מים הם חיים וחיים הם מים

גוף האדם מכיל 25% מוצקים ו75%- מים. מוֹח האדם מכיל 85% מים. עם מידע בסיסי זה ברור לכל בר דעת שמַים הם מהמרכיבים החיוניים ביותר בחיינו. אין חיים בלי מים.

בכל תרבויות העולם מהתקופה הקדומה ועד לימינו המים משמשים מרכיב חיוני – מהחיוניים ביותר – בתפיסת החיים, בחשיבותם בשגרת חיי היום-יום, ביכולות ובכוחות הטמונים בהם. ערכּם הרב הביא לשורת מנהגים, מצווֹת ויכולות סמליים אשר ניתנו למים.

המים מהווים את אחד מחמשת האלמנטים מרכיבי הטבע והחיים על פי פילוסופיית החיים, הבריאות והרפואה ההוֹליסטיים (ארבעת האלמנטים האחרים הם: אדמה, אוויר, אש ומתכת).

בימים הראשונים לבריאת העולם, על פי הראייה היהודית, העולם היה שרוי בתוהו ובוהו – בכַּאוֹס. לאחר היום הראשון לבריאת העולם, בו האלוהים הבדיל בין חושך לאור, בימים השני והשלישי אִרגן האלוהים את נושא המים שבעולם. וכך נאמר (בראשית א, ו-יג):

"ויאמר אלֹהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויעש אלֹהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן. ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בֹקר יום שני. ויאמר אלהים יִקָּווּ המים מתחת השמים אל מקום אחד ותֵרָאֶה היבּשה ויהי כן. ויקרא אלֹהים ליבּשה ארץ ולִמקוה המים קרא יַמִּים וירא אלהים כי טוב… ויהי ערב ויהי בֹקר יום שלישי".

עוד טרם בריאתו האדם כבר מוגן, שוחה וצולל במים

המים מלַווים את האדם עוד משלבּיו העוּבּריים. ברחם אמו נמצא העוּבּר כאשר מֵי השָׁפִיר מגִנים עליו מפני הסביבה ונותנים לו תחושת נועם, רוגע והגנה מפּני פגעים פיזיים ופגעים אחרים.
מכאן ואילך עם יציאתו לאוויר העולם, המזון הראשון אשר יונק התינוק הוא החלב, מזון שמרכיבו העיקרי הוא מים. וכך בהמשך, המים משמשים לאדם בחייו מרכיב חשוב בהוויית החיים הגופניים, הנפשיים והרוחניים.

המים מורכבים משני גזים

הנוסחה הכימית של המים היא H20. פירושו שהמים מורכבים משני גזים: ממימן ומחמצן ביחס של שני שלישים לשליש, בהקבלה. שני הגזים הם נטולי ריח, צבע וטעם.
החמצן הוא המרכיב החשוב ביותר בטבע וקשור לתהליכי שׂרֵפה במסלולי חילוף החומרים השונים. ולידו המימן, שהוא מהגזים הקלים ביותר הידועים לנו כיום.
טווח הטמפרטורות שהמים פועלים כנוזל הוא בין 0 ל100- מעלות צלזיוס. מתחת למעלת האפס המים קופאים ומעל ל100- מעלות הם מתאדים למצב גז.

המים נראים סתמיים – אך יש להם ריח, צבע, טעם וצליל

רֵיח – אם יהיה למים ריח הרי שזה בעקבות תוספות שונות שתתווספנה להם: יש תוספות הנותנות ריח מעוּדן ויש המולידות מים מעוּפּשים ועומדים. ריחם של האחרונים אינו נעים, הם נודפים ריח לא נעים עקב הפסולת המצויה בהם.

צבע – המים למעשה חסרי צבע. הם שקופים. רק כאשר משתקף בהם מַשהו, המים מקבלים את הצבע של אותו מרכיב. צבען של היַמּוֹת יכול לנוע מכָּחוֹל, דרך תכלת, ירקרק ועד לאפור. הדבר תלוי גם במרכיבי האקלים, כמו למשל שמים בהירים (צבע הימה יהיה כחול-תכלת) או עננים (צבע הימה יהיה אפור), וכו'.
נהרות ונחלים ייצָבְעוּ גם כן בהשפּעת האקלים, אך בעיקר בהתאם לתכולתם. כך למשל: נהר הגַנְגֶס, הנהר הרחב והארוך שבהודו, אשר סוחף במימיו את החול שבקרקעיתו, צבע מימיו חום.

זכיתי לראות את מפגש שני נהרות הענק בברזיל: נהר האָמָזוֹנָס – שצבעו חוּם עקב סחף הקרקע ונהר הרִיוֹ נֶגְרוֹ, שצבעו שחור. המראה המרהיב שחזיתי בו היה במפגש הנהרות שבּוֹ נראה בבירוּר הקו המפריד בין הצבע החום לצבע השחור. אכן, מרהיבות הן מראות הטבע.

טעם – כידוע, למים אין טעם. אך למרות זאת המים טעימים. זו תופעה מעניינת מאוד שגם בהעדר מרכיב ממרכיבי הטעם המוּכּרים לנו במים, אנו חשים ואומרים שמַים טעימים. אין זה טעם מהטעמים המוּכּרים לכל אדם: לא מתוק, לא מלוח, לא מר ולא חמוץ, וכו' – המים פשוט טעימים.

צליל – לצלילי המים ריתמוס. הם חוזרים על עצמם, בין אם הם שקטים ורגועים ובין אם הם סוערים. צלילים אלה, ובעיקר הצלילים השקטים של מים זורמים בריתמוס החוזר שלהם, משרים אווירת רוגַע ונועם. בנושא זה אני יכול להעיד מהליכות חיי. על שולחן עבודתי מוצב מפּל מים קטן אשר על ידי משאבה יוצר זרימת מים הנופלים בינות חלוּקי האבנים המוצבים באגן המפּל.

צלילי המים הזורמים מוסיפים לי רוגַע, שלווה במחזוריות שקטה שהיא ממרכיבי החיים הרוחניים החשובים ביותר. אמוֹר מעתה שלמים יש גם ריח, גם צבע, גם טעם וגם צליל. מים אינם משהו סתמי.

חיוניות המים לתפקוד תקין של הגוף

הצורך בשתיית מים הוא חיוני ביותר לחיי האדם. המים שאנו שותים דרושים לשורה של צרכים פיזיולוגיים חשובים ביותר. הנה כמה דוגמות לחשובים שבהם:

• המים הם המרכיב החשוב ביותר של כל תא ותא בגוף. הם מהווים כ75%- מתכולת כל תא בגוף וּ85%- מתכולת תאי המוח.

• המים שאדם שותה נקלטים בדם ומגדילים בכך את נפחו, והדם נעשה יותר דליל. כתוצאה מכך זרימת הדם מתקיימת בצורה טובה יותר.

• המים מסייעים בהתחדשוּת תאים ורקמות בגוף.

• המים מהווים מרכיב חשוב במספר עצום של רֵאקציות כימיות הקורות בכל תא ותא בגוף.

• המים משמשים כנַשָּׂאִים (Carriers) של חומרים כימיים שונים בנוזלי הגוף (דם, לימפה, נוזל חוט שדרה, ועוד).

• המים מהווים נַשָּׂאֵי פסולת הגוף אשר מורחקת ממנו דרך השתן, הצואה והזיעה.

• מֶשֶׁק המים בגוף מסייע בוויסות החום שלו.

כל יום – שתו מים, ורק מים

צורך הגוף למים הוא צורך קיומי. הצמָא קודם לרעָב. אדם הצמֵא והרעֵב יבקש קודם לשתות מים ורק אחר כך לאכול ולהשקיט את רעבונו. אנו מצוּוים מדי יום ביומו: רק מים. מים ולא קפה, לא תה, לא מיצי פֵּרות, לא חלב ולא כל משקה אחר. רק מים.

אין משקה כמו מים אשר גורם לשבירת צימאון ומביא לרוויה מלאה.
האמת ניתנת להיאמר שרוּבּנו ככולנו לא שותים מים בכמות מספקת. אנו דואגים לשתות מִי קפה ומִי תה ומִי משקאות ממותקים או מוגזים (סוכריים או דיאטטיים). אבל לשתות מים בכמות מספקת וכל יום, דבר זה לא נעשה על ידי רבים מאִתנו.

למוֹתר לציין שאדם אשר פעילותו היומית היא אָאֵרובית, או שהוא נמצא ועובד מחוץ לבית, בשמש וכמובן כל אחד מאִתנו בעִתות הקיץ הלוהט – עליו להרבות בשתיית מים.

כמה ומתי לשתות מים?

אין חולק על כך שיש לשתות מים מדי יום ביומו.
על מועדי השתייה יש גישות שונות. אמנה את העיקריות שבהן.

• ישנה גישה האומרת שבחיים של שגרה, ללא מאמץ גופני מיוחד ולא בעִתות של מזג אוויר חם ולח, על האדם לשתות לפחות שמונה כוסות מים ביום. בגישה זו מומלץ לשתות מים עם הקימה בבוקר, שתי כוסות מים. גם לפני כל ארוחה יש לשתות שתי כוסות מים. אם אדם סועד שלוש פעמים ביום, לפי גישה זו הרי הוא שותה את מכסת שמונה כוסות המים.

• שתֵה מים תמיד ומתי שתרצה. זו גישה הנפוצה ביותר. אך הדעות חלוקות אם יש לשתות בזמן הארוחה. יש הטוענים שמַים אפשר לשתות גם בזמן הסעודה ויש הטוענים שבזמן הסעודה אין לשתות כלל וכלל מים, או כל משקה אחר. ראִייה אחרונה זו תואמת את התנהגות בעלי חיים אחרים אשר אינם מערבּבים אכילת מזון מוצק עם שתיית מים. הטיעונים לגישה אחרונה זו נעוצים בכך, שכאשר אדם לועס את מזונו בלוטות הרוק מפרישות את מיצי הרוק בכמות המדויקת הדרושה לפירוק של מרכיבי המזון שבנגיסה ("ביס" – בעגת הרחוב) שזה עתה נגסנו. כל תוספת של נוזלים (קרי: מים) מביאה למיהוּל של המערכת האנזימטית המצויה במיץ הרוק. כתוצאה מכך נפגם עיכול המזון.

היהדות מאמצת את התפיסה שאין לשתות בזמן הסעודה:

• "אין ראוי שישתה עם האכילה" (הרמב"ם, הנהגת הבריאות, השער הראשון, 4).

• "אין לשתות מים קודם האכילה לפי שתתקרר האִצטומכא (קיבה – הערה שלי. א"מ) ולא תעכל את המזון כראוי. וגם בתוך אכילתו לא ישתה רק מעט מים מזוּג ביין" (קִצור שולחן ערוך, לב, יז).

אני חסיד הגישה הטוענת שאין לשתות מים בזמן הארוחה.

• אחטא אם לא אזכיר שישנה ראִייה אחרת של המים שעלינו לשתות והיא מעוגנת בראיית הבריאות והתזונה על פי אסכולת קינגסטון הסקוטית. זו גישה הדוגלת בצמחונוּת ואשר טוענת שעל האדם לכלול בתפריטו מדי יום ביומו פֵּרות. בפֵרות כידוע יש מים בכמות גדולה. על כן אדם אשר ניזון מפֵּרות מדי יום ביומו, על פי שיטת קינגסטון, מקבל לגופו מים בכמות מספּקת. אין צורך לשתות מים נוספים אלא אם כן האדם צמא, וגם אז במקום לשתות מים הוא יכול לאכול פרי עסיסי. זו גישה בריאותית שעל אלה המקיימים אותה אני יכול להעיד שהם בריאים. אבל בריאותם של ה"קינגסטונים" טמונה באימוץ ההיבט התזונתי בכללותו ולא רק במה שקשור לפֵּרות ולמים.

לא מים קרים ולא מים חמים גורמים לרוויה

מים יש לשתות כאשר הם בטמפרטורת החדר. מים יכולים להיות קרירים אך לא קרים ובוודאי לא חמים. כאשר אדם צמא אין הוא יכול לשתות מים בכמויות הרצויות, לא אם הם קרים מדי ולא אם הם חמים.

שתיית מים – לעֵרנות וליצירתיות

ממצאֵי מחקר בריטי, אשר פורסם בשנת 2001, מורים שתלמידים בבית ספר יסודי אשר שתו מים במשך הלימודים – בכיתה – היו ערניים ויצירתיים יותר מילדים אשר לא שתו מים בזמן הלימודים.
המדובר בשתייה של ארבע עד שמונה כוסות מים, בהיות הילד בכיתה, דהיינו – תוך כדי הלימודים. אמרנו מים ולא שום משקה אחר.

המלצת החוקרים היא שיש לחנך את הילדים ו/או לדאוג שישתו מים במשך שהותם בבית הספר. למוֹתר לציין שאותם חוקרים ממליצים לשתות יותר מים בזמן שהִייה באוויר החם או אם מקיימים פעילות אָאֵרובית: שיעורי חינוך גופני, חקלאות, ועוד.

ממצאים אלה נכונים לא רק לילדים אלא גם למבוגרים. בעמל היום יש לשתות מים – הנוסחה לעֵרנות וליצירתיוּת.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו