משחקי הרעב
משחקי הרעב. צילום: pexels
המתנה הנפלאה שקיבלנו מהטבע, שאיתה נולדנו, אותם מנגנונים בריאים של איתותים מהגוף, שבאים לכוון אותנו ולהנחות אותנו מתי לאכול, נעלמים להם במהלך החיים.
יש כאלה שאפילו נזהרים חלילה מלפגוש בהם.
בזה הרגע אני שומעת בחוץ בכי של תינוק.
הוא רעב? אולי הוא עייף? אולי מבוהל? הבכי אותו בכי, אין בו מילים ורמזים.
מתי תינוק בוכה? כשהוא רעב, צמא, עייף, כואב לו, הוא רטוב, קר או חם לו.
הדרך שלו לבקש מענה לצרכים הבסיסיים שלו היא – לבכות!
הורים שיודעים לזהות את "מוסיקת הבכי" של התינוק/ת שלהם, ומצליחים להבחין מתי זה רעב, או עייפות או כל השאר, נותנים מענה מדויק לצרכים של התינוק/ת.
כאשר צרכיו נענים במדויק הוא שקט, נינוח ושלו.
האם התינוק בוכה כי הוא רעב? לא בטוח. צילום: pexels
צורך וסיפוק הם כמו מפתח ומנעול
כשהמענה לצורך הוא מדויק, יש "קליק".
לעומת זאת, שימוש במפתח הלא מתאים, לא רק שאינו מאפשר פתיחה של המנעול, הוא גם מייצר תיסכול, ואולי גם כעס, ובמקרה של תינוק צרחות…
כשילד גדל ויודע לבטא את צרכיו, הגיוני שדווקא אז התקשורת תהיה מדויקת יותר, לא כך?
ודאי כשאנחנו מגיעים לבגרות, יש לנו כל הכלים לזהות את הצרכים שלנו, ולרוב גם את התנאים להיענות להם, ולתת לעצמנו את מה שנכון לנו.
למרבה הצער, שיבושים מתרחשים במהלך החיים בהקשבה לצרכים, שגורמים לבלבול השכיח שבין רעב לבין צרכים אחרים, חלקם פיזיים כמו עייפות וצמא, וחלקם רגשיים כמו שעמום, אכזבה וכד'.
רעב הוא לא רגש
רעב הוא איתות פיזי.
יש לו סימנים שאפשר לחוש אותם כמו: קרקור בבטן, ריכוז של רוק בפה, חולשה, סחרחורת, לפעמים בחילה קלה.
לכל אדם סימני הרעב שלו, וגם אלה, יכולים להשתנות בהתאם לתנאים חיצוניים, וגם לעוצמת הרעב.
כשהגוף צריך אנרגיה "נלחץ כפתור" במרכז הרעב אשר במוח.
מערכת העיכול יודעת להפריש הורמונים, שמעבירים שדרים למוח, ומתורגמים לתחושת רעב או שובע.
כשהקיבה שלנו ריקה מופרש הורמון, שמגרה במוחנו את מרכז הרעב.
כשרמת הסוכר בדמנו יורדת, נשלח למוח מסר מידי של מחסור באנרגיה, שמתורגם גם הוא לתחושת רעב.
גם מערכת העצבים לוקחת חלק.
תפקידה לשלוח שדרים עצביים למוח שאומרים לו: יש צורך באנרגיה. אתה רעב.
מלאות הקיבה, מנגד, מעכבת את ההפרשה של הורמון הרעב, ונוכחות המזון במערכת העיכול מעוררת הפרשת הורמונים, אשר מפעילים את מרכז השובע במוח.
רעב ושובע הם לא רגשות, אלא תחושות פיזיות. צילום: pixabay
אז… איך זה שאנחנו, למרות כל זאת, אוכלים בלי קשר לתחושת הרעב, ולא מסוגלים להפסיק גם כשהקיבה מלאה?
התשובה היא שהפסקנו להקשיב לאותם מנגנונים טבעיים ומדהימים.
ב"תחכום" רב גברנו עליהם, ואנחנו אפילו לא זוכרים שהם עדיין קיימים.
רובנו, ובעיקר אלו מאיתנו שחוו כבר כמה דיאטות במהלך החיים שלהם, כמעט כבר לא מקשיבים לתחושות הרעב והשובע.
למה אנחנו אוכלים?
יש סיבות רבות שגורמות לנו לאכול.
גירויים סביבתיים כמו התכנסות משפחתית או חברתית, ולא פחות מכך גירויים רגשיים: כשאנחנו עצובים אנחנו אוכלים, וגם כשאנחנו שמחים, כועסים, מתוסכלים, עייפים וגם, לפעמים, כשאנחנו רעבים.
"רק אנשים רזים אוכלים כשהם באמת רעבים"
"מנגנון הרעב והשובע לא עובד אצלי"
"אני אף פעם לא שבעה"
"לא יודעת מתי אכלתי פעם אחרונה מתוך רעב"
"אני לא יודע להבדיל בין רעב רגשי לרעב אמיתי"…
אמירות אלו, ששמעתי מטופלים, מעידות על התסכול והבלבול הקיים בנושא.
מחקרים מצאו כי זמני האכילה שלנו מושפעים בעיקר מהסביבה: מהשעה בה כולם אוכלים בעבודה, מהשעה בה הילדים חוזרים הביתה, או מהשעה בה פשוט התרגלנו לאכול.
אוכלים לפי השעון, במקום לפי תחושת הרעב. צילום: 123rf
לעומת זאת, יש גם כאלה שלא מוצאים זמן לאכול.
מטלות היום דוחקות הצידה את הצורך החשוב והבסיסי שלנו לאוכל, וכשכבר מגיעים לזמן האכילה, תחושת הרעב היא בלתי נשלטת.
כשאנחנו כל כך רעבים קשה לנו מאוד לשלוט על הכמויות שאנחנו אוכלים.
מנגד, לפעמים, אנחנו אוכלים אפילו שאנחנו בכלל לא רעבים…
למאמרים נוספים בנושא רעב ושובע:
כיצד נשיב לעצמנו את הקשב לרעב?
אחת הדרכים למצוא שוב את אותו איזון טבעי היא לחדש את ההקשבה שלנו למה שהגוף משדר לנו, ולהתוודע מחדש לתחושות הרעב והשובע.
המנגנונים הפיזיולוגיים נמצאים אצלנו, זמינים ומצפים שנשתמש בהם…
עצרו
מכיוון שהרעב מלווה בתחושות פיזיות, אם נעצור כשאנחנו מזהים את הגירוי התחושתי בגוף, כבר עשינו המון!
עצירה מייצרת קשב, ומאפשרת זיהוי של התחושות.
הבדילו
בין רצון לאכול מכל סיבה וצורך, שאינם רעב, כמו עייפות, צמא, שעמום, אי שקט רגשי וכו'.
השאלה: "מה אני צריכ/ה עכשיו?" היא כלי מעולה להבחין בין הצרכים השונים.
התשובה, למשל, יכולה להיות – לנוח.
יכול להיות שאתם פשוט עייפים ולא רעבים? צילום: pixabay
זהו את עוצמת הרעב
לרעב דרגות שונות.
רבים מאיתנו מסתכלים על הרעב כאל מצב "בינארי": רעב – לא רעב.
אבל רעב יכול להיות קטן, ראשוני, ויכול להיות עוצמתי מאד.
צרו סולם תחושות רעב שהוא רק שלכם בין 1-5.
"הרשו" לעצמכם לאכול
גם כשהרעב "קטן" בדרגות 2-3.
אין צורך לתת לו לגדול ולהתעצם.
אל תחפשו "להתגבר" על הרעב, לדכא או להדחיק אותו, להיפך!
אכלו אוכל!
לא נשנוש, לא משהו קטן "על הדרך" לא לנסות להשתיק את הרעב, אלא לתת לעצמכם, לרעב שלכם ולאוכל את הכבוד שמגיע לכם.
אפשר ללמוד מחדש להקשיב לצרכים האמיתיים שלנו.
אם תיישמו את התובנות והעצות, תעשו צעד גדול לקידום היכולת הזו.
