BODY_B_FLYL

Powered by WP Bannerize

ecosapp_CU_R

Powered by WP Bannerize

דיאטת השומן הרווי

מאת: אבי גרוסמן
כיצד אנשים המנסים לאמץ אורח חיים בריא דוגלים בצריכה של 50% ולפעמים 70% ואף יותר מזה מהקלוריות שלהם משומן? אבי גרוסמן מסביר מדוע שומן רווי זה בריא וגם יותר נכון לגוף שלנו מבחינה אבולוציונית. פרק שלישי

מי שעקב אחר הכתבות הקודמות בנושא אורח חיים קדמוני (פליאוליתי), שם לב ודאי שפחמימות הן לא חברותינו הטובות. אמנם תזונת פליאו אינה תזונה ללא פחמימות, אולם הורדת הדגנים והקטניות כבר מצמצמת משמעותית את צריכתן, ואת מרבית הפחמימות אנו צורכים מירקות, ירקות שורש ומעט פירות ואגוזים. מכאן שאבות המזון המרכזיים בתזונת הפליאו הם חלבונים ושומנים. החלבונים יזכו להתייחסות נפרדת בכתבה שתוקדש לנושא צריכת הבשר והדגים, הפעם נעסוק בשומן כאחד המרכיבים המשמעותיים בתזונת הפליאו.

לרוב הקוראים המשפט האחרון אולי ישמע כמו פרדוקס. כיצד אנשים המנסים לאמץ אורח חיים בריא, דוגלים בצריכה של 50% ולפעמים 70% ואף יותר מזה מהקלוריות שלהם משומן? חוסר ההבנה הזה נעוץ באחת מהפרדיגמות המוטעות ביותר השולטות בתודעה שלנו ב-40 השנים האחרונות, והוא הרעיון ששומן מזיק לנו.

לפני שנצלול לתוך הפרכת הפרדיגמה, הבהרה חשובה. כאשר אנו מדברים על שומן כמקור אנרגיה מיטבי עבור האדם, אנו מדברים אך ורק על שמנים טבעיים, אשר מופקים בשיטות מסורתיות וללא כל עיבוד כמו שומן מהחי, שמן קוקוס, שמן זית ומאכלים עתירי שומן כגון חמאה ואבוקדו. השמנים המעובדים – מרגרינה, שמני זרעים מעובדים (חמניות, סויה, כותנה וכו') רעילים לנו, מכילים כמות גבוהה מאוד של אומגה-6, ואינם מומלצים למאכל ועל כך נרחיב בכתבה הבאה שתוקדש גם היא לנושא השומן בתזונת הפליאו.

שומן לא מזיק לנו

החל משנות ה- 60 של המאה הקודמת התפתחה במדע הרפואה היפותזה לפיה צריכת שומן מזיקה לנו. צריכת שומן קושרה לעלייה בכמות מחלות הלב, להשמנה אשר מובילה לשלל מחלות מטבוליות כולל סוכרת ועוד. בהלת השומן הזו קיבלה את ביטוייה בהמלצות משרד הבריאות האמריקאי, אשר המליץ החל משנות ה- 70 לצמצם מאוד בצריכת השומן, ובעקבותיו באו גם שאר הארגונים הממשלתיים האמונים על בריאות הציבור והאיגודים הרפואיים השונים.

בהמשך התפתחה המחשבה שהשומן המזיק לנו הוא השומן הרווי, שומן מן החי, ואילו שמנים מן הצומח כגון שמן זית ושמן קנולה בריאים. אולם, אם אנו בוחנים את התשתית להנחה ששומן ככלל (רווי ובלתי רווי) מזיק לנו, אנו רואים שהראיות המחקריות המוצקות לכך דלות מאוד. כלומר, הקשר החזק של סיבה ותוצאה, אותו אנו מחפשים כדי לקבוע בוודאות שדבר אחד משפיע על האחר, קשר שקיים לדוגמא בין עישון למחלות ריאה, אינו קיים במחקרים הבודקים השפעה של צריכת שומן ומחלות לב או השמנה.

איך בכל זאת התחלנו להאמין ששומן לא בריא לנו? החוקר שהפיץ את הרעיון היה ביו-כימאי אמריקאי בשם אנסל קיז (Ancel Keys) אשר פירסם בשנות ה- 50 מחקר ובו השווה את צריכת השומן הרווי ב- 6 מדינות מול שיעור התקפי הלב במדינות אלו. קיז טען שמצא קורלציה בין אחוז הקלוריות הנצרך משומן לבין שכיחות התקפי הלב באותן מדינות. מחקר זה הוביל למחקר מקיף יותר בשם "מחקר 7 המדינות" אשר התפרסם בשנות ה- 70, חיזק את מסקנות המחקר הקודם, והיווה בסיס להמלצות ועדה ממשלתית להמליץ לציבור להגביל את צריכת השומן הרווי. משם קצרה היתה הדרך להמלצות פירמידת הבריאות המפורסמת – פחות שומן, יותר דגנים, ירקות ופירות.

כיום אנו יודעים שהמחקר של קיז היה בעייתי, משום שקיז בחר להשתמש במידע שהתאים להנחה שלו, ולא כלל ביודעין מידע מ- 15 מדינות אחרות, שלא תאם לתיאוריה שלו. אם מתבוננים במידע מכלל המדינות שנבדקו, לא ניתן כלל לראות מתאם בין צריכת שומן לשיעור התקפי הלב. אם בוחרים במדינות אחרות מאלו שבחר קיז, מוצאים מתאם הפוך. אישור מחקרי לכך שאין קשר  בין שומן רווי ומחלות לב התקבל במחקר שפורסם בשנת 2010 המסכם 21 מחקרים על כ 350 אלף איש.

צריכת שומן = מחלות לב?

חיזוק נוסף לתאוריית "צריכת שומן = מחלות לב" הגיע מכיוון חקר הכולסטרול. אותו חומר חיוני לקיומנו, ששום תא לא יכול להתקיים בלעדיו, הואשם החל משנות ה-60 כסיבה העיקרית לסתימת העורקים שמביאה למחלות לב שונות. כיוון שבמזון המכיל שומן רווי יש כולסטרול, היפותזת השומנים קיבלה חיזוק נוסף. אלא שהיום אנו יודעים שנושא הכולסטרול מורכב הרבה יותר. צריכת שומן רווי לא בהכרח מעלה את רמת הכולסטרול ה"רע" (LDL) בדם, לא כל הכולסטרול הנמדד בבדיקות דם כ"רע" (LDL) הוא אכן כזה (אלא רק החלקיק הקטן שלו הנקרא (S-LDL, ובעיקר, רמת הכולסטרול הרצויה בדם היא נתון שנוי במחלוקת, וקיימים מחקרים רבים הקושרים דווקא רמה נמוכה של כולסטרול עם סיכוני בריאות חמורים.

התזונה שלנו אמנם משפיעה על כמות הכולסטרול, ה"טוב" וה"רע" בדם, אולם בניגוד למחשבה המקובלת מחקרים עדכניים המשווים בין קבוצות נבדקים מראים שתזונה דלת פחמימות ועתירת שומן גורמת לעלייה משמעותית בכולסטרול ה"טוב" ולא מעלה משמעותית את הכולסטרול ה"רע", יחד עם השפעות טובות נוספות שיש לה על פרופיל השומנים בדם כגון ירידה בטריגליצרידים. מחקר כזה נערך בארץ בקרב עובדי הכור הגרעיני בדימונה במשך שנתיים, והוא נחשב לאחד ממחקרי התזונה המבוקרים והמקיפים שנערכו בעשורים האחרונים. המחקר הראה שיפור בכל מדדי הבריאות, כולל ירידה בעובי שכבת הפלאק בעורקים, אצל מי שאכלו דיאטה דלת פחמימות ועתירת שומן

ישנה סיבה נוספת בגללה תזונת הפליאו רואה בשומן מקור אנרגיה מועדף, הסיבה האבולוציונית. המחקר הארכיאולוגי והאנתרופולוגי מלמד אותנו ששבטי לקטים-ציידים אכלו הרבה שומן, שהגיע בעיקר מציד של חיות גדולות, ושמין האדם עושה זאת למעלה משניים וחצי מיליון שנה עד למהפכה החקלאית.  שרידים שהתגלו באתר ארכיאולוגי באזור גשר בנות יעקב,  הראו שרוב צריכת הקלוריות של בני האדם שאיכלסו את האתר, לפני כ- 400 אלף שנים, הגיעו מפילים, כלומר חיות עתירות שומן. אתרים כאלו יש מאות ברחבי אירופה ואפריקה, וכולם מלמדים על היות החיות הגדולות עתירות השומן מקור תזונתי מרכזי של יושביהם הקדומים.

מחקרים במספר שבטים, אשר קיימו עד המאה שעברה את אורחות חייהם המסורתיים, נותנים תמונה דומה. המאסאי של טנזניה, האינואיטים של החוג הארקטי, הרנדיל של קניה ובני שבט הטוקלאו החיים באיים סמוכים לניו-זילנד באוקיינוס השקט, כולם ניזונו עד לאחרונה מתזונה מסורתית אשר התבססה על שומן רווי, בין אם מן החי או ממקור צמחי (אגוזי קוקוס), וכולם נהנו מבריאות יוצאת דופן ללא מחלות לב או מחלות ציוויליזציה אחרות.

"שום דבר בביולוגיה אינו הגיוני אלא לאור האבולוציה"

מובן שהדברים הכתובים כאן יתקבלו בספק רב אצל מי שרגילים לשמוע את השיר המוכר המספר לנו כי שומן רווי סותם עורקים וגורם להתקף לב. יש לזכור שהעלייה החדה שאנו חווים בשנים האחרונות במספר התקפי הלב, מקרי השבץ המוחי, ואחוז האנשים החולים במחלות אוטו-אימוניות, התרחשה במקביל לצמצום בצריכת השומן הרווי בעולם המערבי, ובמקביל לירידה מתמשכת  בערכי הכולסטרול ה"רע" באוכלוסייה. מסע ההפחדה נגד צריכת שומן רווי ורף הכולסטרול ה"רע" שיורד בכל מספר שנים, תרמו לגידול בצריכת תרופות המפחיתות את ייצור הכולסטרול בכבד (סטטינים) וברווחי חברות התרופות, אולם נראה שלא הועילו לבריאותנו.

הגיע הזמן שנבחן שוב ברצינות את הפרדיגמות הנפוצות בנוגע לשומן, את תקפותן המדעית ובעיקר את ההגיון האבולוציוני שלהן. המדען הרוסי תיאודסיוס דובזנסקי, ממשיכו של דארווין, אמר: "שום דבר בביולוגיה אינו הגיוני אלא לאור האבולוציה". אין הגיון בכך שהשומן, מזון אשר שימש כדלק עיקרי לגוף שלנו במשך מיליון שנות אבולוציה, יפסיק לפתע פתאום להתאים לביולוגיה של הגוף שלנו ויגרום לשלל המחלות המיוחסות לו בחמישים השנים האחרונות.

בכתבה הבאה על תזונת הפליאו נסקור את סוגי השמנים הקיימים ואת השימושים שלהם, ונדון בין היתר בנושא החשוב של חומצות השומן השונות (אומגה 3 ואומגה 6) והיחס ביניהן.

 

השאירו תגובה:
  1. מר ספקני

    1. הטענה כי חלקיקי LDL גדולים אינה מזיקה היא מיתוס שמופץ בקהילת הפלאו. טענה זו אינה נכונה: http://www.nypcvs.org/images/MESA.pdf
    2. לגבי הרמה של LDL בדם, כל (או לפחות מרבית) המחקרים מראים שככל שרמת ה-LDL גדולה יותר, הסיכוי למחלת לב גדל.

  2. אבי גרוסמן

    ראשית אגיב לטענה המשמעותית יותר למטרת הכתבה, לגבי הקשר בין רמת ה- LDL לסיכוי למחלת לב. אינני יודע מה מרבית המחקרים טוענים כי לא ספרתי, ואני מניח שגם לא אתה, אבל כמה מחקרים רציניים טוענים כי אין כאן קשר מובהק, והם מספיקים כדי להטיל ספק סביר בטענה:
    1. פרסום הטוען כי להיפותזת הקשר בין רמת LDL למחלות לב אין ביסוס מדעי, וכי מדובר בהיפותזה שאינה נכונה:
    http://jsln.umin.jp/scand%20cardiovasc%20j%20CHOLESTEROL%20OBITUARY.pdf

    2. מאמר המתאר מחקר שאסף נתונים מ 136 אלף חולים שעברו התקף לב, לרובם היו רמות כולסטרול תקינות ולמחציתם רמות כולסטרול LDL אף נמוכות מ-100:
    http://newsroom.ucla.edu/portal/ucla/majority-of-hospitalized-heart-75668.aspx

    לגבי תפקידם של החלקיקים הקטנים של ה- LDL, המחקר חלוק אולם ישנן ראיות לכך שהם אלו שמשפיעים באופן המשמעותי על הצטברות הפלאק בעורקים:
    http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18492490

  3. אבי גרוסמן

    1. מחקרים רבים מוצאים קשר מובהק בין sd-LDL לאירועי לב . אתה מראה כאן מאמר אחד שטוען שהקודמים לא עשו ניתוח נכון של התוצאות, נוכל להתווכח על זה לנצח. הנה מאמר נוסף שאומר זאת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים:
    http://atvb.ahajournals.org/content/25/3/553.abstract?ijkey=8c3e2844bfe77a93e403cebcf9bc29068dcf4e08&keytype2=tf_ipsecsha

    2. במאמר כתבתי שנושא הכולסטרול הוא מורכב ואינו חד משמעי כמו שהתיאוריה יותר LDL = יותר סיכוי למחלות לב טוענת. יש מספיק מחקרים ומאמרים כדי לערער את התיאוריה הזו. הנה עוד מאמר שסוקר אותה באופן יסודי וטוען שאינה נכונה:
    http://www.ravnskov.nu/A%20hypothesis%20out%20of%20date.pdf

  4. מר ספקני

    במאמר *סקירה של כל המאמרים בנושא* נמצא שאף מאמר לא הראה שמדידת גודל החלקיקים מוסיפה מידע לסיכוי למחלת לב מעבר למדדים אחרים:
    http://annals.org/article.aspx?articleid=744427

  5. מר ספקני

    הטענה שלך שאין קשר בין רמות LDL ומחלות לב היא הזויה. נערכו עשרות מחקרים בנושא, וברובם, היה קשר ברור בין השניים (במיעוט מחקרים שלא היה קשר, ניתן להסביר את העדר הקשר ע"י סטייה סטטיסטית בשל מדגם קטן מדי). הקשר בין רמות LDL גבוהות וסיכוי גדול יותר למחלות לב איננו תאוריה אלא עובדה! האנשים שטוענים אחרת הם שרלטנים.

  6. אבי גרוסמן

    אתה לא יכול לקרוא עובדה לטענה שהיא שנויה במחלוקת במחקר. מעולם לא כתבתי שאין שום קשר בין רמת LDL לסיכונים בריאותיים, אלא שהקשר הזה אינו מובהק ומורכב. אתה לא יכול לבטל כל מחקר שאומר אחרת ממה שנראה לך עובדה בגלל "סטייה סטטיסטית" .מחקר כמו זה לדוגמא:
    http://www.drbriffa.com/2011/09/21/huge-study-finds-gaping-holes-in-the-cholesterol-hypothesis/
    אשר בדק מעל 82,000 אלף איש גורמי סיכון למוות מאירוע לבבי או אירוע מוחי וקבע:
    Higher total cholesterol levels were NOT associated with an increased risk of death due to heart disease.
    What is more, higher total cholesterol levels were actually associated with a REDUCED risk of death due to stroke.
    אז נכון שכאן מדובר ב Total Cholesterol ולא ספציפית ב LDL, אלא שה LDL נגזר ישירות מה Total.

  7. מר ספקני

    אין שום מחלוקת, והאנשים שטוענים אחרת הם קוטפי דובדבנים. זה שהבאת מחקר אחד שלא הראה קשר (ויש גם מחקרים אחרים), לא סותר את העובדה שמטה-אנליזות של עשרות מחקרים מראות קשר ברור. הבאתי בתגובה 2 מטה אנליזה כזו, ובקישור הבא יש מטה-אנליזה נוספת http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0140673607617784. במטה-אנליזה זו היה קשר ברור בין רמות כולסטרול כללי ומוות ממחלת לב.

  8. אבי גרוסמן

    1. אשמח לשמוע את ההגיון בדבריך. אתה טוען ש:1. יש כמה מחקרים, כולל זה שהבאתי, שטוענים שאין קשר, ובאותה נשימה ש: 2. אין מחלוקת. כיצד זה מסתדר ? אם יש מחקרים שסותרים את הקשר בין רמת כולסטרול להתקפי לב, איך אתה טוען שאין מחלוקת ? איזה מין מדע אתה מקדם ?
    2. המחקר שאתה הבאת אומר את הדברים הבאים:
    א. המנבא הטוב יותר לתמותה מהתקפי לב אינו הטוטל כולסטרול או הכולסטרול שאינו HDL, אלא היחס טוטל כולסטרול ל HDL. כלומר לרמת ה HDL יש תפקיד חשוב יותר בניבוי הזה ולא לרמת ה LDL בלבד.
    2. רמת הטוטל כוולסטרול קשורה בקשר שלילי למוות משבץ מוחי, כלומר יותר כולסטרול- פחות מוות משבץ מוחי.

  9. מר ספקני

    1. גם אם המחקרים היו "מושלמים", רק משיקולים סטטיסטים, חלק מהמאמרים לא ימצאו קשר בין רמת כולסטרול (כללי או LDL) וסיכוי למחלת לב. בנוסף, המחקרים לא "מושלמים". רוב המחקרים מתבססים רק על מדידת רמת כולסטרול אחת, מה שגורם להערכה לא נכונה של הקשר. תופעה זו קרויה regression dilution.
    2א. אז? זה לא סותר את העובדה שרמת ה-LDL גבוהה מעלה את הסיכוי למחלת לב
    2ב. זה לא מדויק, ולא רלוונטי לקשר בין כולסטרול ומחלות לב.

  10. אבי גרוסמן

    ראשית תודה על התגובה ועל ההפנייה לכתבה.
    אכן אתה מעלה כאן בעיה חמורה, אבל אי אפשר להגיד שהיא מפתיעה. בניגוד לדימוי שיש לאנשים רבים של המדע כתחום "נקי", מדע הוא מקצוע וכמו בכל מקצוע יש מדענים טובים ויש גרועים והרוב נמצאים איפושהו באמצע. כמו שיהיה שוטר אחד מתוך 100 שיקח שוחד, יהיה מדען אחד מתוך כמה וכמה שישקר או יתאים את תוצאות המחקר למסקנה הרצויה לו. אבל זה לא אומר שרוב החוקרים לא מנסים לבצע עבודה טובה ושכל התשתית המדעית עליה העולם המודרני עומד אינה ראויה. אם זה היה כך, לא היו לנו גשרים, מכוניות ואנטיביוטיקה.
    תחום התזונה, כיוון שהוא כה מורכב למחקר, אכן מזמין הרבה יותר הטיות לפי נטיית ליבם של החוקרים, ולכן הוא גם כה שנוי במחלוקת. אבל זה לא אומר, לדעתי לפחות, שצריך להפסיק לנסות.
    כל טוב