רימון מוסיף המון

זמן רימון

הרימון, PUNICA GRANATUM, זכה לאורך ההיסטוריה, הן בשל טעמו הערב, כושר עמידותו לזמן רב ותכונותיו התרפויטיות, למעמד של פרי מיוחד ששימש למאכל ולמסחר. הרימון הוא גם אחד משבעת המינים, סימל לחוכמה, יופי, שפע ופריון. יופיו המרהיב של הפרי ופרחיו שימשו כסמלים דתיים, לעיטור בניינים, מטבעות ושאר קישוטים.

בשל הצבען החום שהוא מכיל, שגם מכתים את הבגדים והידיים, הוא שימש כחומר גלם לצביעה ולהכנת דיו.

אז מה יש לנו בו?

הרימון מכיל ויטמינים ומינרלים רבים. העיקריים שבהם הם: ויטמיני C, K ,B5, E, אשלגן, נתרן, זרחן, סידן.

הוא מכיל טאנינים פוליפנולים שהם בעלי פעילות מכווצת (אסטריג'נטית) ומכאן השימוש שנעשה בו לטיפול בשלשולים, טחורים, פצעים וכוויות.

מחקרים אודות הרימון ותכונותיו גילו שהטאנינים שמכיל הרימון עוברים מסייעים לייצור חומצה אלגית (ELLAGIC ACID) שמונעת יצירת רדיקלים חופשיים ובכך עשויה לעכב או למנוע התפתחות של תאי סרטן עור, שד וערמונית הניסויים נערכו בעיקר על עכברים.

הרימון עשיר גם בנוגדי חימצון חזקים פי כמה וכמה מאשר בתה ירוק ויין אדום, השומרים על כלי הדם ובכך מונעים מחלות לב וטרשת עורקים.

בפקולטה לרפואה של הטכניון נמצא שהפוליפנולים נקשרים ל-LDL (כולסטרול הרע) ומעכבים את חימצונו וע"י כך עשויים לעכב התפתחות טרשת עורקים ולסייע בהורדת יתר לחץ דם ע"י הורדת פעילות אינזים (ACE) המשפיע על לחץ הדם.

במחקר נוסף נמצא שמיץ רימונים מעכב גם סוג של חלבון שגורם לנזק בסחוסים במחלת אוסטאוארתריטיס.  כמו כן, יש לו גם השפעות במניעת זיהומים נגיפיים ובקטריאליים.

שמן זרעי רימון

שמן זרעי רימונים מכיל חומצות יחודיות כמו חומצה C.L.A. וחומצה אלג'ית, לשתיהן תכונות המשפיעות על האטת התפתחות תאי סרטן, האטת גדילת תאי סרטן שד, השמדת תאי סרטן עצמונית (אפופטוזיס) מניעת יצירת כלי דם חדשים בתאי סרטן ועיכוב בהתפתחות סרטן הערמונית.

שמן זרעי הרימון הוא נוגד חימצון רב עוצמה ולכן חשוב גם לחולי סכרת (מפחית היצמדות הסוכר לחלבון), חשוב למניעת טרשת עורקים, הפחתת לחץ דם, לתחזוקת הסחוסים וחיזוק מערכת החיסון. נוגדי החימצון בשמן זרעי הרימון מסייעים בעיכוב ומניעת הזדקנות העור. השמן טוב גם למצבים בהם העור מגורה וסדוק שכן הוא מעניק גמישות ולחות. שמן זרעי ענבים הינו לשימוש חיצוני. לשימוש פנימי מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע.

מה אומרת הרפואה העממית?

המצרים הקדמונים היו רוקחים ממיץ הרימון והקליפה תרופה נגד תולעי קיבה. הרמב"ם מציין שבקליפת הרימון משתמשים לעצירת דימום מפצעים ובמיץ הרימון לעצירת שלשול ולהקלה על בחילות וכאבי ראש משיכרות.  הקליפה, מציין הרמב"ם, מרפאת מחלות עור.

רופא איטלקי בשם דונולו (913-982) טיפל בדלקות גרון עם  מיץ רימון.  יהודי מרוקו מוסיפים לקליפת רימון טחונה חלמית, שמן זית וסוכר ענבים לטיפול בדיזינטריה. יהודי תוניס עושים מרתח מקליפות רימון, ליקוריץ, חלמית, קימל וזרעי פשתן לטיפול בישבן אדמומי של תינוק.

התימנים היהודים מערבבים חינה עם אבקת קליפות רימונים לצביעת השיער ונגד קשקשים. יהודי בבל השתמשו בפרחי הרימון לטיפול במחזור לא סדיר, דלקות חניכיים, דלקות עיניים ושלשול. באבקת קליפת הרימון השתמשו גם כטלק לטיפול בפצעים וגרגור בחלל הפה לבעיות חניכיים.

ומה אומרת הרפואה הטבעית של ימינו?

רימונים משמשים בידי מרפאים טבעיים מכל מיני סוגים לשלל סימפטומים. להן החשובים שבהם:

– סילוק תולעים – שימוש בקליפת הרימון (עלול לגרום לתופעות לוואי כמו הקאות ובחילות).
– סילוק קמטים ושומנים – מיץ מקליפות הרימון.
– מיצוק החזה – יש נשים שמניחות מיץ מקליפות הרימון על החזה לחיזוק ומיצוק.
– טיפול בטחורים ופיסורה  – קליפת הפרי.
– סרטן שד – למיץ הרימונים פעילות אנטי אסטרוגנית חזקה ולכן נחשב לטיפול יעיל בסרטן השד. בשמן גרעיני הרימון יש מרכיב שגורם לאפופטוזיס (מנגנון מוות מבוקר של תאים בתאי סרטן שד). מיץ רימונים רעיל לרוב סרטני השד התלויים באסטרוגן ואינו משפיע על התאים הבריאים.
– לדלקות מפרקים
– גודש בכבד
– לאוסטאופורוזיס
– לטיפול הורמונלי בגיל המעבר
– לרימון יש תגובה בסיסית בגוף ומשמש לכל המחלות הכוללות עודף חומציות.
– מיץ רימון מונע התפתחות סרטן הערמונית.
– טוב גם במצבי אנמיה.

בנוסף ליתרונותיו הבריאותיים פרי הרימון זוכה לעדנה כמרכיב נפלא במאכלים רבים, כקישוט, כמשקה או כסירופ מרוכז המוסיף לא רק טעם אלא גם יופי. גם תחום הקוסמטיקה גילה את יתרונותיו כמרכיב אנטיאוקסידנטי מונע הזדקנות מוקדמת של העור ומשקם קולגן.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו