תת-פעילות של בלוטת התריס

אל מרפאתי נכנסה אישה בתחילת שנות הארבעים לחייה והתיישבה מולי בכבדות. מצב-רוחה היה ירוד, עייפות ניכרה על פניה החיוורות ותנועותיה היו לאות ואיטיות. היא תיארה לי, בפנים אדישות וכמעט בחוסר עניין את הבעיה: כבר שנים אחדות שהיא לא במיטבה, רוב הזמן עצובה וחסרת-חיים, סובלת מקור כל עונות השנה, מעצירות, מעור ושיער יבשים, מנשירת-שיער, מציפורניים שבירות, מצרידות בלתי-מוסברת ומכאבי-ראש תכופים, מחזור הוסת שלה קשה ואינו סדיר כבעבר, היא מתקררת ונדבקת בקלות בזיהומים שונים, מרגישה כבדה ו"נפוחה" מנוזלים, חסרת חשק מיני, ולדבריה, כמעט ולא אוכלת (סובלת מחוסר-תיאבון), ולמרות זאת, לא מצליחה לרדת במשקל, ואפילו העלתה לאחרונה כמה קילוגרמים מבלי שאכלה יותר מהרגיל. זו בעצם הסיבה שהביאה אותה אלי.

מעבר קצר על התפריט אותו היא נוהגת לאכול העלה שאכן, אם היא לא "מזייפת" בצורה קיצונית, אין לעלייה במשקלה כל הצדקה. הסימפטומים מהם סבלה, התחברו לי מיד לתמונה ברורה. שלחתי אותה לבדיקת-דם של תפקודי בלוטת התריס. כאשר חזרה עם התוצאות כעבור שבוע, הפתרון היה בידנו. היא סבלה מתת-פעילות חמורה של בלוטת התריס. בלוטה קטנה שגודלה כגודל שזיף, אך חשיבותה גדולה ורבה מאין כמוה…

אז מה היא בלוטת התריס ?

בלוטת התריס (המכונה גם בלוטת המגן ובלועזית תירואיד) מצויה בבסיס הגרון, ואחראית על קצב חילוף החומרים (מטבוליזם) ועל מאזן הסידן בגוף, וכן שותפה בפעילות המוח ומערכת העצבים, ובתהליכים הקשורים בפוריות. בלוטה זו היא בעצם ה"תרמוסטט של הגוף" ומהווה חלק מהמערכת האנדוקרינית (הבלוטות הפנימיות המפרישות לדם הורמונים, שהם למעשה "שליחים כימיים", האחראים על תפקודים שונים בגופנו).

בלוטת ההיפופיזה (יותרת המוח), שהיא "אם כל הבלוטות", ואחראית על כל מערך הויסות ההורמונלי בגוף, מפרישה הורמונים רבים המפעילים את הבלוטות המצויות תחת פיקודה, וביניהם – הורמון ה-TSH, אשר מעורר את בלוטת התריס לייצר את ארבעת הורמוני התריס, שהחשוב מביניהם הוא התירוקסין (T4).

במצב תקין, היחס בין שני הורמונים אלה נשלט ע"י מנגנון נגטיב-פידבק, או בעברית "משוב שלילי": ככל שמופרש לדם יותר הורמון TSH – כך מופרשים לדם פחות הורמוני-תריס.

ישנם שני סוגים של תת-פעילות התריס המאובחנים בבדיקות הדם:

האחד, כאשר רמות ה-TSH גבוהות ורמת הורמוני התריס נמוכה – זוהי תת-תריסיות ראשונית שמקורה בסינתזה (ייצור) פגום של הורמוני בלוטת התריס.
השני, כאשר רמות ה-TSH נמוכות אך גם רמת הורמוני התריס נמוכה – זוהי תת-תריסיות משנית שמקורה בבעיה בהיפופיזה (בלוטת יותרת-המוח).

הסיבות לתת פעילות של בלוטת התריס:

בעיית התת-תריסיות נפוצה מאוד באוכלוסיה, בעיקר בקרב נשים צעירות. כ – 30% מהנשים מעל גיל 35 עלולות לסבול מהתופעה ברמה זו או אחרת, בעיקר לאחר הריונות וכן בגיל המעבר. הבעיה עשויה אף לעבור לפגים הנולדים לנשים הסובלות ממנה.

הסיבות עשויות להיות מגוונות, אך הן הורמונליות בדרך-כלל: החל בדלקת בבלוטת התריס, אשר  גורמת להצטמקותה ולהצטלקותה (לעיתים הגוף עצמו תוקף את הבלוטה כאילו היא גוף זר), דרך היחשפות ליוד רדיואקטיבי אשר גורם להרס הבלוטה, וכלה במצבי לחץ נפשי (סטרס) ותשישות, אשר הוכח קשר ברור כי טיפול בהם משפר את תפקוד הבלוטה.

גם אירוע טראומתי ספציפי, הכרוך בסערת רגשות, כגון: מחלה קשה או תאונת-דרכים, עלול להוות טריגר להתפתחות המחלה.

הסימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס:

הביטוי הגופני לתת פעילות של בלוטת התריס מתבטא, כאמור, בהאטה כללית של תפקודי הגוף (בדיוק כמו "טורים" נמוכים מדי במכונית), בפגיעה במטבוליזם (חילוף החומרים) – ירידה כללית בניצול אבות המזון (פחמימות, חלבונים ושומנים), ובעלייה מתונה במשקל – בשילוב אי-סבילות לקור.

בבדיקות המעבדה ניתן לראות במקביל גם עלייה בכולסטרול ובשומני-הדם (טריגליצרידים), ולעתים גם בלחץ הדם, והדבר מגביר כמובן את הסיכון למחלות לב וכלי-דם ולטרשת-עורקים. כמו-כן, נפגע הניקוז הלימפתי, מה שמוביל לנפיחות הרקמות (בצקת).

מבחינה נפשית, המוח רגיש ביותר לרמות נמוכות של הורמוני התריס ולכן, המחלה מתבטאת, בצורתה הקלה, בסימפטומים של דיכאון, חולשה ועייפות, ובצורתה הקשה – בקשיי-ריכוז, איטיות מחשבתית, אפאתיה, בלבול ושכחה.

סימפטום גופני נוסף הוא חולשת שרירים ונוקשות מפרקים, ולעיתים אף רגישות וכאבים.

הטיפול התזונתי בתת פעילות של בלוטת התריס:

מזונות מומלצים:

הורמוני התריס עשויים מיוד ומחומצת האמינו טירוזין. לכן, צריכת מזונות עשירים ביוד מעלה את רמת הורמוני התריס.

מזונות אלה באים כולם מהים וכוללים: אצה חומה (Kelp), דגי-ים, סרדינים, צדפות ופירות-ים אחרים (טעים, אך לא כשר…).

עם זאת, יש לזכור כי יוד בכמות גדולה מדי עלול לגרום נזק חמור לבלוטת התריס, ולכן אין לצרוך יותר מ-1 מ"ג יוד ליום לכל היותר (מכל המקורות יחד, כולל לקיחת יוד בתוסף בכמות 300 מק"ג).

מזונות שכדאי להפחית מהתפריט:

זוהי קבוצת המזונות הגויטרוגנים – אשר מכילים חומרים המונעים מהגוף את ניצול היוד. על קבוצה זו נמנים כל הירקות המצליבים (כרוב, כרובית, צנון, צנונית, לפת, ברוקולי, קולרבי, עלי-חרדל, חזרת), וכן פולי-סויה, בוטנים, צנוברים, דוחן, תרד, שום, בצל, אגסים ואפרסקים.

בבישול – פוחתת השפעתם המזיקה, לכן אין צורך לוותר לחלוטין על אכילת מזונות בריאים אלה, ומומלץ לשלבם בתפריט בצורה מושכלת, ואם ניתן – לבשלם קודם.

בגלל חוסר התיאבון, המתלווה לתת פעילות של בלוטת התריס, מומלץ לפזר את האכילה לארוחות קטנות, מדי 3 – 4 שעות, לאורך כל היום. ככל שהארוחות הקטנות רבות יותר – כך קל יותר לרדת במשקל.

תוספי-מזון לטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס:

הטיפול הרפואי הקונבנציונלי בתת פעילות של בלוטת התריס, הינו מתן אלטרוקסין – תחליף סינתטי, המחקה במדויק את פעילותו של הורמון התריס החסר.

לתרופה זו אין תופעות-לוואי מיוחדות, מלבד הפרשה מוגברת של סידן מהגוף דרך השתן. לכן, יש ליטול סידן ממקור חיצוני בשילוב מגנזיום (לצורך שמירה על האיזון בין שני חומרים חשובים אלה), כאשר מטופלים באלטרוקסין.

ויטמינים ומינרלים נוספים:

אבץ, ויטמין E וויטמין A – שותפים יחדיו לתהליכים גופניים רבים, כולל ייצור הורמוני בלוטת התריס. מחסור באחד מהם יגרום לתת-פעילות, לכן יש ליטול את שלושתם.

כמו-כן, יש לקחת B קומפלקס (הויטמינים מקבוצה B נחוצים לייצור תקין של הורמוני התריס), וויטמין C.
בנוסף, יש ליטול, על קיבה ריקה או עם ארוחת-פחמימות, את חומצת האמינו L-טירוזין,  המהווה, כמוזכר לעיל, מרכיב חשוב בהורמוני התריס.

יש להימנע מצריכת חומצת האמינו טאורין, שהינה אנטגוניסט להורמוני התריס, ומצויה ממילא ברמות גבוהות אצל החולים במחלה.

פעילות גופנית לטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס:

פעילות גופנית מעוררת את בלוטת התריס לפעולה, ומגבירה את רגישות הרקמות לקליטת הורמוני התריס, לכן יש לשלב פעילות אירובית בתוכנית הטיפול (לפחות 15-20 דקות מדי יום).

הדבר נכון בעיקר לגבי חולים הסובלים גם מעודף-משקל, ומצויים בדיאטת הרזיה, וזאת משום שתגובת הגוף לתפריט מצומצם הינה ירידה בקצב חילוף החומרים – כדי לשמר אנרגיה. הוכח שפעילות גופנית מונעת תהליך התייעלות זה.

כדי להוריד את רמת הסטרס, מומלץ לעסוק ביוגה או בכל פעילות מרגיעה אחרת.

לסיום: נחזור למטופלת שלנו – האם היא הצליחה לרדת במשקל?

חשוב לדעת שגם לאחר אבחון הבעיה ונטילת ההורמון המלאכותי אלטרוקסין, לא תמיד קל לרזות. הדבר דומה לאדם שלקח הלוואה בבנק. בחשבון העו"ש שלו יש אמנם הרבה כסף, אך בתחשיב הכללי הוא במינוס ולא בפלוס… דרושה סבלנות רבה.

המטופלת קיבלה תפריט מתאים, שבשלב הראשון בלם את העלייה במשקל – הישג לא מבוטל בפני עצמו. בחודשים הבאים, לאחר שהתמידה בטיפול, השגנו גם ירידה מתונה אך עקבית של הקילוגרמים שנוספו. הגזרה החדשה בשילוב ההטבה בסימפטומים שהעיקו עליה, שיפרו את מצב רוחה והחזירו לה את החיוך.

לאתר של ד"ר טל שחר – "מרכז שחר – לחיים חדשים"

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו