לסיכום האמור לעיל, הסדר הנכון של האוכל צריך להיות כך:

פירות (להמתין חצי שעה לפחות) –ירקות –  פחמימות – חלבונים – שומנים.

ואם כבר בסדר עסקינן, נזכיר עוד ממשנתו של הרמב"ם אשר קבע סדר התנהגותי לפני ואחרי אכילה:

הרמב"ם ממליץ לעסוק בפעילות גופנית ממריצה כלשהי לפני האכילה כדי להכין את הגוף לפעולת העיכול- זה יכול להיות עליה במדרגות, הליכה, או כל דבר שממריץ את פעולת הנשימה.

אין לעשות אמבטיה לאחר האוכל, כיוון שזה ממריץ את זרם הדם בכל הגוף על חשבון מערכת העיכול – דבר שגורם להאטה של העיכול, כפי שאומר הרמב"ם בספרו "הנהגת הבריאות": " וכל שתהא הרחצה קרובה יותר אל האוכל, כן תחליש את הכח, כמו כן תשפיע השפעה מזיקה על כלי העיכול והיציאות".

שינה לאחר האוכל כמובן מזיקה, ויש לישון רק שלוש שעות לאחר האכילה ואז "תעזור התנומה לעיכול שאריות המזון בקיבה".

ואם צריכים להתפנות – יש לעשות זאת לפני האוכל : "וראוי שלא יאכל ולא יכנס למרחץ ולא יבעול עד שיבדוק לנקביו וידחה ויוציא כל המותרות לחוץ".

לסיכום, חשוב להבין שברגע שאוכלים בסדר לא נכון, העיכול משתבש, מאכלים מסוימים "יחכו לתורם" ובינתיים ירקיבו ויתססו, דבר שבטווח הקצר יגרום לגזים ונפיחות, ובטווח הארוך לחולשת מערכת העיכול ולהצטברות של רעלים. מנסיוני הקליני ראיתי מטופלים שבריאותם שפרה עליהם רק כתוצאה משינוי סדר האכילה.

אין מנוס, צריכים להיות מסודרים גם (ואולי בעיקר) בכל הנוגע למזון!

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו