המקצב הצירקדי והשפעתו על בריאותנו

מאת: הוצאת פוקוס בע"מ - הוצאת ספרי הבריאות הגדולה בישראל

ד"ר איימי שאה מסבירה מהו המקצב הצירקדי ומדוע כדאי להקשיב לו

המקצב הצירקדי והשפעתו על בריאותנו. צילום: pixabay

אבא שלי גדל בפאלג', עיירה קטנה במערב הודו שבאותה תקופה עוד לא היה בה חשמל.

הרחובות הוארו במנורות גז והבתים – בנרות.

"אין הרבה מה לעשות לאור נרות", אבי נהג לספר לנו כשהיינו ילדים. "לכן נהגנו ללכת לישון 3-2 שעות אחרי שקיעת השמש.

היינו מתעוררים זמן קצר אחרי הזריחה, כשקרני השמש החלו להאיר את הבית. הרי אז לא היו לנו וילונות".

אבי היה אדם שקט מאוד וכמעט לא דיבר על ילדותו, אך כשהוא כבר עשה זאת, הקשבנו לו בתשומת לב.

הוא גם סיפר לנו שהוא וארבעת אחיו היו ישנים לפעמים על המרפסת, מתחת לכיפת השמיים, והתעוררו לאורה של שמש הבוקר.

כך נהגו בני האדם במשך אלפי שנים לפני המצאת החשמל.

הם היו מתעוררים עם הזריחה והולכים לישון כשירד החושך.

היה זה מקצב נפלא שחלקנו עם הטבע. זהו גם המקצב הטבעי שעדיין מלווה אותנו כיום, שכן, השעונים הביולוגיים שלנו פועלים לפי המקצב הצירקדי הזה.

מקצב נפלא שחלקנו עם הטבע. צילום: pixabay

מהו המקצב הצירקדי?

לכל אורגניזם ביקום יש "שעון" פנימי שמסתגל ליום וללילה.

זו מחזוריות שנקראת "צירקדית", מונח שמקורו במילים הלטיניות "circa" (מסביב) ו-"dies" (יום).

זהו השעון הפנימי שלנו שמווסת את מחזוריות השינה והערות וחוזר על עצמו כל 24 שעות כדי להפיק את המיטב מהמשאבים העומדים לרשותו של גופנו.

לפני שתומס אדיסון המציא את נורת החשמל (ולפני שסטיב ג'ובס המציא את האייפון), השמש הייתה מקור האור היחידי שלנו (מלבד האש).

לכן, כל ההתנהגויות והפעילויות של בני האדם התנהלו לפי המחזוריות הטבעית של היום והלילה. בדיוק כפי שעשה אבי בילדותו.

בשנים האחרונות, למדנו הרבה יותר על המקצב הצירקדי ועל השפעתו על בריאותנו.

לדוגמה, ידוע לנו זה זמן רב שהשעון הפנימי הזה מורכב מקבוצת תאי עצב בשם SCN (suprachiasmatic nucleus, או הגרעין העל-תצלובתי), שהוא ממוקם בהיפותלמוס ושהוא משפיע על מחזוריות השינה והערות.

אבל מה שלא ידענו עד לאחרונה ואנחנו רק עכשיו מתחילים להבין הוא שיש שעון נפרד בכל תא של כל אחד מאיברי הגוף, ושעונים אלה יכולים לתפקד אפילו ללא השעון הצירקדי המרכזי.

שעון נפרד בכל תא מאיברי גופנו. צילום: pixabay

ב-2017, פרס הנובל לרפואה הוענק לשלושה מדענים – ג'פרי הול, מייקל רוסבאש ומייקל יאנג – "על גילוי המנגנונים המולקולריים השולטים במקצב הצירקדי".

תוך שימוש בזבובי פירות כמודל, הם בודדו גן ששולט במקצב הביולוגי היומי וגילו כיצד חלבון מצטבר בתא במשך הלילה ומתפרק במהלך שעות היום.

בזכות שלושת המדענים האלה, אנחנו יודעים שלכל תא יש שעון פנימי שאינו תלוי בשעון המצוי במוח שלנו.

חשבו על כל השעונים הזעירים שבעור, בשרירים, במערכת העיכול, בלב ובכבד, שכולם פועלים על פי מקצב קבוע.

אנחנו יודעים גם שלמיטוכונדריה שבתאים שלנו – האברונים המיקרוסקופיים שמייצרים את האנרגיה הדרושה לנו כדי לתפקד – יש קשר הדוק למקצב הצירקדי.

לכן, יש היגיון רב בעובדה שעיתוי האכילה שלנו חשוב לא פחות מהמזון שאותו נאכל.

כמו כל אורגניזם חי, כל תא בגופנו מגיב לזריחת השמש ולשקיעתה, והשעונים הפנימיים שלנו פועלים על פי המחזוריות הזו.

יש חשיבות לזמן בו אוכלים ולא רק למה שאוכלים. צילום: pixabay

למאמרים נוספים בנושא:

השעון הביולוגי והשפעתו על בריאות ועל השמנה

לא מפסיקים לנשנש בלילה? יש לזה הסבר מדעי

הסוד לחיים שמחים, ארוכים ובריאים

המקצב הצירקדי בעידן המודרני

עכשיו, חשבו כיצד אנחנו הורסים את המקצב הנפלא הזה בכך שאנחנו משנים ללא הרף את דפוסי השינה והאכילה שלנו וחושפים את עצמנו לגורמים סביבתיים לא ידידותיים שמשבשים את השעונים הפנימיים האלה.

תאורת הפלורסנט והלד שנמצאת כיום בכל מקום, כולל במסכים הדיגיטליים של המחשב, הטלפון הסלולרי, הטלוויזיה ולוח המחוונים של המכונית שלנו, משבשת את המחזוריות הטבעית של הגוף המבוססת על היום והלילה.

העידן התעשייתי הביא איתו, למשל, גם את היכולת לטוס לאזורי זמן שונים, להיות חשופים לאמצעי התקשורת מסביב לשעון ולעבוד במשמרות לילה, מה שאנשים רבים אכן עושים.

כל "ההתקדמות" התעשייתית הזו אפשרה לנו להיכנס לתוך העידן המודרני, אבל היו לכך גם השלכות לא רצויות שאת השפעתן על המחזוריות הטבעית שלנו אנחנו רק מתחילים להבין.

החוקרים עדיין אינם יודעים עד כמה שיבוש השעונים הפנימיים שלנו משפיע על הגוף, אך מחקרים מצביעים על כך שלתהליכים אלה יש השפעה משמעותית על הבריאות ועל תוחלת החיים.