הפתרון הוא לא רק סידן

מסתבר שחלב אם עדיף על פני תמ"ל, גם אם את חולה. צילום: pixabay

אוסטיאופורוזיס היא מחלה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה. בארצות הברית למשל 1 מכל 3 נשים ו-1 מכל  5 גברים לוקים בה. התסמינים הם אובדן גובה, שברים בראש הירך, בשורש כף היד ובחוליות עמוד השדרה וכאב כרוני שאינו מרפה ומקשה על החיים.

בשל ההתפשטות המדאיגה של המחלה רופאים החלו להורות למטופליהם להגדיל  את כמות הסידן, בין על ידי אכילת מזונות מכילי סידן ובין על ידי נטילת תוספים שלו, וכל זאת לצד מרשמי תרופות מקבוצת הביספוספונאטים. טיפול כזה רחוק מלהיות מספיק, למעשה הוא מוטעה מעיקרו.

לשם שמירה על מסת העצמות דרוש מגוון רחב של מינרלים וויטמינים שעליהם ידובר בהמשך. חשוב גם לדעת שיש קשר בין אוסטיאופורוזיס לבין מחלת אלצהיימר. מסתבר שבעצמות יש לא רק סידן, מגנזיום וזרחן אלא תריסר מינרלים שונים. כמו לגבי כל מחלת מחסורים, אין היא ניתנת לריפוי אלא אם כן יסופק אותו רכיב תזונה, אחד או יותר, הנמצאים בחסר. התמקדות במתן תוספי סידן לבדם מחמירה את מצב צפיפות העצמות ומגבירה סיכון לאוסטיאופורוזיס. כיום, בנוסף לתזונה מלאת ערך, ממליצים על מלח מהרי ההימלאיה כספק של מגוון מינרלים ובהם מינרלי קורט להם זקוק האדם לשם פעילות אופטימאלית של גופו.

חומרי ניקוי לשירותים

ביספוספונאטים מוגדרים בספרות העוסקת בתרופות כחומרים המאטים או עוצרים את התהליך הטבעי של התמוססות העצמות. זו רק מחצית מן האמת. תרופות אלו  לא מרפאות את המחלה – הן מחמירות אותה. אמנם הן מגדילות את מסת העצמות, אבל הן פשוט רעל. הן קוטלות את התאים האוסטאוקלסטיים. לתאים אלו יש תפקיד לפרק תאי עצם זקנים. מצד שני קיימים התאים האוסטאובלסטיים, שתפקידם לבנות תאי עצם חדשים. אם נשארים רק תאים אוסטאובלסטיים, הם מעלים את צפיפות העצמות אך לא את חוזקן.

כך, הולכת ואובדת היכולת של הגוף לבנות מסת עצם חדשה. יש אמנם עצמות עבות יותר  אבל פחות חזקות. יש יותר סיכון לשברים בעצמות. בנוסף, לתרופות אלו יש מספר תופעות לוואי לא קלות, כמו למשל כיבי קיבה ותריסריון, מחלות עיניים כמו ריצוד, כאב והתנפחות, שברי מאמץ בעצמות ובלסתות, נזקים בכבד ואי ספיקת כליות, פרפור פרוזדורים, סרטן בוושט ורמת סידן נמוכה בדם.

ועוד אנקדוטה לסיום, התרופות הנ"ל שייכות לקבוצת הפוספונאטים שנוטלים חלק מרכזי בחומרי ניקוי לשירותים.

נזקי הסטרואידים

מחקר שנערך בביה"ס לרפואה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס מצא שיש קשר הדוק בין  שימוש בסטרואידים לבין אוסטיאופורוזיס. רמת קורטיזון גבוהה היא הסיבה מס' 2 לאוסטיאופורוזיס ואין שום טיפול שיכול לסתור נזק כזה. בהתחשב בעובדה שמתן סטירואידים הוא כל כך שכיח, זוהי בעיה רפואית קשה. הסטרואידים מעכבים את פעולת מחזור העצמות בגוף ואת המינרליזציה הטבעית שלהם. וכך העצמות נחלשות במידה דרמטית בעקבות ההזדקנות ומצבי סטרס. יש תרופות טבעיות למחלות אוטואימוניות – תרופות שכלל אינן מזיקות. על כל פנים, יש הורמון אחד, פרוגסטרון, שעשוי לעזור לנשים הסובלות ממחסור בו. מומלץ כמובן להשתמש בפרוגסטרון טבעי המופק מצמחים כמו בטטת בר.

אי סבילות לגלוטן

אם אדם סובל מכאבי בטן תמידיים, גזים, שלשולים, התנפחות, עצירות וערפול מחשבה יש סיכוי רב שיש לו אי סבילות לגלוטן. לא מדובר פה רק על מחלת צליאק מוגדרת – יש מצבים קלים יותר של אי סבילות לגלוטן. כך קורה שבגלל נזק כרוני למעיים, הן לא מסוגלות לקלוט מן המזון את כל רכיבי התזונה המצויים בו. פתרון יחיד לבעיה זו הוא הפסקת צריכה של מזונות מכילי גלוטן שהם חיטה, שעורה, שיפון ומוצריהם.

מזונות נוספים שגורמים לאוסטיאופורוזיס

הגוף זקוק למזון מאוזן ומושלם כדי לתפקד כהלכה. בכלל זה לא נכללים כמובן מזון מהיר וג'אנק פוד. מזונות כמו צ'יפס, ארוחות מיקרוגל, משקאות סודה ומשקאות עם ממתיקים מלאכותיים מכילים מעט מאוד רכיבי תזונה והם תופסים במערכת העיכול מקום שהיה צריך להיכנס לתוכו מזון אמיתי. מזונות כאלו מכילים הרבה סוכרוז, פרוקטוז מסירופ תירס, שמנים מחוממים שאיבדו את הרכבם הטבעי, אספרטאם וחומרי שימור.

אפילו לחיית המחמד שלו אדם נותן מזון בריא ומאוזן יותר. מעל לכל חשוב לחזור ולאכול מזון טבעי. אין לחמם שמנים רב בלתי רוויים וגם לא לטגן איתם. אכילת אגוזים, שקדים וגרעינים קלויים מזיקה. צריכת שמנים מסוג אומגה-3 במצבם התקין חשובים. חשובים גם שמנים מסוג אומגה-6 ממקור של אבוקדו, גרעינים ואגוזים – לא קלויים ולא בהפרזה. כשמן כמות שהוא ולא כמרכיב במזון יש להשתמש רק בשמן זית ושמן קוקוס.

מזונות שמשמרים מסת עצמות

הצעד הראשון אותו יש לנקוט הוא אכילת כמות רבה ומגוון רחב של ירקות אורגניים, רצוי מקומיים. הם ספקי מינרלים, ויטמינים ופיטוכימיקלים חשובים.  לפחות מחלק מן הירקות עדיף להכין מיץ – שכן הוא קל לספיגה ולעיכול.

כמות מספקת של ויטמין D בדם חשובה ביותר. אם אין אפשרות להיחשף לשמש, יש לצרוך אותו כתוסף מזון. הכמות המתאימה למבוגר היא 5,000-10,000 יחידות ליום, עד שמגיעים לרמה של 50-70 נ"ג למ"ל. למעשה, כמות אופטימאלית היא בין 80 ל-110 מ"ג למ"ל. שמנים מסוג אומגה-3 חשובים גם לשלד, כמו לכל  איבר ותיפקוד בגוף. לקריאה נוספת על הויטמין.

לויטמין K יש חשיבות עליונה. הוא מצוי בשתי צורות: 1K ו-2. 1K  מצוי בירקות והוא עוזר לשמור על קרישת דם נכונה. הוא מגן גם בפני הסתיידות עורקים ועוזר לכניסה מתאימה של סידן לעצמות. ויטמין 2K נוצר במעי על-ידי בקטריות. הוא מצוי במזונות מותססים ובגבינת נאטו מסויה, שהיא המקור היותר עשיר לויטמין זה. 2K יכול להפוך בגוף ל1K, אבל זהו תהליך שלא תמיד מתרחש.  יש תוסף בשם 7MK, המופק מנאטו. הבעיה היא שמרבית האנשים לא מקבלים מנה מספקת של 2K. והוא חשוב ביותר כנגד אוסטיאופורוזיס.

במחקרים ביפן נמצא שצריכת נאטו, המקור היותר עשיר ל-2K, עצרה תהליך של דלדול מסת העצמות ואפילו שיקמה אותן בחזרה. צריכת 2K צמצמה, לפי אותם מחקרים מיפן, ב-60% שברים בחוליות וב-80% שברים בראש הירך ובעצמות אחרות בגוף, מלבד חוליות.

כאמור, ויטמין 2K יכול להיווצר מ-1K, אבל לרוב לא בכמות מספקת מאחר והכבד מייצר ממנו יותר גורמי קרישה ופחות חומר שעוזר לעצמות. ויטמין זה עוזר לקשירת סידן לעצמות והוא מצוי במזונות סויה מותססים כמו טמפה, מיסו, נאטו ורוטב סויה.

ויטמין 1K נמצא בירקות רבים. הירקות היותר עשירים בויטמין זה הם כרוב עלים, תרד, ברוקולי וכרוב ניצנים. לגבי 2K, די באכילת 15 ג' נאטו ליום. אין הוא טעים לחיך המערבי ולכן, נטילת תוספים של ויטמין זה היא תחליף רצוי. כאשר נוטלים תוסף זה, חשוב לעשות זאת עם ארוחה מכילת שמן – שכן כך הוא נספג בגוף.

התעמלות למניעת אוסטיאופורוזיס

עצם היא דבר חי והיא זקוקה לתנועה כדי לשמור על המסה שלה. יש סוגי התעמלות שונים למטרה זו. מומלצת הרמת משקולות או סדרה מיוחדת של תרגילים עם כדור ורצועה המכוונים במיוחד לשמירת מסת העצמות.

אוסטיאופורוזיס אצל גברים

לא הרבה גברים מודעים לכך, אבל אחרי גיל 50  הסיכון שלהם ללקות באוסטיאופורוזיס רב יותר מהסיכון לקבל סרטן ערמונית.  גורמי הסיכון אצל גברים הם בעיקר אלו: אלכוהוליזם, השמנה, עישון, בעיות בצינור העיכול, חיים ללא פעילות גופנית, אי חשיפה לשמש או  חוסר ויטמין D מסיבות אחרות.

סיכון רב יותר יש לגברים שחולים באסתמה, אמפיזמה, מחלת קרוהן, פריצת דיסק ומחלות אוטואימוניות שלשם טיפול בהן הם מקבלים סטרואידים כמו פרדניזון או קורטיזון.

ומה קשר בין אוסטיאופורוזיס למחלת אלצהיימר?

במחקר בו נטלו חלק 987 גברים ונשים מעל גיל 76 והיו במעקב 13 שנים נמצא שאצל נשים שצפיפות העצמות שלהן הייתה יותר נמוכה, היה להן יותר מכפליים סיכון לקבל מחלת אלצהיימר. היה אצלן  גם פחות אסטרוגן. מחסור כזה באסטרוגן מעלה את הסיכון גם לאוסטיאופורוזיס וגם למחלת אלצהיימר. חשוב לדעת שיותר קל למנוע אובדן מסת עצמות מאשר לרפא מצב כזה כאשר הוא כבר קרה.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו