שבוע הדיאטה הראשון שלי

(צילום: רותם ברנר)

השבוע הראשון – השבוע ירדתי 1.200 ק"ג. עשיתי פעילות גופנית 6 פעמים, שתיתי הרבה מים ותה צמחים, אבל לא הייתי מאד מדויקת.

האג'נדה שלי

החלטתי שתי החלטות אסטרטגיות: ראשית, אני יורדת מארטיקי הדיאט. מדי יום, לאחר ארוחת הצהרים, אני נוהגת מזה שנים, (מנהג נפסד מבית אמי, 'הקינוח'), לאכול ארטיק דיאט. לא נזק קלורי היסטרי, רק 33 קלוריות, אבל: כשהכל זורם רגיל ונעים, אני מסתפקת באחד והוא עושה את העבודה. אבל כשהג'ננה מגיעה (ואני בתקופה מועדת שכזאת), אזי הם עוברים להופיע בקבוצות וזה כבר נזק (מעבר לקלורי). כאבי בטן, תחושה לא טובה ומה עם אג'נדת הבריאות שאני מנפנפת בה תחת כל עץ רענן? באיזה רובריקה בדיוק מופיעים הממתיקים המלאכותיים? החלב?

ובכן – מכל הסיבות הנכונות, החל ממחר (תנו לי עוד יום של Grace), אין יותר ארטיקי דיאט. האמת היא שכבר ניסיתי להיגמל וכשלתי. מנסה שוב, עדכונים – בהמשך ואל תהססו לשאול אותי דרך הטוקבקים מה קורה עם הבטחתי זו.

יורדים מבשר

עוד החלטה שנתקבלה בביתי: יורדים כמעט לחלוטין מבשר. הקוראת מיכל, הפנתה להרצאה של גארי יורופסקי. אקטיביסט אמריקני שטוען טענה בסיסית: החיות הן חברותינו על הפלנטה הזאת וחברים – לא אוכלים, (יש משהו בזה, לא? אני לא נוהגת לכרסם את חברי) ההרצאה מלווה בהדגמות מצמררות של התעללות בבעלי חיים, לפעמים, שלא לומר תמיד, ללא שום הצדקה. אין מה לומר – ההרצאה עושה עבודה. שני ילדי (שלא הרשיתי להם לראות, אלא רק לקבל ממני את המסר) החליטו שהם יורדים מבשר. עידן הבכורה (14), לחלוטין ועילי (10) לפעם בשבוע. בעלי שסירב בינתיים לראות את ההרצאה, גם הוא צמצם, אך לקראת סוף השבוע, הסתובב כמו אריה בסוגר ונהם: אני רעב. השתעשענו במחשבה שהוא מזכיר את אלכס האריה שנאלץ להפוך צמחוני על האי, עד שהפיוז קפץ לו והוא תקף בביס עסיסי את ישבנו של חברו הטוב  בסרט 'מדגסקר'.

ולגבי? כבר מזה זמן אני אוכלת דגנים וקטניות לארוחת הצהרים, אבל בואו נודה, יש בעיה. בשלב מסוים, אני מרגישה שאם אראה עוד פעם אורז מלא וחומוס על הצלחת, אני פשוט אתחרפן. בינתיים, אני שם ואם לא אהיה, אתם תהיו השניים לדעת.

מה אוכלים כשיוצאים בערב בזכרון יעקב?

קרה לי השבוע משהו קצת מרגיז (רק אחד, במעמקי אוגוסט – סוג של הישג…)
קבעתי עם שתי חברות בפאב חם ואופנתי בזיכרון יעקב, שם אני גרה. המטרה: לייסד פרלמנט, סוג של קבוצת תמיכה ופריקת מתחים. ישבנו לנו ברוח המתבדרת (לא התבדרה, יותר עמדה) וכמובן, כצפוי, אנשים רעבים, מזמינים לאכול. אני חושדת בכל מסעדה באשר היא. כמעט בכל פעם בה ניסיתי להזמין לעצמי אוכל שיתאים לי, ולו היה זה רק סלט, תמיד המזון הגיע מוצף בשמן, למרות בקשותי לבודד את המזון מהשמן. ראיתי מה ניתן היה להזמין שם וחשכו עיני. נקניקיות שמנות, בתוך לחמנייה, ולידן צ'יפס, קצת סלט כרוב, גם הוא מבריק באור יקרות וחמוצים, בצד.

הערב היה נעים מאד אך התארך ואני, שלא הערכתי נכונה את הזמן, נהייתי רעבה. ביקשתי את  המלצרית שתאמר לי מה יכול להתאים לי ו… נאדה! כרגיל – כלום. בצר לי ביקשתי מלפפון ירוק, לא היה. אני פוגשת את זה פעמים רבות, גם מתלונות של משתתפים שלי, מסעדות לא מתחשבות בצרכים שלנו, השומרים. אני משערת שבאיזור תל אביב או הרצליה, המצב מעט טוב יותר והאמת שפעם אכלתי בקלואליס ממש מצוין, אבל מה לעשות? אנחנו פרובינציה.

ישבתי לי שם, רעבה ושוב – בלי מענה. לא התעצלתי: התקשרתי למחרת לפאב ואמרתי כך: אני מבקשת לדבר עם הבעלים, שהוא במקרה גם בן מחזור שלי, הצגתי את הבעיה וביקשתי שיחזור אלי. אמרתי גם, שבפעם הבאה שאני מגיעה ואין לי מה לאכול, אני מבקשת צלחת, מוציאה את האוכל שלי ואוכלת אותו שם. מחאה בכל העולם? אז גם בעולם הקטן שלי. גם כך ההתמודדות עם השמנה, אין בה הרבה סקס אפיל. לצאת לבלות עם עוד אנשים שהדיאטה מהם והלאה, עלולה להיות סוג של סיוט. למה אני צריכה להתנצל, להתפתל, להחזיר מנות שאינן מתאימות לי, להיות בכלל באי נעימות רק בגלל שיש לי עבר / הווה / עתיד שמנים?

ניסיתי בחמש מסעדות, כולל ישיבות עם השפים עצמם, בהתנדבות, על חשבוני, לנסות ולגבש תפריט, למנה אחת בלבד, שתתמוך בבריאות והרזיה. כלום לא התגבש לכדי מנה. בין השורות, רמזו (כי זה לא פוליטיקלי קורקט) שזה לא כלכלי. ואני שואלת: 1/3 מהאוכלוסייה אינה כוח כלכלי? אפילו אם ננקה את אלה שאינם שומרים על בריאות ודיאטה, עדיין ישנם רבים מאד שכן היו מעוניינים בכך. אני עדיין מחכה לשמוע מנ', בעל הפאב.

התפריט שלי

הבטחתי לפרט, עבור אלה שמעוניינים לעשות את התפריט ביחד איתי, מה אני אוכלת בכל יום. ובכן, לעיניכם בלבד:

חצי לימון סחוט בתוך כוס מים פושרים עם כפית שמן זית – פורמולה ביתית שמנקה את הכבד האומלל שלנו שמנסה לסנן ולפנות את הרעלים והשומנים ולפעמים לא מצליח בגלל עומס.

בוקר: פרוסת לחם מלא (שיפון או כוסמין), כף גבינה או חומוס ביתי, ירקות וקפה דגנים.

עשר: פרוסת לחם מלא, כף גבינה או חומוס ביתי, ירקות ותה צמחים.

צהרים: מרק ירקות עשיר (כן, גם בקיץ), כוס דגנים (אורז מלא / גריסים / כוסמת) וחצי כוס קטניות (שעועית אזוקי / עדשים / חומוס), סלט ירקות עם מנת שומן אחת (כפית שמן זית / כף טחינה).

או: 100 גר' חזה עוף / סלמון מוקפצים עם ירקות חתוכים בג'וליאן קאטר עם מעט סויה, המתקה עדינה ומלח, ירקות חיים ומנת שומן. (אין פחמימה בארוחת הצהרים הזאת).

ארבע: מנת פרי, 2 פרוסות לחם מלא עם כפית שומן (יש ממרחי פיסטוק / קשיו / ברזיל) וכפית דבש, שתיה חמה / קרה.

שש: מנת פרי ושישה שקדים (למשל תמר מג'הול ושקדים / שני אגוזי מלך)
ערב: פרוסת לחם מלא, ביצה / 2 כפות גבינה /  ממרח טופו, סלט ירקות, מנת שומן.

או: כוס של דגנים מלאים: אורז / קינואה / גריסים וכו', מוקפצים עם ירקות.

לילה: 3 כפות יוגורט (אני משתמשת ביוגורט בופאלו) עם 4 כפות אוכמניות קפואות.

זהו – ככה נראה היום שלי. בניגוד לצפוי, אני מעדיפה שלא לבלות יותר מדי במטבח, לכן, אני מעמידה כמה קערות על השיש, משרה: חומוס, אורז מלא, שעועית אזוקי ועוד, מציבה כמה סירים, מבשלת את כולם ביחד ואז מקפיאה במנות. בערב אני מוציאה מהמקפיא למקרר ולמחרת יש לי חומר גלם לכל קפריזה בריאה של בני משפחתי או שלי.

שתיה: נסו לא לרדת מתחת שני ליטר. מים, תה צמחי, סודה.

פעילות גופנית: כמה שיותר.

והכי חשוב: נסו לשמור על מצב רוח סביר חרף סיום כל הקייטנות, קייטנות ההמשך ועוד, כי מצב רוח רע, מוביל אותנו היישר לחיקו החמים של האוכל הפחות מומלץ.

תכנית האכילה הזאת כוללת 7 ארוחות. אל תיגנבו, שמתי לב, אצל משתתפי, שלפעמים עם כל הריצות שבין ארבע אחר הצהרים ועד לשעה תשע בערב, לפעמים אישה ממוצעת לא מכניסה שום דבר לפה. ארוחת שש אמורה למנוע את מפולת השלגים הפוטנציאלית הזאת.

זהו, מתחיל עוד שבוע, מקווה או נכון יותר מבטיחה לדייק יותר ולדווח דיווח אמת. תגובות יתקבלו בשמחה.

ונסיים עם מתכון: רול אורז עם מילוי אורז מלא

המצרכים:

שלוש כוסות אורז מלא מבושל (אני מעדיפה את העגול)
בטטה חתוכה בג'וליאן קאטר
בצל חתוך לרצועות
2 כפות סויה דלת נתרן
כף דבש / סילאן / מולסה
כפית שמן קוקוס / שומשום
דפי אורז (מספרם: על פי עובי המילוי והטעם האישי)

אופן ההכנה:

מקפיצים במחבת או ווק שמן עם בטטה ובצל עד להשחמה עדינה.
מוסיפים את האורז המלא ומערבבים.
מרטיבים את דפי האורז וממלאים במילוי, מגלגלים וסוגרים.
כאמור, אני מכינה כמות גדולה של אורז, מקפיאה ומפשירה על פי הצורך.
כך, תוך 10 דקות, מגולגלים להם 5-6 רולים קטנים או 3 גדולים ומוכנים לאכילה.
זאת אגב, הדרך היחידה בה מוכנה בתי לאכול אורז מלא.

שיהיה לכם שבוע מצוין. ניפגש שבוע הבא

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו