איך איזנתי את תפקודי בלוטת התריס באופן טבעי
לפני 26 שנים, כחודש לסיום השירות הצבאי, הגעתי למרפאה הצבאית מאחר ולא חשתי בטוב.
האחות מיששה את בלוטות הלימפה ואז את הגרון ושאלה האם אני סובלת מבעיות בתפקוד בלוטת התריס. הנדתי לשלילה.
היא המליצה לבצע בדיקת דם ודייקה באבחנה.
התוצאות אכן הצביעו על תת פעילות של הבלוטה.
בעת שחרורי מהצבא פניתי לרופא המשפחה, שהפנה אותי לאנדוקרינולוגית מומחית בתחומה.
קיבלתי ממנה "במתנה" מרשם לתרופה שתטפל בבעיה ותסדיר את פעילות הבלוטה.
הבנתי שעליי ליטול את התרופה.
אמא שלי וסבתי נוטלת אותה והיה ברור לי שזאת הדרך הנכונה, האומנם?
לו הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, דברים היו נראים אחרת.
בדיקות מאוזנות – הרגשה רעה
ב-24 השנים בהן נטלתי טיפול תרופתי, הבדיקות יצאו מאוזנות, אך ההרגשה הייתה הרגשת חולי.
מי מכם שסובל מהיפותירואיד מכיר בוודאי את התופעות שכוללות עלייה במשקל, עצירות, עייפות, חוסר ריכוז, אי סבילות לקור, מצבי רוח משתנים, נשירת שיער ועוד.
למרות שהטיפול התרופתי לא היה אידיאלי עבורי, המשכתי ליטול את התרופה במשך שנים, מתוך הרגשה שאין ברירה. פעלתי כמו רובוט.
התפנית הגיעה כעבור מספר שנים עם "פרשת האלטרוקסין".
חברת התרופות שינתה את הרכבה של התרופה, ללא יידוע של המטופלים.
כתוצאה מכך, התחלתי להרגיש לחצים בחזה, קוצר נשימה, חוסר ריכוז ועוד שלל תופעות שלא ידעתי להסביר עד שהתפוצצה הפרשה.
לאחר ניסיון כושל עם תרופה אחרת, התאימה לי הרופאה תרופה חדשה, שאומנם איזנה שוב את הערכים בבדיקות הדם, אך ההרגשה הפיזית עדיין הייתה נוראית.
פניתי לרופאת המשפחה ולאנדוקרינולוגית.
הסברתי שהתרופה גורמת לי להרגיש רע, וביקשתי להפחית את המינון שאני נוטלת.
כתגובה הן חזרו שוב ושוב על אותה המנטרה ששמעתי מהן שנים קודם: "מהרגע שמתחילים ליטול את התרופה, הבלוטה כבר לעולם לא תוכל לחזור לתפקד. ניסיונות לשנות את המינון יגרמו לנזק בריאותי, ויפגעו באפשרות להיכנס להריון בעתיד"
אני, כמו ילדה טובה, השלמתי עם המצב, והמשכתי ליטול את התרופה.
היתה תקופה שבה היה חוסר בתרופה, ואני התחלתי לחשוש: מה אעשה אם תחסר לי התרופה שחיי תלויים בה?!
למזלי, לאמא שלי היו כדורים בכמות גדולה יותר ויכולתי לקחת ממנה עבורי.
למאמרים נוספים בנושא בלוטת התריס
מה אכלתי כדי לשקם את בלוטת התריס שלי?
בלוטת התריס – תחנת הכוח של הגוף
הרגע בו החלטתי לקחת את בריאותי בידיי
חלפו השנים, ונכנסתי להריון במעקב אנדוקרינולוגי הדוק, שהורה על מינון גבוה עוד יותר של התרופה.
גם בתקופת ההנקה חששתי לגעת במינון, שמא לא אוכל להיכנס להריון שוב.
התפנית חלה בעקבות לימודי התזונה הטבעית, שגרמו לי להבין שאני חייבת לעשות את השינוי.
בתום תקופת ההנקה של בני הצעיר, אזרתי אומץ.
נחושה ונחרצת הודעתי לרופאת המשפחה שאני מתכוונת לצמצם באופן הדרגתי את מינון התרופה.
לא קיבלתי ממנה אישור לכך. היא רק אמרה: "זה לא כזה נורא ליטול כדורים".
אך אני, מהרגע שהחלטתי, ידעתי שאעשה הכל כדי להצליח.
התחלתי לשנות את התזונה. לא הלכתי לפי תפריט מסוים.
מנסיוני האישי, לכל אחד ואחת מאיתנו, תהיה תגובה שונה למזונות זהים.
מזון שמחולל פלאים עבור אחד, עלול לגרום לנזק עבור אדם אחר.
לכן הוספתי והורדתי מזונות ועקבתי בצורה זהירה ומדויקת אחר תוצאות בדיקות הדם.
בהתאם לתוצאות, המשכתי להוסיף ולהוריד מזונות, ובמקביל – להפחית הדרגתית את המינון התרופתי.
כך, מאז ועד היום, בתהליך ארוך שנמשך כמעט שנתיים וכלל מחקר מעמיק, הקשבה לגוף, דיוק, נחישות והמון סבלנות הצלחתי לאזן את תפקודי הבלוטה.
מזה שנתיים אני לא נוטלת תרופות כלל, וההרגשה מעולה!
והכי חשוב – יצאתי ממעגל החולי.
לא עוד חולה כרונית.