מאוכל טעים מדי לאוכל טעים דיו

החגים בעיצומם. לילה הסדר עבר, אך לפנינו עוד סדרה מעיקה של ארוחות חג כבדות אך טעימות.

כמי שמתמודדת מזה שנים ארוכות עם אכילה על כל היבטיה, רציתי לצאת חוצץ כנגד הדרך שבה העם הזה בוחר לאכול בחגים ובכלל.

לפני 17 שנה ירדתי 60 קילוגרם בעזרת קבוצת תמיכה, הישג עליו אני שומרת עד היום. אני מקפידה שאל פי ואל פיותיהם החביבים של בני משפחתי, לא ייכנסו דברי מאכל שאינם טעימים, מין כלל שכזה. אני לא מאמינה בסבל בכלל ובתחום האוכל בפרט. אם יש לי מכסה מסוימת של מזון שאמור להיכנס אל פי, מוטב לו, שיהיה טעים.

אך כאן צץ ועולה נושא מטריד. האוכל הטעים מדי. ולמה אני מתכוונת? כל אחד יודע מתי הוא אוכל סתם כי טעים לו, בלי קשר או קשב למידת הרעב אותה הוא חש.

בשנות השבעים פעל בארצות הברית פסיכואנליטיקאי בשם דונלד ויניקוט. הוא טבע את המונח: Good enough mother. המשמעות הייתה: אין אמא מושלמת, יש אמא טובה דיה, שיודעת למנן נכון את עצמה לתינוק שלה, בהתאם לצרכיו, צרכיה ובהתאם לסיטואציה. על אותו משקל, אחרי חיכוך, 'נפילות' ו'קימות' סביב האוכל, אימצתי את המונח: Good enough food. האוכל הטעים דיו. זהו מזון, שהוא טעים, בריא, משביע, אך לא גורם לאכילת יתר. הדבר הזה הוא מאד אינדיבידואלי ואישי. לכל אחד יהיה את האוכל הטעים דיו שלו ואת זה שיגרום לו לצרוך פי שלושה מכפי שגופו זקוק. עבור מישהו, סתם סוג מסוים של דגני בוקר ייגרמו לו לאכול באופן מוגזם ועבור אחר, זאת תהייה עוגת קצפת מגרה.

אותם חוקים חלים גם על האורחים

ולשאלה שתישאל ובצדק, איך מנהלים ככה חיי משפחה, אם לכל אחד יש את המוקשים האישיים של עצמו, תשובתי: מו"מ, ניסוי וטעייה. הדבר החשוב ביותר בעיני בהקשר הזה והוא גם תואם את הכשרתי כמטפלת משפחתית הינו, פתיחת שיח בנושא. איך הבית אמור להתנהל בערוץ הקולינארי באופן שכל בני הבית יחושו בנוח ובלתי מאוימים. ועבור מי שלא מבין על מה אני מדברת, אין לי אלא לומר: אשריך!

בביתי שלי, שמונה 4 נפשות + ביקורים של בתו של בעלי, אין כמעט ממתקים וגם לא חטיפים. למה? כי הם תוקפים אותי גם ללא שום פרובוקציה מצדי. לעומת זאת, יש באורח קבע: גרנולה עשויה בבית, חטיפי בריאות טעימים (היה שלב בו הם היו קלפי מיקוח בהתערבויות שניהלה בתי), שני סוגי עוגיות בריאות שמכילות טחינה, גרעיני דלעת, שומשום, גרעיני חמנייה, שפע של מינרלים (הוויטמינים ברובם נהרסים באפיה), הרבה פחות סוכר מהמומלץ וטעם – מדהים (כך דווחתי). גם על האורחים שמתארחים בביתי, חלים אותם החוקים. אני לא מכניסה הביתה שום פיתוי ש'יפיל' אותי גם לא עבור המכובד שבאורחי. הרי אין זמן טוב יותר לאכול אלפי קלוריות מיותרות מאשר אחרי סיומו של אירוח מתיש שהותיר שאריות ראויות.

אני לא יכולה לומר שהתהליך הזה עבר חלק וללא קיטורים. היו גם היו, אבל כששמתי לב שכשיש ממתקים ושטויות בבית, אני נמצאת באי שקט, עשיתי את השינוי הזה שכיום – מקובל על כולם. למען האמת, לפעמים בני הבית אפילו שמחים / גאים במה ששוכן לו במקרר הביתי.

בעבודתי כמנחת קבוצות תמיכה להרזיה, אני פוגשת עשרות נשים בכל שבוע, צופה מהצד בתהליכים, מעודדת את משתתפי לסנן את מה שניכנס הביתה ושמה לב שמי שמהין לעשות את השינוי הזה, מרוויח משפחה בריאה יותר, שקט נפשי וחיוניות שקורנת מהעיניים.

עוגיות בריאות

משתתפים:
250  גר' גרעיני דלעת, חמניות ושומשום
3 כפות סוכר קנים / סירופ אגבה
ביצה
2 כפות שמן / כף גדושה של שמן קוקוס
אופציה: 2 כפות צ'וקלד צ'יפ 70% מוצקי קקאו

אופן ההכנה:
מערבבים את כל החברים, בעזרת שתי כפות מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה עוגיות בגודל הרצוי ואופים בתנור כחצי שעה בחום של 150 מעלות, עד להשחמה קלה.

לימור עברון גילת

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו