כשאכילה בריאה הופכת לאובססיה לא בריאה
כשאכילה בריאה הופכת לאובססיה לא בריאה
כבר בשנת 1979 כתב דני סנדרסון שיר על אדם שהבריאות חשובה לו עד כדי כך שהוא הופך להיות רדוף בנושא:
"תה עושה סחרחורת
ולבן עושה לי רע,
ורגל תרנגולת
מעוררת בי בחילה.
אני נמנע מלאכול דברים
שיש בהם מן הנזק.
וזה כולל עוגות תמרים
ביצים, זיתים ושסק…"
השיר הוא כמובן הומוריסטי, אבל אני מאמינה שבטח הכרתם מישהו שחייו הפכו לסבל בגלל העיסוק האובססיבי בבריאותו.
כשמדובר על תזונה יש למצב כזה שם – ״אורתורקסיה״ והיא מוגדרת כהפרעת אכילה.
מה אם במקרה הייתה ביצה במזון ולא ידעתי?
מהי אורתורקסיה?
את המושג טבע לראשונה ד״ר סטיבן ברטמן בשנת 1996.
פירוש המילה אורתורקסיה הוא ״קיבעון על אכילה בריאה״, כלומר התמקדות-יתר שאינה בריאה בנושא אכילה בריאה.
על אף שתזונה איכותית חשובה מאוד לכולנו, מי שסובל מאורתורקסיה סובל מאובססיה של ממש שמשתלטת על חייו וגורמת בסופו של דבר לפגיעה באיכות החיים ובבריאות הנפשית.
בניגוד לאנורקסיה, מקור הבעיה הוא לא פחד מעודף משקל או אובססיה לרזון, אלא חרדה מהנזק הבריאותי של אכילה לא-בריאה. בבסיס המחלה עומדת חרדה שמובילה להימנעות מפני כל מה שנתפס כ״אוכל לא בריא״ מצד אחד, יחד עם אובססיביות לצריכת ״אוכל נקי״/״טבעי״/״בריא״ מהצד השני.
האורתורקסיה מתחילה מהקפדה מחמירה על סוגי האוכל שמותר ואסור לאכול. בכך היא מובילה לצימצום סוגי המזון עד הימנעות מוחלטת ממזונות שונים שנתפסים כ״לא מספיק בריאים״.
הסכנה היא שמשטר תזונתי נוקשה זה מוביל לעיתים קרובות להתפתחות של תת-משקל, מחסורים תזונתיים שונים ופגיעה בבריאות הגופנית וברווחה הנפשית.
חשוב לדעת שעל אף שהאורתורקסיה עצמה לא ממוקדת במשקל, מחקרים מראים שהיא מהווה לעיתים ביטוי ראשוני לאנורקסיה נרבוזה שעדיין לא זוהתה.
לאכול פחמימות? השתגעתם?
נורות אדומות לזיהוי אורתורקסיה
איך נבדיל בין אדם שבריאותו חשובה לו ומשקיע בכך זמן ואנרגיה לבין מישהו שיש לו אורתורקסיה?
הנה רשימת הסימפטומים שיכולים להופיע כולם או בחלקם:
דאגת יתר בנוגע לאיכות המזון
רמת חרדה של ממש מאכילת כל מה שלא נחשב מספיק בריא ו״פרפקציוניזם״ באכילה
פחד מנזק
פחד מנזק שייגרם בעקבות הכנסת כל מזון שאינו מספיק איכותי לגוף, אפילו אם אכילתו קורית לעיתים נדירות
התעסקות יתר בהרכב המזון
לקרוא תוויות מזון בזמן הקניות כדי לבחור מזון בריא זה דבר חשוב ונבון.
בניגוד לכך, התעמקות של שעות ארוכות בבירור מעמיק של כל רכיב מזון וחרדה מפני השפעתו הפוטנציאלית המזיקה על הבריאות היא בגדר אובססיה שמאפיינת את האורתורקסיה.
התעסקות יתר בתכנון ארוחות ובחשיבה על האוכל
אנשים עם אורתורקסיה יכולים לבלות ימים שלמים בתכנון של מה מותר ומה אסור לאכול, ומתי ואיך יאכלו את הארוחות שלהם וכד׳.
הימנעות מאכילה מחוץ לבית וממזונות שהוכנו על ידי אחרים
כולל מזונות שלא ידוע הרכבם המדוייק או איך הוכנו.
הימנעות מוחלטת מסוגי מזונות שנחשבים ״לא בריאים״
בלי שתהיה סיבה גופנית מוצדקת לכך, כגון הימנעות מאכילת מגוון רחב של מזונות מכילי פחמימות רק כי ״זה מזיק״.
צמצום אכילה
עלול להופיע בעקבות החרדה מאוכל ולהוביל לאיבוד מוגזם של מסת גוף ומחסורים תזונתיים.
צמצום קיצוני במזון
פחד מאיבוד שליטה בנוגע לאוכל, ביקורת עצמית ורגשות אשם
אלה עלולים להופיע בכל פעם שהם חורגים מהחוקים וההגבלות שהציבו לעצמם.
ביקורתיות כלפי אנשים אחרים ש״אוכלים לא בריא״
ברמת אובססיה שגורמת לסביבה אי נוחות גדולה.
חיכוכים ואי נעימויות חברתיות
עד מצב שבו הם מתרחקים מחברים ובני משפחה על רקע חילוקי הדעות בנושא האוכל.
הימנעות מבילויים, אירועים, ארוחות משפחתיות וכד׳
בעקבות החשש שיצטרכו להיות בסביבה שבה מוגש ״אוכל מזיק״.
אורתורקסיה בילדים
כדיאטנית ילדים אני נתקלת מדי פעם באורתורקסיה, שמופיעה בילדים.
היא עלולה להתחיל כבר בגיל צעיר, לרוב סביב תחילת גיל ההתבגרות. כאמור מקודם, במקרים מסויימים האורתורקסיה היא רק שלב ראשוני של אנורקסיה נרבוזה ולכן חשוב לבצע איבחון מעמיק ולהבין מה הטיפול הנכון.
ברוב המקרים אלה שמזהים שיש לילד בעיה הם ההורים, שילדם מצמצם עוד ועוד את מגוון המזונות שהוא מוכן לאכול, ונמנע מאכילת מזונות שאהב בעבר.
הרקע להתפתחות האורתורקסיה בילדים (כמו גם לעיתים במבוגרים) הוא החשיפה שלהם לכמויות עצומות של מידע בנושא התזונה והבריאות באמצעי התקשורת, ברשתות החברתיות ולפעמים גם בבית.
הפרשנות של הילדים למידע זה עלולה להיות קיצונית ודיכוטומית (כלומר ראיה בשחור-לבן, בריא-מזיק) והם עלולים לפתח חרדות מפני אוכל מזיק ולהחיל על עצמם מגבלות חמורות הרבה יותר מהנחוץ.
חיוני להבין שאורתורקסיה בילדים מסוכנת הרבה יותר מאשר במבוגרים. זאת מכיוון שהיא עלולה להוביל למחסורים תזונתיים, תת-משקל, פגיעה בגדילה, פגיעה חברתית ושאר נזקים. חשוב לטפל נכון בבעיה במהירות האפשרית לפני שהנזקים יהפכו לבלתי הפיכים.
למאמרים נוספים על חשיבותה של תזונה מאוזנת שאינה קיצונית
עזבו אתכם מדיאטות – קודם כל תיהנו מהאוכל
טיפול באורתורקסיה
אחת הבעיות הגדולות עם אורתורקסיה היא ההכחשה של מי שיש לו בעיה, בדומה למה שקורה בשלבים הראשונים של אנורקסיה נרבוזה.
הסובל מכחיש לחלוטין את קיומה. לכן, ברוב המקרים רק בני המשפחה או החברים הקרובים יהיו אלו שיבינו וידחפו אותו לבדוק מה קורה איתו ולבצע שינוי.
השלב הראשון בטיפול הוא להביא למצב שהסובל יכיר בעצם קיום הבעיה.
חשוב שיבין שהאורתורקסיה היא לא מצב נורמלי והיא לא מועילה לבריאותו, אלא להיפך: היא פוגעת בחיים הנורמליים ובאיכות החיים הכוללת שלו ולעיתים גם של הסובבים אותו.
המשך הטיפול מתבסס על שינוי אמונות ותפיסות מוטעות בנוגע לאוכל, וחזרה הדרגתית לחשיבה שפויה ומאוזנת יותר בנושא.
מי שלא מכיר הפרעות אכילה יכול לחשוב שעצם המודעות של האדם לבעיה שלו תפתור אותה. אלא שזה כמובן לא המצב, ונדרש טיפול רגשי-התנהגותי מסודר לצורך כך.
הטיפול כולל, בין השאר, זיהוי של הרגשות העומדים בבסיס הבעיה, היכרות עם הטריגרים הרגשיים שמעוררים את התנהגויות האכילה המזיקות, טכניקות הרגעה שונות כגון מיינדפולנס, תרגילי נשימה, דמיון מודרך, מדיטציה ויוגה ועוד.
כל אלה עוזרים בהפחתת החרדה ובחזרה הדרגתית לחיים הנורמליים. הטיפול מתבצע על ידי דיאטנית שמומחית בנושא או אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש והפרעות האכילה.
לסיכום
אורתורקסיה היא הפרעת אכילה. היא מתבטאת באובסיסיביות לאכילה בריאה, אך מובילה בסופו של דבר לפגיעה בבריאות הפיזית והנפשית.
על מנת לעצור את ההידרדרות חשוב להכיר את הבעיה, להיות מודעים לקיומה ולפנות לעזרה. זאת על מנת שלא תחמיר ותשתלט על כל היבטי החיים ותגרום לנזקים שונים.
הכותבת היא ענת תבור, דיאטנית ילדים ומשפחה, מטפלת בבעיות אכילה רגשית ומומחית להפרעות אכילה של הגיל הרך.
