COCO_FLYL

Powered by WP Bannerize

HAN_FLYRI

Powered by WP Bannerize

מתי אוכלים?

מאת: פרופ' אבשלום מזרחי מתוך הספר "לחיות בריא" בהוצאת פוקוס
אדם צריך לאכול או לשתות רק כאשר הוא רעֵב או צמֵא. זהו חוק טבע. על כך אמר הרמב"ם: "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות, ד, א).
איך לרדת במשקל

לא ישנים? משמינים!, צילום: 123RF

מתברר שישנם שני סוגי רעב. כמו שמוסבר בצורה בהירה בקִצור שולחן ערוך
(לב, י): "זמן האכילה הוא, שיתאווה לאכול תאווה אמיתית ולא זרה. ולהבדיל בין תאווה אמיתית לתאווה זרה היא זאת: הראשונה נקראת רעב כי האִצְטוֹמְכָא (קיבה בארמית) ריקה והשנייה היא כשמתאווה מאכל מיוחד. והרוצה לשמור בריאותו, לא יאכל עד שתהיה האצטומכא ריקה מן המאכל הקודם… והדרך הממוצעת שהיא שש שעות".

ובנושא זה כבר קדם הרמב"ם בספרו הנהגת הבריאות (השער הראשון, 4): "ומדרכי הנהגת הבריאות, שלא יכניס מאכל על מאכל, ולא יאכל אלא אחר הרעב הצודק, ותהיה האסטומכא נקִיָּה".

כדי שהקיבה תהיה ריקה אין לאכול בין הארוחות, ואז לאחר כשש שעות הקיבה מתרוקנת ומופיע מה שקרוי הרעב האמיתי. אחד ההרגלים הפסולים בחיינו הוא האכילה על פי מה שנקרא התאווה הזרה, כלומר על פי הרעב הזר: אנו נוהגים לחטוף אוכל בין הארוחות. הקפדה על ארוחות קבועות ומסודרות והימנעות מאכילה בין הארוחות – הן מהנוסחאות לבריאות טובה.

לגבי מועדי הארוחות, במספר לא קטן של שפות אנו מכירים פתגם האומר בערך כך: "אכוֹל בבוקר כמלך, בצהריים כאזרח, ובערב תן את האוכל לאויִבך" (בגִרסה אחרת: "בערב אכוֹל כעני").

רוב הגישות התזונתיות מדגישות את חשיבותה של ארוחת הבוקר (פת שחרית). בקִצור שולחן ערוך (לב, יא) נאמר: "טוב להרגיל את עצמו לאכול פת שחרית". כבר חכמי התלמוד הגדילו בשִׁבְחָהּ של אכילת פת שחרית, שהשלכותיה החיוביות נוגעות לאפיקים רבים של חיינו. וכך נאמר במסכת בבא מציעא (קז ע"ב): "תנו רבנן: שלֹשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית: מצלת מן החמה, ומן הצִנה, ומן הזיקין, ומן המַזיקין, ומחכּימת פתי, וזוכה בדין, ללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעין, ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, ונזקק לאשתו, ואינו מתאווה לאשה אחרת, והורגת כינה שבבני מעיים, ויש אומרים: אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה". אז מה טוב יותר מכל אלה?

מסתבּר שארוחת הערב היא אחד מפִּגעֵי האדם. האוכֵל בערב, מזונו מתעכל לאט במעיו, ושנתו אינה רגועה. לא אחת, בבוקרו של יום המחרת הוא קם עייף ויגע, כאילו הלך לישון רק לפני זמן קצר. השמטת ארוחת הערב, או הקטנתה במידה ניכּרת ואכילתה לפני שקיעת החמה, היא מהרגלי האכילה החשובים שיכול אדם להקנות לעצמו.

כדאי לזכור:

הממעיט בארוחות – דואג לבריאותו. אנו מכירים אנשים החיים על ארוחה אחת או שתי ארוחות בלבד ביום. על כך מובא במסכת סוכה (כז ע"א): "שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר: כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום".

 

למידע נוסף אודות הספר "לחיות בריא" בהוצאת פוקוס

 

השאירו תגובה: