LipoMag_Migdal
LipoMag_Migdal

גם השבוע אין לי תירוצים

מאת: לימור עברון גילת
עליתי במשקל אבל לפחות עשיתי פריצת דרך חשובה: לראשונה בחיי שחיתי עם ילדיי (עם בגד ים!) וזו היתה חוויה מכוננת במסע שלי משנאה תהומית לגופי, לקבלה מתונה שלו. יומן דיאטה

השבוע השלישי: ממשיכה לעלות

כל הדרך חזרה מחיפה, היכן שהדיאטן שלי גר, ניסיתי לגבש לעצמי איך אצליח להעביר בצורה אפשרית את מה שקרה לי על המשקל שם אצלו. חשבתי על כל מיני ספינים תקשורתיים, אבל אז נזכרתי שאני לא ביבי וגם לא ליברמן. ניסיתי להרגיע את עצמי שמשבוע שעבר דווקא יש שיפור, אבל המשקל אצל רן צורי היה אכזרי וחסר רחמים. עליה של 1.4 ק"ג מאז השקילה שלפני שלושה שבועות. שום דבר שתאמרו או תחשבו לומר, לא עבר לי בראש, אז בואו ונחסוך מעצמנו את העניין.

נעשה מהיום סדר. פעם בשבועיים אני מדווחת על שקילה ובשבועות האחרים, אכתוב את רשמיי (המאוכזבים בינתיים) מעצמי.

גם חלפה בראשי המחשבה שייתכן והמיזם הזה, שנועד לעצור תהליך הרסני אותו זיהיתי שמתרגש ובא, לא בדיוק עובד. אבל אני לא מרימה ידיים. מעולם לא הרמתי אותן. גם כשאיבדתי את אמי ז"ל, שהייתה האדם הקרוב אלי ביותר ושמנתי כאילו אין מחר וכאילו אני לא מהווה דוגמה לאחרים, לא איבדתי תקווה. בסוף – חזרתי לעצמי.

Taubread_Article

העשרה האחרונים

האג'נדה שלי

גם לא בא לי הפעם לתרץ תירוצים ולהתפתל פיתולים. זהו. אכלתי – שמנתי. היום בבוקר עלו בטיפול עם הפסיכולוגית תכנים מעניינים. אחד הילדים שלי, מבלי לפרט, על מנת שלא לפגוע בפרטיותם, עובר תקופה לא פשוטה. בעבודה כירורגית עדינה, הבנתי שלמרות הפסאדה הכול יכולה שלי כיום, אני נושאת מטען לא פשוט של ילדות עצובה. הייתי תמיד ילדה שמנה ומאז וגם כיום, אני לא קונה דיבורים כמו : אני שמן כי אני אוהב לאכול. מניסיוני, האוכל המופרז מקפל בתוכו מצוקות עמוקות שאינן מוצאות את דרכן לערוצים המתאימים. פתאום נזכרתי שלא בדיוק היו לי המון חברות ואם היו, זה היה עם הרבה התאמצות שלי בכיוון, דבר שנותר בי עד היום. הצורך 'לרכוש' את מקומי בעולם, כאילו הוא לא ברור ולגיטימי מאליו. עד היום נותרה בי הפאניקה שלא יבחרו אותי למשחק ספורט כזה או אחר. מאחר והייתי שמנמנה, שלא לומר מאוד כבדה, לא הייתי העיפרון הכי מחודד בקלמר בענייני ספורט. שמרתי על עצמי בעזרת פה גדול ותוקפנות שלא אפשרה לילדים לפגוע בי, אבל מצד שני, לא אפשרה גם להתקרב…

בקיצור, על הבוקר, יום ראשון, שקעתי לי במחשבות עגומות על עבר רחוק ומטריד. ההורים שלי, שניהם כבר לא איתנו, זכו גם הם לקיטונות של האשמות ואי נחת מצדי.

אך באותה נשימה גם מצאתי את עצמי אומרת מבלי משים, שאם יצאתי כיום כפי שיצאתי, אז הם לא עשו רק רע. הבטתי לאחור, על מנת להבין על מי אמרתי את המשפט ההזוי הזה ו…כן, עלי.

ולקינוח: פריצת דרך נפשית

כשאני הולכת לים, אני לעולם לא לובשת בגד ים. בהכרה שלי, העולם עדיין לא בשל לראות אותי כך. פייר? אני נראית זוועה בבגד ים. כך יוצא שילדי משתכשכים להם עם בעלי או עם חברים ואני נשלקת לי על החוף ומקללת את היום בו נולדתי.

קרה המקרה וחברה הזמינה אותי לים, היא עם בתה ואני עם שני ילדי. לבשתי בגד ים ומעל – גופיה. השעות היו לוהטות, בדיוק אלו שהאגודה למלחמה בסרטן ממליצה להימנע בהן מחשיפה לשמש. שלושתנו אשכנזים, (הם בחציים), לבנבנים שנזהרים מאור שמש בוהק.

לימור עברון גילת. חוויה מכוננת
נס קרה. בהחלטה של רגע, הורדתי את הגופייה ונותרתי עם בגד הים השחור (כמובן) עם הפסים האדומים שלי (שנועדו לטשטש קונטורים בעייתיים). נחשו מה – השמיים לא נפלו. מה החברה שלי (חטובה, מורה דגולה לספורט) חשבה – זאת לעולם לא אדע. אבל שחיתי עם ילדי שלא האמינו למזלם הטוב, אמא לוויתן איתם במים. זאת היתה חוויה מכוננת במסע שלי משנאה תהומית לגופי, לקבלה (עדיין בעייתית, בואו לא נתלהב) מתונה שלו.

עוד ממש מעט מסתיים לו החופש הגדול, הקימות המאוחרות, היציאות מהשגרה, מתחילה שנת לימודים. חייבת להודות בכנות, שאני כבר בשלה לזה לחלוטין.

רעיונות לממרחים, לקראת שנת הלימודים שקרבה אלינו

חלבה ביתית:

לערבב טחינה גולמית עם דבש או סילאן ביחס של 2:1 – לטובת הטחינה, מומלץ להכין כמות גדולה על מנת להקל על הארגון בשעת בוקר לחוצה. אפשר להמיר ולגוון את הטחינה, עם חמאת קשיו, פיסטוק או אגוזי ברזיל.

טחינה מתובלת:

זאת לא בעיה להכין, כמה כפות טחינה גולמית, מיץ לימון, מעט מלח, מעט מים, ערבוב קטן וחסל. כמה גיוונים לטחינה הקלאסית: פטרוזיליה קצוצה / מעט כמון / כף יוגורט + כורכום

כריך טאבון:

על פרוסות הלחם מטפטפים מעט שמן זית וזעתר. ילדים מאוד אוהבים את השילוב. כמובן שרצוי להוסיף ירק ופרי חתוכים, נסו 'להשתגע' מעט, למשל לשלוח עם הילד/ה סלט ירקות או סלט פירות, גרנולה בקופסה עם יוגורט בקופסה לחוד, אולי קצת חמוציות / צימוקים.

והכי חשוב: אל תשכחו את עצמכם. גם לנו מגיע שמישהו יטפל בנו. לפעמים מרוב התרוצצויות והסחות דעת, באין מישהו שיתנדב, אנחנו אפילו לא מטפלים בעצמנו.

שתהיה שנת לימודים ובכלל – מצוינת!

 

השאירו תגובה:

  1. מירה

    היי לימור, גם אני כסובלת מכ 5 ק"ג עודפים וגם ככזו שלמדה תזונה קלינית טבעית, מצאתי שלפעמים אנו מפרזים באוכל בריא ושוכחים שגם אם זה שומן בריא, טחינה זה עדיין שומן, וגם אם זה שיפון מלא או אורז מלא , זה עדיין פחמימה, לכן לפעמים עדיף מעט אוכל לא בריא על פני יותר מדי אוכל בריא. ודבר נוסף : מאז סיימתי את לימודיי אני מייעצת אך ורק לחברים ולמשפחה ולא לאנשים זרים בתשלום, והסיבה היחידה היא 5 הק"ג העודפים שעלי, מפני שהרגשתי היא, מי אני שאומר למישהו מה לאכול, אם רואים עלי, שאני לא מיישמת על עצמי את הכל. האם את היית הולכת לקוסמטקאית שעור הפנים שלה לא מטופח ? איך הביטחון העצמי שלך בתור מטפלת ?

  2. לימור עברון גילת

    הי מירה. בנוגע לאוכל הבריא, לצערי, כשאני עולה במשקל, נדיר שזה מאוכל בריא. בדרך כלל המשיכה היא לסוגים שונים של ג'אנק… וביחס לביטחון העצמי שלי כמטפלת, גם הוא יודע מעלות ומרדות… אבל: אני ירדתי 50 ק"ג, לפני 17 שנה, אני שומרת על זה מאז, עכשיו אני נלחמת על הפיניש, על הקצפת, לא על הלחם והחמאה. אז לשאלתך: אני מאד גאה בעצמי, כיוון שלמרות תלאות החיים, אני עדיין במצב סביר, ללא תרופות, ניתוחים, כדורים או סמים מכל סוג. שיהיה לכלנו סוף שבוע מצוין

  3. רן צורי

    אכן אני מסכים עם מירה וגם אני נתקל בטרינדים תזונתיים שעושים להם שיווק מעולה ומכניסים אותם כמזון בריאות על המדף ומשם הדרך קצרה לרקמת השומן שלנו , כל מזון בריא בעודף ישמין אותנו ואני רוצה להתייחס לשני היבטים:
    (מי שעייף יכול לסגור את הדף)
    1. מזון בריאות מייצר נחיתה רכה על המצפון הקלורי שלנו "כי זה בריא" לדוגמא פירות הקייץ הם למעשה סוכר וסוכר הוא סוכר לא משנה אם הוא עטוף באריזה של שזיף אפרסק או חטיף מקופלת , אבל עוד מנת פרי זה מותר כי זה בריא…. אבל עוד מקופלת זה משמין וזה יושב לי על המצפון, למה???????????
    2. נשארתם אחרי הטיול שלכם ליוון עם 250 יורו והגעתם לישראל מה תעשו. תלכו לתחנת החלפת כסף ותעשו המרה , כך גם האוכל הבריא שלנו הוא עובר המרה מטחינה "בריאה" לשומן רווי שהוא השומן שממנו אנו מורכבים! אל תשכחו שאנו חיות ושומן מן החי הוא רווי ולא בריא , אין לנו מאגרי טחינה בתחת הכל הופך לשומן הנמוך ביותר (זה שנוזל מהסטייק…).
    בהצלחה לכולכם.