תרופות לטיפול בהשמנה - החלום ושברו או החלום בהתגלמותו?
בעד ונגד תרופות לטיפול בהשמנה. צילום: unsplash
לאור השיח על התרופות החדשות לטיפול בהשמנה, שתי נשות מקצוע ותיקות מביעות את דעתן המנומקת בעד ונגד השימוש בתרופות.
בעד התרופות: "התרופות עוזרות במקום שאנחנו לא מצליחות בו"
עינת מזור בקר, דיאטנית קלינית במרכז DMC לטיפול בסוכרת
מינה, בת 55, נכנסה לפני כ-4 שנים לגיל המעבר.
תקופה זו בחייה לוותה בעלייה של כ-6 ק"ג מבלי ששינתה דבר בהרגלי אכילתה או במידת הפעילות הגופנית שהיא מבצעת.
מינה מצויה בעודף משקל מאז ומתמיד כך שהקילוגרמים שהתווספו לא היטיבו עימה גופנית או נפשית.
היא נוטלת מספר רב של תרופות והגיעה אליי עם מוטיבציה חלקית ואמונה סדוקה בכוח הרצון שלה לבצע תהליך תזונתי לאחר ש"עשתה בעברה את כל סוגי הדיאטות המוכרות בשוק" בעקבותיהן ירדה בכל פעם מספר ק"ג ועלתה את הכל בחזרה פלוס תוספות.
החיבור שלי עם מינה היה נהדר. הצלחנו יחד ליצור תהליך מתמשך שסייע לה לרדת כ-4 ק"ג ואז המשקל נעצר, פשוט כך.
במצב כזה מה שנדרש לעשות הוא לנסות הוא להמתין או לשנות פעם נוספת את הגירעון הקלורי. כלומר – להוסיף ספורט או להפחית מאכילתה.
בפועל, באופן ריאלי, יש גבול הרי למידת הפעילות הגופנית שהזמן מאפשר לה להוסיף (ובכל מקרה היא הייתה "מצטיינת" ונהגה לבצע מספר אימונים בשבוע של פעילות אירובית וכוח).
יש גם גבול אדום מבחינתי לכמות הקלוריות שהיא נדרשת לאכול על מנת לחיות חיים בריאים ללא מחסורים תזונתיים, נעימים, ללא תחושות שליליות במהלך היום ועם מרכיב של הנאה מאכילתה שתמיד חשוב בעיני שיתקיים.
תשאלו כל דיאטנית והיא תאמר לכם שהחלום הרטוב שלה הוא לסייע למטופליה לשנות את הרגלי אכילתם באמצעות לימוד ידע, הקניית הרגלים חדשים, מיקוד והתבוננות פנימית בצרכיהם וחיבור לתחושות הרעב והשובע שלהם. בפועל, אנחנו מצליחות בזה. האמנם?
יש גבול אדום להפחתה בכמות הקלוריות. צילום: pixabay
השמנה = מחלה
אנחנו כדיאטניות אכן מצליחות לסייע לאנשים רבים לבצע את השינויים המיוחלים באכילתם ולרתום אותם לבצע פעילות גופנית. כפועל יוצא, חלה אצלם ירידה במשקל.
אולם, וזה נכון לאחוז גבוה ביותר מהאנשים שיורדים במשקל, כנראה שבקרב כ-90% מהם המשקל יעלה בחלקו או כולו, כעבור תקופה מסוימת. לא משנה אם ביצעו צום לסירוגין / דיאטה קטוגנית / דיאטה ים תיכונית וכו'.
אם בעבר האשמנו את מטופלינו בכך שאין להם כוח רצון או שהם חלשי אופי (גם אם לא במלל בוטה שכזה בפניהם), בשנים האחרונות מתבררת יותר ויותר הפיזיולוגיה של הירידה במשקל. העובדה היא שגופנו הגאון מתנגד לירידה ועושה כל מאמץ שנחזור למשקל ממנו ירדנו.
מתוך ההבנה הזו ועקב שיעורי ההשמנה בארץ ובעולם המערבי אשר נמצאים בעלייה מתמדת ולצידם המחלות המטבוליות המקושרות להשמנה, חל שינוי ביחס של הממסד הרפואי להשמנה. כיום אנחנו מתייחסים להשמנה כאל מחלה שדורשת טיפול כרוני, בדיוק כפי שמטפלים שסוכרת, לחץ דם ועוד.
מתוך המקום הזה, יצאו בשנים האחרונות מספר תרופות לירידה במשקל. בתחילה, אני כדיאטנית (ומניחה שגם חברותיי למקצוע) התייחסנו בחשדנות מסוימת כלפי התרופות האלה. אצלי אף עלתה התהייה מה מקומי המקצועי במקביל לתרופות אלו.
ניסיון חיובי עם מטופלים שנוטלים את התרופות
והנה, השנים עוברות והניסיון שלי מול מטופלים שנוטלים תרופות לירידה במשקל הוא חיובי מאוד.
אני מתייחסת לתרופות האלה כאל "קביים" אשר מאפשרים לבצע את התהליך התזונתי באופן נעים יותר, קל יותר והכי חשוב הן מגדילות את מידת ההישגים (מידת הירידה במשקל) וכן עוזרות במקום שאנחנו לא מצליחות בו – הן עוזרות לשמר את ההישגים, כלומר מונעות את העלייה חזרה מעלה של המשקל וכאן באה לידי ביטוי גדולתן.
גם מינה, שבהתחלה סירבה לקחת תרופה נוספת, החלה לקחת תרופה לאחר שירדה 4 ק"ג ונעצרה. לשמחתנו הרבה, היא המשיכה לרדת עוד 5 ק"ג והגיעה למשקל בו בדיקות הדם שלה התנרמלו והיא הרגישה טוב עם עצמה.
הוספנו לטיפול טכנולוגיה לניטור רציף של הסוכר על מנת להבין כיצד משפיעים עליה המאכלים השונים. כך חל שיפור נוסף באיזון הסוכרת באמצעות מד הסוכר הרציף.
היא מבינה כעת שעליה להמשיך לקחת את התרופה כל חייה בדיוק כשם שהיא נוטלת תרופות לסוכרת וברור לה שזה לתמיד.
התרופה מאפשרת לה לאכול כמויות מופחתות של אוכל ומסייעת לה בהפחתת החשק למתוק שהיה אצלה דומיננטי.
מבחינת שתינו, היא עלתה על דרך המלך. השילוב של ליווי תזונתי וטיפול תרופתי איפשר לה להגיע ליעדיה ולשמור עליהם לאורך תקופה ארוכה.
לעלות על דרך המלך בירידה ושמירה על המשקל. צילום: pixabay
למאמרים נוספים של עינת מזור בקר:
אגוזים יכולים להיות התרופה לסוכרת
פירות – בריאות או הדרך המהירה לסכרת?
נגד התרופות: "אוכל אמיתי הוא גלולת הקסם, לא התרופות"
ציפי ליבנה, מנהלת מכירות לשעבר בתעשיית התרופות, אחות ויועצת מוסמכת להתמכרות לאוכל ולסוכר
במשך למעלה מ-20 שנה עבדתי בשיווק בתעשיית התרופות.
כן, הייתי אחת מאותן נשים לבושות היטב שהלכו לבקר רופאים כדי להציג להם ראיות מדעיות התומכות במוצר שאני משווקת.
אני אחות ואוהבת את מדעי הרפואה וכנראה בגלל זה עבדתי בעיקר בתרופות מרשם ייחודיות למחלות יחסית נדירות בתחומים של המטולוגיה (מחלות דם), אונקולוגיה (סרטן) ונוירולוגיה (מחלות של מערכת העצבים).
אני עדיין יועצת לתעשיית הפארמה. אז בואו נבהיר דבר אחד – אני לא נגד שימוש בתרופות ובטכנולוגיות חדשות לטיפול במחלות. אנחנו חיים יותר בזכותם.
מעולם לא קידמתי תרופה שמטפלת בהשמנת יתר ושמחתי שאף פעם לא נקלעתי למצב שאני צריכה להחליט אם אעשה את זה או לא.
הסיפור האישי שלי עם השמנת יתר
במשך שנים רבות סבלתי בעצמי מהשמנה וחוסר שליטה באוכל וגיליתי שאני מכורה לסוכר.
לפני 25 שנה הלכתי לתוכנית 12 הצעדים לאכילת יתר כפייתית. ויתרתי לחלוטין על סוכר, קמח ומזונות ממכרים אחרים. מאז אני שומרת על ירידה במשקל של 15 ק"ג.
טיפלתי בבעיה שלי מהשורש, לא בתרופות. הרבה יותר טוב מזה היא העובדה כי ההימנעות ממזונות שממכרים אותי הביאה אותי לתחושה של חופש ושלוות נפש בכל מה שקשור לאוכל. תחושה שמעולם לא חשבתי שאפשרית עבורי.
עד היום אני נהנית מהרווחים המדהימים שהופכים את הוויתור על סוכר וקמח להקרבה קטנה בהשוואה אליהם.
בשנים האחרונות שיניתי את המקצוע שלי. עברתי הסמכה בינלאומית כמטפלת בהתמכרות לאוכל ואני עורכת סדנאות לגמילה מסוכר ואכילה ממכרת.
הידע הרחב שרכשתי במקצוע בו אני עוסקת היום, בשילוב הניסיון רב השנים שלי בתחום השיווק של תרופות, מעניקים לי ראייה מפוכחת על הטיפול התרופתי בהשמנת יתר.
ציפי ליבנה – בעבר מכורה לסוכר, היום מטפלת בהתמכרות לאוכל. צילום: שרון לוי, מצפה נטופה
השמנת יתר – זה כלכלי!
שלא תבינו לא נכון, לחברות התרופות אכפת מהחולים, והן רוצות שאנשים יקבלו מזור מהתרופות שלהן. זה אינו רווחי אם תרופה גורמת נזק לחולה. הם רוצים שהמטופל ירוויח מהטיפול בתרופה ורווחי החברה יעלו גם הם, מצב של win-win.
אבל – וזה אבל גדול – הכוח הכלכלי והפוליטי שיש לחברות התרופות הגדולות הוא עצום. הן משתמשות בכוח זה כדי להשפיע על השיח הציבורי ועל החינוך של צוותים רפואיים על הטיפול במחלות, ובעיקר על הרופאים רושמי המרשמים.
הן מביאות לכך שההתמקדות הציבורית והמקצועית בטיפול במחלות היא בעיקר באמצעות תרופות.
בתחום הטיפול במחלות מטבוליות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, כבד שומני והשמנת יתר, השפעת חברות התרופות היא מאסיבית.
אלה מחלות הנגרמות בעיקר על ידי הדרך בה אנו אוכלים. אל תשלו את עצמכם, אם אתם סובלים מעודף משקל או טרום-סוכרת, אתם לא יכולים להבריא את עצמכם מבלי לשנות את המאכלים שאתם מכניסים לתוך הפה. שום פעילות גופנית או תרופה לא תעזור ללא שינוי בתזונה.
משנות ה-70 אומרים לנו לאכול פחות ולזוז יותר וזה לא עובד! אנחנו רק נעשים שמנים וחולים יותר בכל רחבי העולם.
השמנת יתר היא עכשיו בעיה גדולה יותר מרעב. האם אי פעם עצרתם לשאול את עצמכם איך זה יכול להיות? עם כל כך הרבה מחקרים וידע שהצטברו בנושא התזונה, איך זה שיותר ויותר אנשים נהיים "גרגרנים עצלנים"?
מילים קשות? אתם צודקים, אבל זה בדיוק המסר שהחברה מוסרת לנו בהתעקשות כי בעיית ההשמנה היא עניין של קלוריות נכנסות מול קלוריות יוצאות.
השמנת יתר היא לא בעיה פרטית – היא בעיה של כולנו
כל עוד מגפת ההשמנה נתפסת כבעיה של אחריות אישית של השמנים, ושהפתרון היחיד הוא לגרום ל"חזירים" האלה לסתום את הפה ולהזיז את הגוף, אנחנו בצרות צרורות.
המשמעות היא שאנחנו מאשימים את הפרט "הגרגרן העצלן" במגפת ההשמנה, ואנחנו כחברה פטורים מלעשות כל שינוי.
בעצם אומרים שרק צריך לעזור לשמנים המטומטמים האלה "לעשות את הבחירות הנכונות". זה לא עובד ב-50 השנים האחרונות ומחקרים מראים שזה יהיה הרבה יותר גרוע ב -50 השנים הבאות אם נמשיך בכיוון הזה.
עם גישה זו להשמנה, חברות התרופות משקיעות סכומי עתק כדי לפתח טכנולוגיות, גלולות וזריקות לטיפול בהשמנה.
השמנת יתר היא ביצת הזהב של התעשייה. היא מצב כרוני (הרבה כדורים וזריקות לאורך שנים) ומעל 30% מהאוכלוסייה סובלת ממנה כעת. זה מתורגם למגה מיליארדים למי שמצליח.
עד כה, רוב התרופות הללו עם הזמן הוכחו כלא יעילות במקרה הטוב ומזיקות במקרה הרע, אבל אנשים נואשים לעזרה. זו הסיבה שבכל פעם שתרופה חדשה יוצאת לשוק, יש כל כך הרבה באז סביבה.
למען האמת, יש גם הרבה באז כי היצרן מוציא הון על יחסי ציבור להעלאת המודעות הציבורית למחלה ולטיפול.
אני מבינה את האנשים הנאבקים עם ההשמנה שרצים לטיפולים האלה, למרות הסיכונים. השמנת יתר זה מצב שקשה לחיות איתו ואתה הופך נואש לעזרה.
השמנת יתר – הכל מתחיל מאינטרס כלכלי. צילום: pixabay
התרופות מטפלות בסימפטום. צריך לטפל בגורם!
כביכול כולם יודעים, אבל אנחנו לא באמת מדברים על העובדה כי התרופות המטפלות במחלות מטבוליות, כולל השמנת יתר, מטפלות בסימפטומים בלבד. הן לא מטפלות במה שגרם למחלה מלכתחילה.
תרופות ליתר לחץ דם יורידו את לחץ הדם, אבל הן לא מטפלות בגורם שהביא ללחץ הדם לעלות מעבר לנורמה. טיפול תרופתי יעזור לאזן את רמת הסוכר בדם, אבל מה גרם לחולה לפתח תנגודת אינסולין בגיל 45?
אז הנה שאלת המיליון-קלוריות: האם התרופות החדשות עוזרות?
לפי המידע שנאסף עד כה, עבור כמה אנשים ברי מזל התשובה היא כנראה שכן, אבל רק בתור קביים זמניים כדי לעזור להם בדרכם לתזונה בריאה יותר. הן לא הפתרון לבעיה. אנחנו יודעים אבל ממהרים לשכוח.
זה קל לשכוח כי יותר מעניין וסקסי לכתוב ולדבר על תרופה חדשה מאשר עוד פעם להטיף על תזונה בריאה.
לרופא משפחה יש בקושי 10 דקות עם כל פציינט. זה מספיק זמן לרשום מרשם אבל כלום כדי לנהל שיחה יעילה על מניעה ואורח חיים בריא. למען האמת, ברוב בתי הספר לרפואה בקושי מלמדים את הרופאים על תזונה.
אנחנו שוכחים שהטיפול התרופתי אינו העיקר כי הטיפול האמיתי בהשמנה באמצעות מאכלים בריאים אינו מביא לרווחים של "בלוקבאסטר" (בלוקבאסטר בעולם הפארמה הוא מוצר שמוכר מעל מיליארד דולר). התרופות להשמנה – כן.
כולנו רוצים את גלולת הקסם. זו שתעזור לנו לאכול מה שרוצים אבל עם מספיק שליטה כדי לא לחלות או להשמין מזה. החלום הזה מתרגם בפוטנציאל לרווחי ענק לחברות התרופות. המטופל יירד במשקל והחברה תעלה בשוויה: win-win.
התרופות המטפלות במחלות מטבוליות, כולל השמנת יתר, מטפלות בסימפטומים בלבד. הן אינן מטפלות בבעיה שגרמה למחלה מלכתחילה, וזה מה שצריך להיות במרכז הטיפול והדיון הציבורי.
מה השתנה בסביבה שלנו שגרם למחלות מטבוליות ולהשמנת יתר להגיע לממדי מגה-מגיפה ב-50 שנים האחרונות?
מה שהשתנה הם תרבות המזון ואספקת המזון שלנו. הם נחטפו על ידי חברות המייצרות מאכלים היפר-מעובדים שגורמים לנו להתמכר אליהם.
על מנת לאכול בריא היום, צריך לשחות נגד הזרם, צריך להתאמץ מיוחד.
המאכלים הזולים ביותר, הזמינים ביותר, המשווקים ביותר והטעימים ביותר, מעבר לכל מזון טבעי, הם המאכלים שגורמים לנו להיות שמנים וחולים.
מי שאוכל הרבה מזון מעובד הופך לעצבני, עייף, ורעב לפחמימות ממכרות, מה שהופך אותו לעוד יותר עייף, עצבני ורעב לאותם מתוקים ובצקים ממכרים.
בניגוד לחברות הטבק והתרופות שהן תחת פיקוח קפדני שמגביל את פעילותן, לחברות המזון יש יד חופשית לשווק באגרסיביות מזונות מזיקים וממכרים.
24/7 אנחנו מופגזים במראות, במסרים ובריחות שאומרים "תאכלו אותי!" "תשתו אותי!" ועם כל זה, עדיין מצפים מאתנו "לעשות בחירות נכונות", לשלוט בעצמנו ולאכול במידה.
מה זה בכלל אומר "לאכול במידה"? כל כך הרבה מוצרים הנחשבים "אוכל נורמלי" או "אמיתי" הם למעשה מזונות היפר-מעובדים הגורמים למחלות מטבוליות ולהשמנה.
למה קפה ומאפה עולה 20 שקלים וסלט קטן עצוב וספוגי נמכר במחיר כפול? למה לחם לבן כל כך זול ולחם איכותי מחיטה מלאה כל כך יקר? אלה הדברים שצריך "לטפל בהם" ותרופות לא יעשו את זה.
קפה ומאפה – יותר זול מסלט. צילום: unsplash
אין גלולת קסם להשמנה
אנחנו יכולים להמשיך להוציא מיליוני שקלים על התרופה האחרונה, אבל עד שלא נתחיל לטפל בגורם האמיתי להשמנת יתר ומחלות מטבוליות כמו סוכרת, אנחנו שמים פלסטר קטן על כיב ענק שרק ממשיך להתפשט.
צריך לטפל בגורם להשמנה. אנחנו צריכים להגביל הרבה יותר את המכירה והזמינות של מאכלי ג'אנק מעובדים שממכרים ומזיקים לבריאות.
אנחנו צריכים ליצור מצב שמזון אמיתי, אוכל שיכול לרפא ולמעשה לפתור את הבעיה, יהיה זול יותר, זמין יותר והכי מקובל חברתית ותרבותית.
מהו "מזון אמיתי"? אלה המזונות הכי פחות מפורסמים כי הם פחות רווחיים.
הם המזונות שאינם זקוקים לתווית מזון כדי לדעת מה הם.
הם המזונות הנמצאים בסוף הסופרמרקט שלך ומחוץ לטווח העין.
דברים כמו ירקות, פירות שלמים, מוצרי חלב טבעיים, קטניות, דגים, בשר, עוף, וביצים.
הם המזונות שאלוקים ואמא אדמה התכוונו שנאכל אותם, ולא הומצאו במעבדה של מפעל מזון.
הם המאכלים שצריך לקחת אותם איתכם לכל נסיעה, כי לא תמצאו אותם בחנות נוחות של תחנת הדלק כאשר שמתם לב שאתם רעבים (או הפכתם רעבים בגלל כל התמונות המפתות של צ'יפס וגלידה).
הם המזונות שצריך לקחת איתכם לעבודה כי זה לא מה שתמצאו על המדף בפינת קפה.
תתחילו לקרוא את הרכיבים על כל מזון שאתם אוכלים. תאכלו כמה שפחות מזון שבא ממפעלים ותאכלו כמה שיותר מזונות מהטבע שלא מעובדים. הם יפתרו לכם את הבעיה מהשורש.
אוכל אמיתי הוא גלולת הקסם, לא התרופות.
למאמרים נוספים של ציפי ליבנה:
הסיפורים המשמינים שאנחנו מספרים לעצמנו
