himalayaKrem_Fly
Laisha_Fly

סובלים מבעיות עור? אולי החיטה אשמה

מאת: - הוצאת ספרי הבריאות הגדולה בישראל
אם החיטה מסוגלת להשפיע על איברים כגון המוח, המעיים, העורקים והעצמות, האם היא יכולה להשפיע גם על האיבר הגדול ביותר של הגוף, העור? היא יכולה, וההשפעות שלה מתבטאות בדרכים רבות מספור

סובלים מבעיות עור? אולי הגיע הזמן להוריד את החיטה מהתפריט. צילום: pixabay

Laisha_In

למרות החזות השלווה שלו כלפי חוץ, העור הוא איבר פעיל, חממה לפעילות פיזיולוגית.

הוא מהווה מחסום עמיד למים, שמונע מתקפה של מיליארדי אורגניזמים זרים, שמווסת את חום הגוף באמצעות זיעה, שסופג כל יום מהלומות ושריטות, ושמחדש את עצמו שוב שוב, כדי להדוף את ההסתערות הקבועה עליו.

העור הוא מחסום גופני שמפריד ביניכם לבין שאר העולם.

העור של כל אדם מספק מחסה לעשרה טריליון חיידקים, שרובם מקיימים בו חיי שיתוף שלווים עם הפונדקאי שלהם.

כל רופא עור יוכל להגיד לכם שהעור הוא השתקפות חיצונית של תהליכים גופניים פנימיים.

הסמקה פשוטה מוכיחה עובדה זו.

לדוגמה; התרחבות כלי הדם (Vasodilatation) בפנים, שנגרמת לכם כשאתם מגלים שהאדם שהתעצבנתם עליו בזמן הנהיגה הוא הבוס שלכם, ושמצביעה על מבוכה רבה.

אבל העור משקף יותר מאשר מצב רגשי.

הוא עשוי גם להוכיח את קיומם של תהליכים גופניים פנימיים.

החיטה מסוגלת להביא להזדקנות העור, לדוגמה, על-ידי גרימת הופעתם של קמטים ואובדן הגמישות, כשהיא מביאה להיווצרות תוצרים סופיים של סכרור מתקדם (AGE, Advanced Glycation End-Products).

הזדקנות העור עלולה להיות מואצת בשל צריכת חיטה. צילום: 123RF

הזדקנות העור עלולה להיות מואצת בשל צריכת חיטה. צילום: 123RF

אבל פרט להזדקנותכם המהירה יש לחיטה עוד הרבה מה לומר על בריאות העור שלכם.

תגובת הגוף לחיטה מתבטאת באמצעות העור.

ידוע לנו שמוצרי-לוואי של עיכול החיטה גורמים לדלקת מפרקים, לעלייתה של רמת הסוכר בדם ולהפרעות במוח; אולם באותה המידה הם עלולים לגרום לתגובות בעור, ממטרדים מזעריים לכיבים ולנמק שמסכנים חיים.

שינויים בעור הם אינם תופעה עצמאית.

כשאנורמאליות שנובעת מחיטה מופיעה על פני העור, משמעות הדבר, בדרך כלל, היא שחלקים שונים בגוף חווים גם הם תגובה לא רצויה.

כלומר, איברים אחרים עשויים להיות מעורבים גם הם, מהמעיים ועד המוח, אף על פי שייתכן שלא תהיו מודעים לכך.

גירוד במשך שבע שנים

קורט בא אלי משום שאמרו לו שיש לו כולסטרול גבוה.

אבל מה שהרופא שלו כינה "כולסטרול גבוה" היה בעצם כמות גדולה מאוד של חלקיקי LDL קטנים, כולסטרול HDL נמוך ורמה גבוהה של טריגליצרידים.

מובן שלאור השילוב הזה יעצתי לקורט להפסיק מייד את צריכת החיטה.

הוא עשה כך, ובמשך שלושה חודשים הפחית 9 ק"ג ממשקלו, כולם מהכרס שלו.

אבל הדבר המוזר היה השפעת השינוי בדיאטה על הפריחה שלו.

קורט סיפר לי שיש לו פריחה אדמדמה-חומה על הכתף הימנית שלו, שהיא התפשטה אל המרפק ואל החלק העליון של הגב שלו, ושהוא סובל ממנה יותר משבע שנים.

הוא התייעץ עם שלושה רופאי עור ועבר שלוש ביופסיות, אבל הן לא הניבו אבחון ודאי.

אולם כל השלושה הסכימו שקורט "צריך" משחה סטרואידית כדי לטפל בפריחה.

הוא פעל על-פי העצה שלהם, משום שלפעמים הפריחה גירדה מאוד והמשחה הקלה עליו, לפחות לזמן מה.

אבל אחרי ארבעה שבועות שבהם ניזון מהדיאטה דלת-החיטה החדשה שלו, קורט הראה לי את הזרוע והכתף הימניות שלו: הן היו נקיות לגמרי מפריחה.

שבע שנים, שלוש ביופסיות, שלושה אבחונים שגויים – והפתרון היה פשוט כמו (הימנעות מ-) פאי תפוחים.

גירוד שנמשך 7 שנים נפסק הודות להוצאת החיטה מהתפריט. צילום: pexels

גירוד שנמשך 7 שנים נפסק הודות להוצאת החיטה מהתפריט. צילום: pexels

רוצים לראות את הפריחה שלי?

דרמטיטיס הרפטיפורמיס (DH, Dermatitis herptiformis) מתוארת כדלקת על העור בצורת בליטות ויבלות, והיא צורת התבטאות נוספת של תגובה חיסונית לגלוטן שבחיטה, מחוץ למערכת העיכול.

זוהי פריחה מגרדת מאוד, דמוית הרפס (כלומר, עם יבלות ונפיחויות דומות; אין לה כל קשר לווירוס ההרפס), שמתמידה ובסופו של דבר עלולה להשאיר חלקי עור בעלי צבע שונה וצלקות.

האזורים שמושפעים יותר מכול הם המרפקים, הברכיים, הישבן, הקרקפת והגב, ובדרך כלל בשני צידי הגוף בצורה סימטרית.

אולם פריחה זו עלולה להופיע גם בצורות פחות נפוצות, כגון פצעים בפה, על איבר המין הזכרי או בנרתיק, או בדמות פציעות מוזרות בכפות הידיים.

לעיתים קרובות יש צורך בביופסיה של העור, כדי לזהות את התגובה הדלקתית האופיינית.

מעניין שלרוב האנשים שלקו בדרמטיטיס הרפטיפורמיס אין תסמיני מעיים של מחלת הצליאק, אבל הם סובלים מדלקת במעי וממאפיינים הרסניים של צליאק.

לכן, בדומה לחולי צליאק הם יהיה חשופים לכל מיני סיבוכים אפשריים אם ימשיכו לצרוך גלוטן מחיטה.

סיבוכים אלה כוללים:

ברור שהטיפול נגד DH הוא הימנעות מוחלטת מחיטה וממקורות אחרים של גלוטן.

אצל אנשים מסוימים עשוי מצב הפריחה להשתפר תוך ימים, בעוד שאצל אחרים היא תיעלם בהדרגה במשך חודשים.

כשהמקרים קשים במיוחד, או כשהפריחה חוזרת משום שהמטופל ממשיך לצרוך חיטה (לרוע המזל, מצב נפוץ למדי), אפשר להשתמש בתרופה אבלוסולפון (Avlosulfon, Dapsone), שנלקחת דרך הפה.

בתרופה זו משתמשים גם לטיפול בצרעת; אבל היא עלולה להיות רעילה ויש לה תופעות-לוואי, כגון כאבי ראש, חולשה, נזק לכבד ולפעמים פרכוסים ותרדמת.

אנחנו אוכלים מוצרי חיטה, וכתוצאה אנחנו סובלים מפריחה מגרדת, מעצבנת, מכוערת.

אחר כך אנחנו משתמשים בתרופה שעלולה להיות רעילה, כדי שנוכל להמשיך לאכול חיטה, אבל חושפים את עצמנו לסיכון חמור לסרטן במעי ולמחלות אוטואימוניות.

האם זה באמת הגיוני?

לא מצליחים לוותר על חיטה, אז נוטלים תרופה רעילה... צילום: 123RF

לא מצליחים לוותר על חיטה, אז נוטלים תרופה רעילה… צילום: 123RF

למאמרים קודמים בנושא בריאות העור:

מי היפה בכל העיר?

תזונה נכונה ועור בריא

לעור המצב: כיצד משפיע סטרס על העור שלך?

אחרי האקנה, דרמטיטיס הרפטיפורמיס היא התופעה הנפוצה ביותר, שמעידה על תגובה לגלוטן ושפוגעת בעור.

אבל הגלוטן גורם למגוון מדהים של תופעות מעבר ל-DH, כשלחלק מהן יש קשר לעלייה ברמת הנוגדנים לצליאק ולחלק לא.

רובן עשויות להופיע גם בשל גורמים אחרים, כגון תרופות, וירוסים או סרטן.

מכאן שהגלוטן שבחיטה חולק את הפוטנציאל לגרימת פריחה מסוג כלשהו עם תרופות, וירוסים וסרטן.

פריחות ותופעות אחרות על העור, שנגרמות על-ידי הגלוטן שבחיטה, כוללות:

כיבים בפה

לשון אדומה ומודלקת (גלוסיטיס, Glosssitis), פצעונים כואבים בפינות הפה (Angular cheilitis) ותחושת צריבה בפה הם צורות נפוצות של פריחה בפה שקשורה לגלוטן שבחיטה.

דלקת עורית של כלי-דם (Cutaneous vasculitis)

חבורות נפוחות בעור, שמאופיינות בכלי דם מודלקים ומזוהות באמצעות ביופסיה.

אקנטוזיס ניגריקנס (Acanthosis nigricans)

עור כהה, קטיפתי שגדל בדרך כלל על העורף אבל גם בבתי השחי, במרפקים ובברכיים.

תופעה זו נפוצה מאוד בקרב ילדים ומבוגרים שנוטים לסוכרת.

אדמנת קשרית (Erythema nodosum)

חבורות אדומות מבריקות, חמות, מכאיבות, שגודלן 5-2.5 ס"מ.

הן מופיעות בדרך כלל על השוקיים, אבל עשויות לצוץ גם בכל מקום אחר.

הן מהוות עדות לדלקת של השכבה השומנית של העור.

כשהן מחלימות הן משאירות צלקת חומה, שקועה.

פסוריאזיס (ספחת)

פריחה אדמדמה, קשקשית, שמופיעה בדרך כלל על המרפקים, הברכיים והקרקפת, ולעיתים על כל הגוף.

מעבר לתזונה נטולת חיטה וגלוטן משפר את המצב, אבל התהליך עשוי להימשך כמה חודשים.

ויטיליגו (לויקודרמה, Vitiligo)

כתמים נפוצים, לא מכאיבים, של עור חסר-צבע (לבן).

ברגע שמאבחנים אותה ויטיליגו מגיבה, לא בעקביות, לסילוק גלוטן החיטה מהתזונה.

מחלת בכצ'ט (Behçet's disease)

כיבים בפה ובאיברי המין, שפוגעים בדרך כלל בבני-עשרה ובבוגרים צעירים.

מחלה זו עשויה להתבטא גם בצורות רבות אחרות, כגון הפרעה נפשית (פסיכוזה) בגלל פגיעה במוח, עייפות קשה מאוד ודלקת מפרקים.

דרמטומיוזיטיס (Dermatomyositis)

פריחה אדומה ונפוחה שמלווה בחולשת שרירים ובדלקת בכלי דם.

איכטיוזיס (Icthyosiform dermatoses)

פריחה קשקשית מוזרה (איכטיוזיפורם = דמוי דג ביוונית), שבדרך כלל מופיעה בפה ובלשון.

מיגול עורי נמקי (Pyoderma gangrenosum)

כיבים איומים, מכוערים, שפוגעים בפנים ובאיברים שונים.

הם גורמים לצלקות עמוקות ועלולים להיות כרוניים.

הטיפולים כוללים חומרים לדיכוי המערכת החיסונית, כגון סטרואידים וציקלוספורין (דקסימון, Cyclosporine, Deximune).

חולי זה עלול לגרום לנמק, לקטיעת איברים ומוות.

שלל בעיות עור עלולות להיגרם כתוצאה מצריכת חיטה. איור: pixabay

שלל בעיות עור עלולות להיגרם כתוצאה מצריכת חיטה. איור: pixabay

מחקרים מצאו קשר בין כל החולאים שהוזכרו לבין חשיפה לגלוטן שבחיטה, והסרת החיטה מהתזונה הביאה לשיפור או מרפא.

ברוב המקרים האלה לא ידוע היחס שבין גלוטן לבין גורמים אחרים, משום שלעיתים קרובות הגלוטן שבחיטה אינו נחשב לגורם אפשרי.

למעשה, בדרך כלל לא מחפשים אחר גורם לחולי, והטיפול נקבע בצורה עיוורת בעזרת משחה סטרואידית ותרופות אחרות.

תאמינו או לא, ככל שהרשימה למעלה נראית מפחידה, היא חלקית בלבד.

יש עוד כמה פגעי-עור שקשורים לגלוטן שבחיטה ושלא נכללים ברשימה זו.

אתם יכולים לראות שפגעי-עור, שנגרמים על-ידי הגלוטן שבחיטה, נעים ממטרד פשוט למחלה שגורמת להשחתת המראה החיצוני.

פרט לכיבי הפה ואקנטוזיס ניגריקנס, שהם נפוצים יחסית, רוב הפגעים האלה, שנובעים מגלוטן, לא כל כך נפוצים. אבל בסך הכול הם מהווים רשימה מרשימה של חולאים שפוגעים בחיי החברה, שקשים מבחינה רגשית ושמכערים את הגוף.

האם נוצר בכם הרושם שבני האדם והגלוטן שבחיטה אינם מתאימים זה לזה?


המאמר לקוח מתוך הספר בטן של חיטה מאת ד"ר ויליאם דיוויס בהוצאת פוקוס

רוצה פרטים נוספים על הספר?



    * שדות חובה




    רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו