מניעת עששת ובריחת סידן

שתי שיטות יעילות מאוד למניעה וטיפול באוסטיאופורוזיס ובעששת שיניים הן לגרגר ולשתות תה של הצמח שבטבט. שבטבט מכיל כמות רבה וזמינה של סיליקה. גרגור של תמיסות מסוימות ומשיחת שמן עוזרים לסילוק בקטריות מן השיניים, בעוד שטיפול פנימי עם שבטבט מתחיל לבנות מחדש את השיניים ואת עצמות השלד מבפנים.

הסיבה האמיתית לעששת שיניים ולאוסטיאופורוזיס

כשאנשים צורכים כמויות גדולות של סוכר, רטבים, מזונות מעובדים ומשקאות קלים נגרמת בגוף חמצת. זו גורמת לעיתים קרובות לבעיות בריאותיות קשות, כמו סוכרת אוסטיאופורוזיס, עלייה במשקל, עששת שיניים ועוד.

עששת שיניים נגרמת לא רק מבחוץ, אלא עוד יותר מתוך הגוף. זאת, מאחר ובגוף מועבר סידן מהשיניים והעצמות, כדי לנטרל עודף של חומציות שנוצר בדם. הגוף משתמש בסידן כחומר בסיסי שמנטרל חומציות. כך נוצר בעצמות ובשיניים דלדול בסידן, שגורם בסופו של דבר לאוסטיאופורוזיס ועששת. המצב החמור של התזונה המערבית הוא ללא ספק הגורם העיקרי לעלייה בשני מצבים ניווניים אלה.

איך למנוע את עששת השיניים ולהחזיר את מצב השיניים לתיקנו?

לטכניקות כמו גרגור ומשיחת שמן יש ערך רב כמניעה, לסילוק חיידקים מהחניכיים. טכניקה אחת היא מילוי הפה במי מלח למשך חמש עד שבע דקות. משיחת שמן נותנת תוצאה טובה, בלבד שמשתמשים בשמן טבעי, כמו שמן שומשום. אין לבלוע את השמן או את מי המלח המלאים בבקטריות. על ידי שימוש סדיר באחת משתי השיטות האלה או בשתיהן, אפשר להאט במידה רבה ואף להחזיר לתיקנו את מצב השיניים במקרים רבים. לשם חידוש המינרלים בגוף אפשר לקחת 500 עד 1000 מיליגרם של סיליקה ממקור שבטבט כול יום. בהמשך מורידים את המינון למינון של תחזוקה. אפשר לשתות תה משבטבט, בכמות של חצי כוס, 3 פעמים ביום. יוצקים מים רותחים על כף עלי שבטבט מיובשים וממתינים כרבע שעה. שבטבט מכיל את הריכוז הגבוה ביותר של סיליקה המוכר לנו. הסיליקה קריטית לבנייה מחדש של העצמות והשיניים.  עצמות בנויות מעיקרן מסידן, זרחן ומגנזיום, אך הן גם מכילות סיליקה. מחקרים הראו שנטילת תוספי סידן יכולה למעשה להגביר את אובדן השיניים אם אין מספיק סיליקה. כמו כן, מאחר והגוף איננו יכול לנצל את כל כמות הסידן שבתוספים יוצא שיש עודפי סידן שיכולים להיות מסוכנים לגוף.

בספר של ברברה הנדל משנת 2003 "water and salt", נכתב שסיליקה היא המינרל החשוב ביותר לבריאות האדם. בשנת 1939 הכימאי פרופסור אדולף בוטננט, חתן פרס נובל, הראה שחיים לא יכולים להתקיים ללא סיליקה. הוא אומר (בשנת 72) שסיליקה הינה רכיב חיוני ויש לספק אותו לגוף בקביעות ממקורות מזון. אם סידן יוצא ממקומו, העצמות שלנו נעשות שבירות וחלשות. לקיחה של תוספי סידן בלבד לא יכולה לתקן או לעצור מחלה זוחלת זו, מאחר והגוף לא יכול להטמיע ולהשתמש בסידן ללא נוכחות של סיליקה. למטרה זו, כדי להחזיר מינרלים לעצמות שניזוקו, מומלץ לצרוך כמויות מספיקות של סיליקה.

סיליקה אחראית להשקעת המינרלים חזרה בעצמות, בייחוד להשקעת הסידן. סיליקה היא המינרל האמיתי לתיקון העצמות והשיניים. היא עוזרת ליכולת תנועה ומפחיתה כאבים שיש באוסטיאופורוזיס ובמצבי הסתיידות. כאמור, שבטבט המכיל סיליקה עושה את המלאכה יחד עם הסידן, סידן לבדו לא יעזור.  פרט לשבטבט, מזונות עשירים בסיליקה הם:  סרפד, שורש שן ארי, אספסת, זרעי פשתן, שבולת שועל, תפוח עץ, פולי סויה, סלק, בצל, שקדים, זרעי חמניות וענבים.

מתוך חוברת "תזונה פלוס 87" של ד"ר מרדכי הוכברג

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו