זו הנשמה שרעבה

זו הנשמה שרעבה

שיתוף אישי. כל חיי הייתי רזה – סמל הגוף החטוב. כילדה הייתי ספורטאית אלופה וכנערה רצתי מרתון. התעמלתי והתאמנתי שמונה שעות ביום. בשנות השמונים הבאתי את המחול האירובי לישראל. רקדתי ללא הפסקה, פתחתי וניהלתי מכוני כושר. הייתי מכורה לגוף אבל לא הפסקתי להרגיש שאני פשוט רעבה. אך לא ידעתי למה.

היו אלה שנים של חיפוש מטורף להזנה, בהן אכלתי את כל המאכלים בערבוב ובתאווה. ראיתי אינסוף נופים ומדינות ולא הצלחתי לעכל את היופי והשפע העצום שפגשתי. רציתי לבלוע מהכול עוד ועוד, כמו בור ללא תחתית. עד שיום אחד אשליית גופי פשוט התנפצה.

לאחר שהשכיבו אותי לשמירת הריון ארוכה ללא תנועה אכלתי כמויות אדירות של מזונות מתוקים ולא זזתי. הרומן שלי עם גופי הסתיים ברגע שעליתי על המשקל וראיתי מספר בן 3 ספרות. באותם ימים הודיעו לי שבתי שילדתי לא תוכל ללכת לעולם. שהיא נ-כ-ה.

מאותו רגע הפכתי לנכה, רגשית ופיזית. הזדהיתי עם בתי האהובה והתחלתי במסע חיפוש. היתה זו בתי שלימדה אותי, דרך צפונותיה, שיש נשמה, שהיא גבוהה ונעלית מהגוף שסגדתי לו כל כך הרבה שנים.

'התגרשתי' מהגוף. מכרתי את כל המכונים שהיו ברשותי ומאותו יום החלה מלחמת חורמה  בגופי. האכלתי אותו ללא הפסקה בכל המתוקים והבצקים שישנם. כל מה שידעתי שיהרוס את גופי. הרעלתי אותו בכעסים ומחשבות שליליות על שאינו לא מציית לי כמו בעבר  ואינו משיל את עודף המשקל תכף ומיד.

לא הבנתי איך יכול להיות שאני, ששלטתי במשקל גופי כל חיי, הפכתי נשלטת ע"י הבשר המיותר החדש שעטף אותי בבגד עבה וגס שנקרא שומן. ואז קיבלתי החלטה להילחם בגופי  עד שייכנע לי. הרעבתי את עצמי בימים בצומות ובלילות התנפלתי על אכילת המתוקים. במקביל הלכתי לכל הדיאטניות האפשריות; דיאטות של שתי ארוחות, של כל שלוש שעות ואפילו של לחם כל היום. התוצאה היתה ירידה דרסטית במשקל ואחרי כמה שבועות עלייה חוזרת בלי יכולת תזוזה. המשקל נעצר והראה מספר בן שלוש ספרות ונלחם בי בעקשנות. הגוף לא ויתר, לא הסכים לשרוף אפילו גרם אחד.

הודיתי שאני חסרת אונים

ואז הגיעה נקודת השבר. התייאשתי. הרמתי ידיים ופניתי לכוח עליון. הודיתי שאני חסרת אונים מול גופי. ואז הגיע אל תוך חיי הידע שהניע את השינוי שכה ייחלתי לו.

התחלתי לבלות שעות של לימוד בנושאי חסידות עם רבנים שמצאו לי את כל התשובות בספרים החומים הקדושים. הם פתחו לי אגרות קדש של הרבי מלובביץ שגילה לי את הסוד הראשון שלמדתי: "רעבים אף צמאים נפשם בם תתעטף", כלומר שהנפש של האדם היא זו שרעבה ולא הגוף. שיש רעב וצמא של הנפש. מאז ועד היום אני חוקרת את נושא סודות האכילה ביהדות ובפנימיות התורה. את הגוף קצת הזזתי ודרך תיקון אכילה, התחברתי לבורא עולם. התחברתי לחיים  של רוחניות. חיי נשמה שלאט לאט התחברו גם לגוף בקדושה. ההבנתי שהרעב האמיתי שלי הוא לא לאוכל גשמי פיזי אלא להזנה שתשביע את הנפש הרעבה והנשמה, שלכל אחד מהם יש דרך שונה של הזנה.

 כיום אני מקשיבה לצרכי גופי שרוצה לשלב בין תנועה, מנוחה ומעט אכילה. וכך, תוך הזנה רוחנית וללא דיאטות, אני מתנקה מהמשקל העודף. כבר לא חושבת על הארוחה הבאה ומזהה מתי אני רעבה באמת ואז פשוט אוכלת כשבאמת רעבה לאוכל.

מצאתי לנכון שאני חייבת להפיץ את הבשורה – שהרעב שלי הוא פשוט רעב לחיים עצמם, להגשמה ולמימוש. אותה דמות ענקית שבתוכי, ששקלה 140 ק"ג, יוצאת היום להנחות, לאמן וללמד מנסיוני איך להגיע לשובע נפשי ורוחני בכל מעגלי החיים דרך התוכנית שפיתחתי.

לאתר של ורד צבעון בלכר

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו