BARA_FLYL

Powered by WP Bannerize

BODY_B_FLYR

Powered by WP Bannerize

האם הדבש בריא לנו?

מאת: ד"ר אלירן דה מאיו, ד"ר לרפואה תזונתית, נטורופתיה וצמחי-מרפא
על איכותו של הדבש, על טעמיו המיוחדים ועל סגולות הריפוי שבו. ד"ר אלירן דה מאיו על הדבש ועל העוקץ

אתחיל בוידוי: הפעם האחרונה שטעמתי דבש הייתה לפני קצת יותר מ-10 שנים. זיכרונותיי מלווים בתחושה שדבש הינו הממתיק המשובח ביותר בטעם ובמרקם שטעמתי בחיי.

לתחושתי אין בכלל מקום להשוואה המיותרת בין הטעם והמרקם של הדבש לבין תמרים, פירות וממתיקים מלאכותיים\טבעיים כאלו ואחרים.
בקטע שלפניכם אתאר את יתרונותיו התזונתיים של הדבש לכשעצמו וביחס לממתיקים אחרים, אנסה להסביר את מקורות התשוקה והמשיכה למתיקות כדבש וממתיקים אחרים, לסיום אשתף בסיבות שבגינן הפסקתי ליהנות מדבש למרות יתרונותיו התזונתיים והטעם המשובחים, כך שתוכלו גם אתם לבחור מתוך ידע ומודעות האם דבש ראוי להיות כחלק מתזונתכם.

האם דבש 'בריא' ? זאת שאלה שנשאלתי רבות בעשר השנים האחרונות, אשתדל לענות גם עליה.

אינסטינקט מולד ותכונה נרכשת

מרגע הלידה ובמשך יותר מ-2 מיליון שנות אבולוציה, נהנה התינוק מתזונת חלב-אם מתקתק. משיכתו והעדפתו בשנים שלאחר מכן למתוק היא הגיונית, רגשית ומובנת.

חלב-האם המתוק בשנותיו הראשונים של התינוק מהווה את מקור האנרגיה הבלעדי לקיומו, תפקודו וגדילתו. כל חיוך, קול ותנועה של התינוק מתאפשרים הודות לאנרגיה המזינה שבחלב-האם.
המתיקות שבחלב-האם משפיעה גם על מצבו הנפשי והרגשי של התינוק, זאת באמצעות עידוד של הפרשת אופיואידים אנדוגניים (אנדרופינים) במוח, חומרים המשככים כאב, מפחיתים פחד וחרדות, משפרים מצב רוח ובגדול גורמים לכך שהתינוק יהיה ברוב הזמן 'מסטול' קצת ובאופוריה .

חומרים אלו מופרשים אצל מבוגרים בזמן ולאחר קיום יחסי-מין ופעילות גופנית מאומצת, כשצוחקים, מחייכים, מתרגשים, ישנים ו… כשאוכלים מזון מתוק
צמח המכיל אופיואידים כתרכובות של אלקלואידים הינו פרג האופיום (מורפין וקודאין), סם ההרואין הינו חצי סינתטי כאשר מחציתו מורכבת ממורפין.
חומרים אלו ממכרים ומפעילים את מערכת התגמול (והחיזוק) שבמוח, מה שגורם לכך שאנו מחפשים את הדרכים ליהנות מהם שוב ושוב ושוב..

הפסקת ההנקה מלווה תמיד בשלב של 'גמילה וקריז' ברמה זו או אחרת. התינוק (או לחילופין מוח התינוק), מכור לאותם אנדורפינים ברמה הפיסיולוגית הרבה יותר מאשר לקרבה הפיסית אל האם.בעקבות קיומו הגנטי של האינסטינקט המולד והמשיכה הטבעית לחלב-אם מתוק, תינוקות נמשכים לטעמים מתוקים על-פני מלוחים, חמוצים ומרים.

המשיכה וההעדפה למתוק אצל ילדים ובוגרים היא שילוב של האינסטינקט המולד שאיתו נולדו והשפעתו על הפיסיולוגיה (במוח), הרגשות והנפש והן כתכונה נרכשת לאורך השנים מזמן הלידה.

במשך מיליוני שנים מזון מתוק ובלתי-מעובד שנמצא בטבע היה סימן להיותו בטוח ואכיל לחלוטין, ללא סכנת הרעלה.

מזון-בר מר, חמוץ ומלוח נאכל בזהירות רבה עקב החשש להימצאות מרכיבים רעילים שמסווים ע"י הטעם. זוהי סיבה נוספת ובעלת השפעה רבה על העדפתו המולדת של האדם למזון מתוק.
ההשפעה הרגשית והנפשית של הטעם המתוק (החל משלב ההנקה) על האדם מייצרת מערכת יחסים הנעה בין תלותיות תקינה ועד להתמכרות בלתי-נשלטת.

מעטים מבני-האדם אינם נמשכים למתוק, בדרך-כלל מסיבות גנטיות (במוח), טראומות ופיצוי בדרכים אחרות (סמים וכדומה..).

המוח והתפקוד הקוגניטיבי דורשים סוכרים (גלוקוז) יותר מכל איבר אחר ובכל רגע של חיינו,
הגוף כולו על כלל מערכותיו ואיבריו דורש סוכרים להפקת אנרגיה ולכל פעילות ותנועה,השפעתם המיטיבה של הסוכרים על הרגשות והנפש (שלווה ושמחה, שיכוך כאבים, חרדות ופחדים) מעצימה עוד יותר את המשיכה אליהם.

לשמחתנו הגדולה (או שלא) זוהי תקופת הפוריות המדהימה ביותר להנאה ממגוון הפירות והמאכלים המתוקים. אפשר ליהנות משלל היתרונות הפיסיים, רגשיים ונפשיים שבמזונות מתוקים, מזינים וטעימים.

אלו ימים של שפע ועושר בממלכת התזונה האנושית ולכל אדם ניתנת הבחירה מתוך אינספור האפשרויות שמוצעות לו. מתיקות מסוגים שונים, צבעים ומרקמים מהנים.
סוכרים הם חלק מכל תזונה ודיאטה, הפקה של אנרגיה מחלבונים ושומנים היא מורכבת, ממושכת ובעלת תוצרי-לוואי המכבידים יותר על איברי העיכול וההפרשה. הפקת אנרגיה מפחמימות דורשת השקעה מועטת של אנרגיה, זמן ועומס קטן יותר על מערכות הגוף.

לסיכום החלק הראשון של המאמר ניתן להגיד שמתיקות היא הכיוון הנכון והבריא בתזונת האדם, 1:0 לדבש.

איכויות תזונתיות של הדבש

בבחינה מעמיקה של איכויותיו התזונתיות של הדבש, מתברר שעיקר תכולתו הן הפחמימות המתוקות.
לכמות של 100 גרם הדבש מכיל 0.02% חלבון, 0% שומן, 0.001% ויטמינים, 0.02% מינרלים ו-100% פחמימות.

בתזונה מערבית ממוצעת כמות הקלוריות, השומנים, החלבונים והפחמימות מספיקות ואף גבוהות מהרצוי. המרכיבים התזונתיים החיוניים והחסרים לבריאות אופטימאלית הינם לרוב ויטמינים, מינרלים ונוגדי החמצון שמקורם בכימיקלים צמחיים שונים.

בכל השוואה תזונתית בין דבש לפירות מתוקים, הדבש הינו מקור נחות לויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון ביחס לכמות הקלוריות שבשניהם (NCR: Nutrient;Calorie Ratio).

פירות מכילים גם נוזלים וסיבים תזונתיים אשר גורמים לעלייה מתונה יותר ברמות הסוכר שבדם.

אחת הסיבות העיקריות לדעה הרווחת שדבש הינו מזון בריאות היא השיווק האגרסיבי של השנים האחרונות. "דבש בריא יותר מסוכר לבן בתה", "דבש הוא ממתיק בריא יותר מאשר הממתיקים הסינתטיים", "אכלו דבש לדלקות גרון, התקררות ושפעת", "דבש מרפא צרידות" ועוד ועוד…

דבש כממתיק עדיף בהחלט על פני כל ממתיק סינתטי אחר וסוכרים מזוקקים מקנים ומתירס, הדבש כמקור תזונתי ואיכותי יותר מאשר הממתיקים הסינתטיים והמזוקקים אינה הוכחה לכך שהוא בריא, היא רק ממתגת אותו בתחתית סולם הערכים התזונתיים שלב אחד גבוה יותר מהגרועים מכול.

אבל..

דבש מכיל איכויות אחרות מלבד הויטמינים והמינרלים ואלו הם הכימיקלים הצמחיים (Phytochemicals). התרכובות העיקריות שבדבש הינן מסוג החומצות הפנוליות, פלבנואידים, טרפנואידים, ספונינים וטאנינים.

כימיקלים צמחיים הינם אלפי תרכובות ותערובות שונות המשמשות בממלכת הצומח כחומרי הגנה מפני מחלות, מזיקים ונזקי מזג האוויר.
בגוף האדם הם תומכים במערכת החיסונית, מגנים מפני מחלות ומשפרים את סיכויי הריפוי, גם מסרטן  .
כימיקלים צמחיים מצויים בשפע במזון מן הצומח ומשתנים בכמותם וסוגיהם בכל צמח וצמח.
הם נמצאים במוקד המחקרים של הרפואה התזונתית   וכך צפוי שיימשך גם בשנים הבאות. 

יסודותיו של הדבש מקורם הינם באבקה ובצוף הפרחים, לעתים ממאות של פרחים וצמחים ממשפחות שונות. המגוון המרשים של הפרחים הוא זה שהופך את הדבש למקור ייחודי כל-כך של כימיקלים צמחיים מסוגים ואיכויות שונות.

בכפית אחת של דבש יש תערובת של מאות אלפים ואף מיליוני סוגים של כימיקלים צמחיים שונים, אשר נאספו מדי יום ע"י אלפי דבורים מפרחים אלו ואחרים.
מגוון החומרים הללו והריכוז שלהם בדבש הם אשר הופכים אותו למזון הנחשב כמרפא.
חשוב לציין שכימיקלים צמחיים הדומים לאלו שבדבש נמצאו בריכוזים משתנים גם בפירות, ירקות, קפה, קקאו, תה ויין. בהשוואה בין סוגים אלו של מזון ומשקאות לבין הדבש, כולם כאחד עולים בכמותם של הכימיקלים הצמחיים לאותה כמות של דבש.

חשוב לציין שבמדע התזונה לא קובעים את איכות המזון בהתבסס אך ורק על תכולת הכימיקלים הצמחיים שבו. כשמבצעים הערכה של איכות המזון מתבצע שקלול של מגוון המרכיבים התזונתיים שבו כולל אבות המזון. במידה שאיכות המזון הייתה נקבעת אך ורק על-פי מדדי הכימיקלים הצמחיים שבו, גם צמחים רעילים וממכרים כמו הטבק   ואחרים היו מופיעים בראש הרשימה.

ריכוז גבוה של כימיקלים צמחיים מועילים לבריאות האדם נמצאו בצמחים בעלי טעמים דומיננטיים חריפים (ג'ינג'ר, חרדל, כורכום, שום  ), מרים (קפה, קקאו, תה, שן-הארי) וכך גם בצמחים רעילים (הרדוף הנחלים, טבק  , תפו"א ירוק).

לדוגמא: דבש שמקורו בפרחי הרדוף הנחלים יהיה רעיל ומסוכן לחייו של האדם שייטעם ממנו.  זאת בעקבות הריכוז הגבוה של הכימיקלים הצמחיים הרעילים שבכל חלקי הצמח כולל האבקה והצוף.

לסיכום בטעם מתוק:


דבש (איכותי) הוא מזון מתוק המכיל סוכרים החיוניים לתפקוד המוח ושאר מערכות הגוף.
דבש (איכותי) הוא ממתיק תזונתי מועדף ביחס לכל ממתיק מלאכותי ומזוקק.
דבש (איכותי) מכיל מגוון וכמות מכובדת של כימיקלים צמחיים ונוגדי חמצון המועילים לבריאות.
דבש (איכותי) נמצא כתרופה מצוינת בתור משחה לטיפול בנגעי-עור (הרפס), פצעים כרוניים עמידים לטיפול אנטיביוטי, החלמה מואצת ומשופרת לאחר ניתוח קיסרי, פצעי-לחץ וכוויות.

לסיכום בטעם מר:


דבש (איכותי) הינו מקור תזונתי לסוכרים בעלי ערך גליקמי גבוה בהשוואה לתמרים ופירות טריים.
דבש (איכותי) אינו מקור תזונתי לחלבון, שומנים חיוניים, ויטמינים ומינרלים.
דבש (איכותי) הינו מזון יקר מאוד לנוגדי חמצון בהשוואה לירקות, פירות וזרעים.
דבש (איכותי) הינו מקור נחות לכימיקלים צמחיים בהשוואה לאותה כמות של עלים ירוקים וזרעים.

לסיכום בטעם חריף:


דבש (איכותי) אינו מסוכן לבריאות ואינו מזיק לבריאות בצריכה מתונה.
דבש (איכותי) אינו גורם לסוכרת ולהשמנה כשהוא נאכל בשילוב עם מזונות אחרים ובכמות מתונה.
דבש (איכותי) אינו מרכיב חיוני בתזונה נכונה ואינו 'בריא' יותר ממזונות צמחיים אחרים התורמים לבריאות אופטימאלית.

בחירה ואחריות אישית

אני מתוודה שאם פירות בטעם ומרקם של הדבש היו נמכרים במחירים גבוהים, הייתי משקיע בהם ממיטב כספי. במידה שדבש היה גידול חקלאי אשר נקטף מן העצים, הייתי נהנה ממנו מאוד ולעתים קרובות.
כפי שנאמר, הדבש אינו מסוכן והרסני לבריאות ובאותה מידה גם אינו מיטיב עמה במיוחד.
סגולות המרפא שבו אינן ייחודיות והן ניתנות להשגה בקלות באמצעות צמחי-מאכל וצמחי-מרפא.
ולמרות הטעם והמרקם הנפלאים, אני בוחר להימנע מדבש כחלק מתזונתי.
יש לכך סיבות תזונתיות כפי שצוינו קודם לכן ויש לכך סיבות ממניעים נוספים ושונים לגמרי.

דבש הינו המזון היחיד והבלעדי עבור הדבורים והן משקיעות במלאכת האיסוף שלו את רוב האנרגיה והזמן בחייהן. כל טיפה אחת של דבש שמתערבלת בהנאה בבלוטות הרוק של האדם מוחלפת בשפע של גרגירי סוכר לבן ומורעל כמזון לדבורים.

מקור החיים בכדור הארץ הינה השמש והמזון שהיא מייצרת עבור כלל בע"ח. המזון שמגיע בצורת פירות וירקות, זרעים ואגוזים גדל ומבשיל בזכות האבקתן של הדבורים המאביקות את פרחיו.
ללא דבורים (בטבע, ללא גידול תעשייתי) לא היו עצים וצמחי-מאכל כפי שאנו מכירים בעולמנו, כל כוורת חקלאית נוספת בעולם שבו אנו חיים היא המשך להרס הגנטי והביולוגי של המין "דבורת הדבש" (Apis mellifera).
לעיון ולמידה של התופעה, חפשו על "הפרעת התמוטטות המושבה"ׁ(CCD: Colony collapse disorder).

כל עד הדבש אינו המקור התזונתי החיוני לחיי-האדם וישנם מקורות אנרגיה חלופיים, זמינים וזולים, כל עוד הדבש אינו המקור היחיד לשימוש כתרופה יעילה ובטוחה למחלות פנימיות וחיצוניות,

על כף המאזניים של כל אדם מונחת אפשרות הבחירה בין ההנאה מדבש כמזון משובח בטעמיו ובין ההימנעות ממנו כדרך להבעת עמדה בעד הבריאות הגנטית של ממלכת הדבורים ובעד העתיד של ממלכת הצומח (ומשפחות בע"ח והמין האנושי) בכדור-הארץ.

 

 

השאירו תגובה: