הם נמצאים בשדות, במים ובמזון: האם חומרי הדברה מעלים את הסיכון לסרטן?
אין לכם כח לקרוא את כל הכתבה? לחצו כאן לתקציר AI של הכתבה
- החיים האמיתיים מול המעבדה: בניגוד למחקרים שבודקים כל חומר הדברה בנפרד, המחקר הנוכחי התמקד באופן שבו תערובות של חומרים מתנהגות בסביבה הטבעית ומשפיעות עלינו לאורך זמן.
- מיפוי סביבתי חסר תקדים: החוקרים בנו מפה ברזולוציה גבוהה של פרו, שחישבה סיכון מצטבר לחשיפה על בסיס נתוני אקלים, טופוגרפיה וחקלאות, ואף אימתו אותה בעזרת דגימות שיער של תושבים.
- זיהוי מוקדי סרטן מובהקים: בהצלבת המפה הסביבתית עם נתוני רישום הסרטן, התגלו 436 מוקדי סרטן הקשורים סטטיסטית לאזורים עם רמות חשיפה גבוהות לחומרי הדברה.
- פגיעה ברקמות ספציפיות: רוב מקרי הסרטן באזורי הסיכון התפתחו ברקמות המצפות איברים, כמו מערכת העיכול, הריאות והעור, וכן במערכת הרבייה והכליות.
- הכבד כנורת אזהרה: בבדיקת רקמות כבד (שאינן גידוליות) של חולים מאזורי הסיכון, התגלו שיבושים ביולוגיים וגנטיים מוקדמים, המעידים על פגיעה בתפקוד התקין של התא.
- נזק עקיף אך מסוכן: חומרי הדברה לא בהכרח יוצרים מוטציות ישירות ב-DNA, אלא משבשים את פעילות הגנים, ההורמונים וחילוף החומרים, מה שמחליש את התא והופך אותו לפגיע לסרטן.
- סרטן הוא מחלה מרובת גורמים: חומרי הדברה הם אמנם גורם סיכון, אך המחלה מתפתחת לרוב משילוב של גנטיקה, סביבה, תזונה, דלקתיות ואורח חיים.
- מה אתם יכולים לעשות: כדי להפחית סיכון, כדאי להעדיף תוצרת אורגנית (בעיקר במזונות מרוססים במיוחד), לגוון את התזונה ולצרוך כמה שפחות מזון מעובד.
- הפתרון של הרפואה הפונקציונלית: הממצאים מחזקים את הצורך ברפואה שחוקרת את גורמי השורש למחלה – כמו עומס רעלים, זיהומים ותהליכי דלקת – ולא מתמקדת רק בטיפול בסימפטומים.
הם נמצאים בשדות, במים ובמזון: האם חומרי הדברה מעלים את הסיכון לסרטן. תמונה: Pexels
במשך עשרות שנים מדענים מנסים לענות על שאלה מורכבת: האם חשיפה כרונית לחומרי הדברה מעלה את הסיכון לסרטן? זו שאלה שקשה מאוד לבדוק. במציאות, בני אדם כמעט אף פעם לא נחשפים לחומר כימי אחד בלבד. הם נחשפים לתערובות של חומרים דרך הקרקע, המים, המזון, האבק, האוויר והסביבה החקלאית.
מחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Health בחן את השאלה בדרך אחרת. החוקרים לא בדקו חומר הדברה אחד, איבר אחד או מנגנון רעילות אחד. במקום זאת, הם יצרו מודל ארצי בפרו. המודל מיפה חשיפה סביבתית לחומרי הדברה, שילב נתוני סרטן, ובחן שינויים מולקולריים ברקמת כבד של חולים.
המסקנה שלהם מעוררת מחשבה. באזורים שבהם הסיכון לחשיפה לחומרי הדברה היה גבוה יותר, החוקרים מצאו גם מוקדי סרטן מובהקים יותר. בנוסף, הם מצאו ברקמות כבד של חולים מאותם אזורים סימנים מולקולריים שמתאימים להשפעה אפשרית של חומרי הדברה על זהות התאים ותפקודם.
למה המחקר הזה שונה ממחקרים קודמים?
רוב ההערכות הבטיחותיות של חומרי הדברה נעשות על כל חומר בנפרד. בודקים חומר מסוים, מינון מסוים, השפעה מסוימת, ואז מחליטים אם הוא נראה מסרטן או לא.
אבל החיים האמיתיים לא עובדים כך. בשדות חקלאיים משתמשים בתערובות של חומרים. החומרים האלה מתפרקים לחומרים נוספים, נעים בקרקע ובמים, ומושפעים מגשם, יובש, שיפועים וטמפרטורה. במצבים מסוימים הם עלולים להצטבר או להתפזר לאזורים שונים.
חומר שנראה “לא מסרטן” במודל מעבדה פשוט עשוי להתנהג אחרת במציאות. זה נכון במיוחד כשהוא מופיע כחלק מתערובת סביבתית. אל התערובת הזו בני אדם עלולים להיחשף במשך שנים.
זו בדיוק נקודת החוזק של המחקר הזה. החוקרים מיפו את ההתנהגות הסביבתית של 31 חומרי הדברה פעילים שנמצאים בשימוש נפוץ בפרו. חשוב לציין: הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן לא מסווגת אף אחד מהם כמסרטן ודאי בבני אדם. ובכל זאת, המחקר מציע שתערובות של חומרים כאלה עשויות להיות קשורות לדפוסי סרטן באוכלוסייה.
חומרי ההדברה נמצאים גם במים. תמונה: Pexels
איך מיפו חשיפה לחומרי הדברה במדינה שלמה?
החוקרים בנו מפה סביבתית ברזולוציה גבוהה מאוד. הם השתמשו במידע על סוגי קרקע, גשמים, נגר עילי, שיפועי שטח, שטחים חקלאיים ותכונות כימיות של חומרי ההדברה. המודל כיסה כמעט את כל שטח פרו. הוא חישב סיכון מצטבר לחשיפה לחומרי הדברה ברזולוציה של 100 על 100 מטרים.
החוקרים מצאו את רמות הסיכון הגבוהות ביותר בעיקר בהרי האנדים. הסיכון היה גבוה במיוחד באזורי ההרים והשיפועים, בצד המערבי שלהם ובחלקים מהחוף הדרומי. באזורים אלה, כמה גורמים פועלים יחד: חקלאות, טופוגרפיה תלולה, מעט משקעים ותנועת מים על פני הקרקע. השילוב הזה עלול להגביר הצטברות ופיזור של חומרי הדברה.
כדי לבדוק אם המודל משקף חשיפה אמיתית, החוקרים השוו אותו למדידות של חומרי הדברה בדגימות שיער. הם לקחו את הדגימות מ-50 אנשים שחיו באזורי סיכון שונים. רמות חומרי ההדברה בשיער התאימו לדפוסי החשיפה שהמודל חזה. התאמה זו מחזקת את אמינות המיפוי הסביבתי.
מוקדי הסרטן לא התפזרו באופן אקראי
בשלב הבא החוקרים השוו את מפת הסיכון הסביבתי לנתוני סרטן. הם השתמשו ברישום הסרטן של המכון הלאומי לסרטן בפרו בין השנים 2007 ל-2020. הם כללו 158,072 מקרי סרטן ראשוניים.
אבל כאן החוקרים עשו משהו מעניין במיוחד. במקום לסווג את הסרטן רק לפי האיבר שבו הוא הופיע, למשל כבד, ריאות, מעי או שד, הם סיווגו את הגידולים לפי המקור ההתפתחותי של התאים. כלומר, לפי השושלת העוברית שממנה הגיעו התאים. זה חשוב כי תאים מאותו מקור התפתחותי עשויים לחלוק מנגנוני רגישות ביולוגיים דומים, גם אם הם נמצאים באיברים שונים.
באמצעות מודלים סטטיסטיים מתקדמים, החוקרים זיהו 436 מוקדי סרטן שהיו קשורים סטטיסטית לחשיפה סביבתית לחומרי הדברה. במוקדים הללו הסיכון היחסי לסרטן נע בין 1.14 ל-9.38.
האזורים שבהם נמצא הסיכון הנרחב ביותר כללו בעיקר סוגי סרטן שמתפתחים מרקמות המצפות את איברי הגוף או בונות חלקים מרכזיים מהם, למשל גידולים של מערכת העיכול, הריאות והעור. בנוסף החוקרים מצאו מוקדי סיכון גם בסוגי סרטן אחרים, כמו גידולים של מערכת הרבייה הנשית והכליות.
חשוב להדגיש: המחקר לא מוכיח שכל מקרה סרטן באזורים האלה נגרם מחומרי הדברה. הוא גם לא יכול לומר שמטופל מסוים חלה בגלל חשיפה מסוימת. אבל הוא כן מצביע על קשר מרחבי וביולוגי משמעותי. הקשר הזה חזק מספיק כדי להעלות חשד שחומרי הדברה תורמים לדפוסי סרטן ברמת האוכלוסייה.
הכבד כאיבר אזהרה
אחד החלקים החשובים במחקר התמקד בכבד. הכבד הוא איבר מרכזי בנטרול ועיבוד רעלים. לכן הוא גם אחד האיברים הרגישים להשפעות של חומרים כימיים מסוימים.
החוקרים התמקדו באזור Junín שבמרכז פרו, אזור שבו חיות קהילות ילידיות וחקלאיות ושבו זוהו מוקדי סרטן הקשורים לחומרי הדברה. בתוך האזור הזה זוהה גם מוקד של סרטן כבד.
בשלב הזה המחקר עבר משלב המיפוי לשלב המנגנון הביולוגי. החוקרים בדקו דגימות מזווגות של גידולי כבד ושל רקמת כבד סמוכה שאינה גידולית מ-36 חולים שחיו באזורים שהוגדרו כמוקדי חשיפה לחומרי הדברה.
הממצא המעניין היה שגם ברקמת הכבד הלא-גידולית נמצאה חתימה גנטית שמתאימה לחשיפה לחומרים מסרטנים שאינם פועלים דרך פגיעה ישירה ב-DNA. כלומר, גם ברקמה שעדיין לא הייתה סרטנית הופיעו סימנים לשיבוש ביולוגי מוקדם.
זהו מסר חשוב מאוד. כשאנחנו חושבים על חומרים מסרטנים, אנחנו נוטים לחשוב על חומרים שפוגעים ישירות ב-DNA ויוצרים מוטציות. אבל לא כל מסרטן עובד כך. חלק מהחומרים אינם גורמים לסרטן דווקא על ידי פגיעה ישירה ב-DNA, אלא בדרכים עקיפות יותר: הם עלולים לשנות את האופן שבו גנים פועלים, לשבש מערכות הורמונליות וחילוף חומרים, להגביר תהליכי דלקת, או לפגוע ביכולת של התא לשמור על התפקוד התקין שלו. לאורך זמן, שיבושים כאלה עלולים להפוך את התא לפגיע יותר לתהליכים סרטניים.
במחקר הזה נמצאו עדויות לכך שתערובות של חומרי הדברה עלולות לשבש פעילות של גורמי שעתוק מרכזיים, מעין “מתגים” שמסייעים לתאי הכבד להישאר תאי כבד תקינים. כאשר מערכות הבקרה האלה מתערערות, התא עלול להיכנס למצב פחות יציב, שבו הוא רגיש יותר לפגיעות נוספות כמו זיהומים, דלקת, סטרס מטבולי או חשיפות סביבתיות אחרות.
רצוי לבחור בתוצרת אורגנית. תמונה: pexels
מה המשמעות עבורכם?
המסר החשוב ביותר הוא לא פאניקה, אלא מודעות.
המחקר הזה לא אומר שאכילה חד-פעמית של פרי או ירק מרוסס גורמת לסרטן. הוא גם לא אומר שחומרי הדברה הם הגורם היחיד לסרטן באזורים חקלאיים. סרטן כמעט תמיד מתפתח כתוצאה משילוב של גורמים: גנטיקה, זיהומים, מצב חיסוני, דלקת, תזונה, עישון, אלכוהול, השמנה, חשיפות סביבתיות, מצב סוציו-אקונומי ועוד.
אבל המחקר כן מערער על תפיסה פשטנית מדי שלפיה מספיק לבדוק כל חומר בנפרד כדי להבין את הסיכון האמיתי. במציאות, אנחנו נחשפים לתערובות, לאורך זמן, ובתנאים סביבתיים שונים. ייתכן שדווקא התערובת, החשיפה הכרונית וההקשר הביולוגי של האדם הם מה שקובע את מידת הסיכון.
ברמה האישית, המשמעות היא שכדאי להפחית חשיפה מיותרת לחומרי הדברה כשאפשר. לבחור תוצרת אורגנית כאשר זה נגיש, במיוחד במזונות שידועים כבעלי שאריות הדברה גבוהות יותר. לגוון את התזונה ולא לאכול שוב ושוב את אותם מזונות. להעדיף מזון טבעי, שלם וכמה שפחות מעובד. ולתמוך בחקלאות ששומרת לא רק על היבול, אלא גם על הקרקע, המים ובריאות האדם.
ברמה הציבורית, המשמעות רחבה יותר. המחקר מדגיש את הצורך לפקח לא רק על חומרי הדברה בודדים, אלא גם על תערובות של חומרים ועל החשיפה המצטברת לאורך זמן. הוא גם מעלה שאלה של צדק סביבתי: מי שנחשפים יותר מכל לחומרי הדברה הם פעמים רבות קהילות כפריות, עניות יותר, ילידיות או חקלאיות: דווקא אוכלוסיות שפחות מוגנות על ידי מערכות בריאות ומשאבים סביבתיים.
איך הרפואה הפונקציונלית יכולה לעזור בנושא זה?
ברפואה פונקציונלית אנחנו שואלים לא רק “איזו מחלה יש למטופל?”, אנחנו שואלים גם “מהם הגורמים, החשיפות, תהליכי הדלקת והעומסים הביולוגיים שיכלו לתרום להתפתחות המחלה לאורך זמן?”
המחקר הזה מתאים בדיוק לצורת החשיבה הזו. הוא לא מספק תשובה פשוטה, אבל הוא מזכיר לנו שמחלות כרוניות, אינן מתפתחות בחלל ריק. זה נכון גם לגבי סרטן. מחלות כאלה נוצרות מתוך מפגש מתמשך בין גנטיקה, סביבה, מערכת החיסון, חילוף חומרים, זיהומים, תזונה וזמן.
חומרי הדברה עשויים להיות חלק אחד בפאזל הזה. לא תמיד החלק היחיד, אבל בהחלט חלק שכדאי לקחת ברצינות.
המסקנה אינה פחד. המסקנה היא מניעה: מזון נקי יותר, חקלאות בטוחה יותר, רגולציה חכמה יותר. במקביל נדרשת רפואה שמסתכלת עמוק יותר. לא רק על האבחנה, אלא על מה שמניע את המחלה מהשורש.
