צריכה מוגברת של סידן אינה הפיתרון

צמחים במקום תרופות?, צילום: 123RF

למעשה, צריכה מופרזת של סידן (מעל 2,000 מ"ג ביום למשך תקופה ארוכה) עלולה להיות הרסנית. סידן בכמויות עודפות, עלול לגרום לאבנים בכליות ולאבני מרה. מחקרים שנערכו במדינות שבהן שיעור שברי הירך הוא מן הגבוהים בעולם, גילו כי צריכת הסידן (בעיקר ממוצרי חלב) במדינות אלה היא גבוהה ביותר.

יש להניח שהדבר נעוץ בעובדה שצריכה מוגברת של חלבון מן החי מגבירה את הפרשת הסידן בשתן, וייתכן שיש לכך קשר גם לצריכת נתרן (מלח) בתזונה.

צריכה זעומה במיוחד של סידן עלולה לגרום לעיוותים בעצמות, אולם מקרים כאלה לא נמצאו בתצפיות שנערכו בתרבויות הממעטות בצריכת סידן. בשנת 2005 נותחו נתונים שנאספו מ-6 מחקרי מעקב גדולים שבהם נבדקו 40,000 גברים ונשים. מהניתוח עולה כי צריכה נמוכה של סידן אינה קשורה לעלייה מובהקת בשברים לסוגיהם, הן אלה הנובעים מדלדול עצם והן אלה הנובעים מגורמים אחרים.

עדיין יש מחלוקת בדבר התועלת הגלומה בנטילת תוספי סידן עבור העצמות ומתגלים סיכונים משמעותיים בנטילת התוספים הללו, במיוחד על ידי נשים מבוגרות. מחקר בן 5 שנים שנערך באוניברסיטת אוקלנד שבניו-זילנד ופורסם בשנת 2008 הופסק לאחר שנמצא כי נטילת תוסף סידן במינון של 1,000 מ"ג ביום גרם לגידול של 40% בשכיחות התקפי הלב בקרב נשים מעל גיל 70.

מוסכם כי צריכת סידן בכמות הנמצאת בטווח התקין די בה כדי ליצור עצמות בריאות, ואילו צריכה מוגברת של סידן אינה תורמת ליצירת עצמות חזקות יותר.

המינון היומי המומלץ של סידן הוא 1,200 מ"ג.

קיימת עדיין מחלוקת בשאלה אם תוספי הסידן משפיעים על צפיפות העצם. מחקרים מעלים תוצאות חיוביות ושליליות כאחד. נראה שלנטילת סידן, כתוסף או במוצרי חלב, יש השפעה מעטה בלבד על הגדלת צפיפות העצם, אלא אם לאדם הנוטל אותו יש חסר תזונתי חמור בסידן. במרבית המחקרים נמצא שלתוספי הסידן הייתה השפעה מועטה על צפיפות העצם בעמוד השדרה ולא הייתה להם כל השפעה על צפיפות העצם בירך. שני אזורים אלה הם כאמור האזורים בהם קורים מרבית השברים הרציניים.

צריכת הסידן בהולנד היא גבוהה, וכך גם שכיחותו של דלדול העצם. למעשה, נמצא שקיים קשר בין צריכת סידן נמוכה וצפיפות עצם נמוכה לבין מיעוט שברים באסיה ובאפריקה, כמו גם בקרב אוכלוסיות שונות בארה"ב ובאירופה.

מחקר שנערך בפיטסבורג על נשים מלמד כי יש להבחין בין נטילת תוספי סידן לבין ספיגת הסידן בגוף. החוקרים גילו שצריכת שומנים וסיבים תזונתיים משפיעה מאוד על ספיגת הסידן בגוף. למרבה הפלא, נשים שצרכו יותר שומן ופחות סיבים תזונתיים ספגו יותר סידן. רק סוגים מסוימים של סיבים תזונתיים, כמו סובין החיטה, הפחיתו את ספיגת הסידן.

סוגים אחרים של סיבים תזונתיים, כמו אלו הנמצאים בירקות ירוקי עלים, דוגמת כרוב, ברוקולי ובוק-צ'וי לא נמצאו כבעלי השפעה מזיקה זו. נשים שרמת ויטמין D, עליו ניתן לקרוא כאן, הייתה גבוהה בדמן, ספגו סידן באופן יעיל יותר ואילו אצל נשים שצרכו כמות גדולה של אלכוהול חלה ירידה ברמת הספיגה.

צריכת סידן כצעד יחיד אינה מגנה מפני דלדול העצם. כמו כן, צריכה נמוכה של סידן אינה מנבאת את הסיכון לפתח שברים. בסקירה משנת 1992 על שיעורי שברים במדינות שונות, נמצא שאוכלוסיות שצריכת הסידן שלהן נמוכה ביותר היו בעלות שיעור שברים נמוך הרבה יותר לעומת אוכלוסיות שצריכת הסידן שלהן גבוהה יותר.

לדוגמה, אוכלוסיית השחורים בדרום אפריקה צרכה בממוצע כמות קטנה מאוד של סידן – רק 196 מ"ג ביום – אולם שכיחות השברים בקרבה היה נמוך בהרבה מזה של אמריקאים שחורים או לבנים.

חישבו על העובדות הבאות:

• התרחשות של דלדול העצם (המוגדר על פי שברים) היא הגבוהה ביותר במדינות שבהן צורכים את הכמות הגדולה ביותר של סידן (ממוצרי חלב): ארה"ב, אוסטרליה, ניו-זילנד, שוויץ, אנגליה ומדינות צפון אירופה.

• בגמביה, צפיפות העצם הממוצעת וצריכת הסידן הן נמוכות מאוד, אבל גם שכיחות דלדול העצם (על פי נתונים בדבר שברים) נמוכה ביותר.

ניתן להסביר זאת בכך שצריכת החלבון מן החי נמוכה במדינה זו, ולכן לגוף נחוץ פחות סידן.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו