11_flyL

Powered by WP Bannerize

ecosapp_CU_R

Powered by WP Bannerize

תזונה והלקאה עצמית

מאת: מירב הראל, 8 המפתחות לריפוי הגוף והנפש
למה אנו מלקים את עצמנו, על איך ההלקאה הזו קשורה לתזונה ולהזנה הקלוקלת שלנו את עצמנו, וגם במה ניתן להחליף אותה כדי להתקדם לעבר שינוי תזונה אמיתי
איש מצחיק מסתכל על עוגה במקרר, מצב מוכר של אכילה רגשית

צילום: 123RF

שלום לכל המלקים והמלקות שהננו, ביודעין או שלא ביודעין, במודע או שלא במודע. היום אנחנו נדבר על למה אנחנו מלקים את עצמנו, על איך ההלקאה הזו קשורה גם היא לתזונה שלנו ולהזנה הקלוקלת שלנו את עצמנו, וגם נראה במה ניתן להחליף אותה על מנת להתקדם צעד אחד קטן לעבר שינוי התזונה שלנו כי הרי כבר סיכמנו שאנחנו רוצים לא רק לדעת מה צריך לשנות בתזונה (רובנו יודעים כבר מה צריך לשנות), אלא להיות מסוגלים לשנות אותה בפועל, הלכה למעשה.

אז מה זה בעצם להלקות את עצמנו?

אנחנו מדברים פה על לבקר ולהיות שיפוטיים כלפי עצמנו, אנחנו מדברים על להגיד ולחשוב דברים רעים על עצמנו, על להיות רעים כלפי עצמנו, על לבטל את עצמנו ועל להטיל ספק בעצמנו (אני לא מספיק טוב, שום דבר לא הולך לי כמו שצריך, אני בחיים לא אצליח, אני לא ראוי, אני לא שווה, אני מכוער / שמן / מגעיל / דפוק / אפס / טיפש / דוחה, לא מגיע לי להצליח, לא מגיע לי שיהיה לי טוב, שום דבר ממה שאני עושה הוא לא חשוב, מגיע לי עונש/מגיע לי שלא יצליח לי וכו' וכו' וכו'…).

למה אנחנו עושים את זה?

למה אנחנו חושבים את הדברים הלא נעימים האלו על עצמנו? הרי אנחנו לא באמת אנשים רעים, נכון? אנחנו לא באמת כאלו גרועים, נכון? נכון, יחד עם זאת המחשבות האלו (וחלקן ממש מושרשות בתוכנו ברמת אמונות), הן תולדה של הביוגרפיה האישית שלנו, מעין סיכום ומסקנות שלנו על עצמנו כתוצאה מאירועי וחוויות החיים שחווינו. לאורך השנים נאמרו לנו אמירות קשות, כואבות ופוגעניות על עצמנו כמו – אתה ילד מעצבן, אתה טיפש / מכוער / שמן, שום דבר לא יצא ממך, למה אתה לא יכול להיות כמו האחר, אני לא יכול בכלל להסתכל עליך, איזה שטויות יוצאות לך מפה… אמירות אלו נאמרו לנו שוב ושוב ושוב, חלקן עשרות, מאות ואולי אלפי פעמים לאורך כל החיים שלנו, על ידי האנשים הכי חשובים ומשמעותיים בחיינו (במעגל המשפחתי והחברי הקרוב, ובמעגל החונך הקרוב (גננת/מורה), וחלק מהאמירות האלו נתמכו על ידי אירועי חיים "שהוכיחו לנו" את נכונותן (אנחנו באמת דפוקים, באמת האחרים יותר טובים מאתנו, אנחנו באמת מכוערים, באמת אין לנו משהו חשוב להגיד…), וכך עם השנים האמירות הפכו למסקנות ולעובדות בשטח שאין לערער עליהן, הן הפכו לאוטומט, הן הפכו למשקפיים דרכן אנו רואים את העולם ואת עצמנו, ובשביל הכיף, באיזשהו שלב "פיטרנו" חלק מהמבקרים החיצוניים שלנו והפכנו להיות המבקרים של עצמנו. התרגלנו להלקות את עצמנו.

איך זה קשור לתזונה?

עכשיו נשאל כיצד ההלקאה הזו קשורה לתזונה שלנו, להזנה הקלוקלת שלנו את עצמנו או לחוסר היכולת שלנו להתמיד בתזונה בריאה ומיטבית לאורך זמן? ובעצם נראה שתכלס, בהתחשב במה שאנחנו חושבים/מאמינים על עצמנו, זה די הגיוני שאנחנו לא מצליחים לשנות את התזונה שלנו לתזונה יותר תומכת ומיטבית או להתמיד בה, לא? כי מי אנחנו בכלל שנהיה בריאים? מי אנחנו בכלל שנצליח? מעולם לא הצלחנו להתמיד במשהו חיובי אז למה שנצליח עכשיו? ובכלל, חלקנו שונאים את עצמנו, כי הרי אין בכלל מה לאהוב בנו, נכון?

חשוב לציין – אצל חלקנו המחשבות והאמונות האלו בכלל לא נמצאות במודע. מה זה אומר? שאמונות קשות על עצמנו כן נמצאות "במערכת" (והן המשקפיים דרכן אנו רואים את העולם), יחד עם זאת או שאנחנו לא מודעים אליהן ולקיומן – אנחנו לא חושבים אותן או מבטאים אותן בקול, או שאנחנו מודעים אליהן חלקית אבל מתכחשים אליהן ומסתירים אותן מעצמנו או מהעולם ולו בשביל "לשרוד". אז מה קורה בפועל כשעולות המחשבות לשנות את התזונה שלנו/לעשות דיאטה? או שאנחנו מתייאשים מראש ומסבירים לעצמנו שאין מה לנסות בכלל כי לא נצליח וכי זה קשה מידי, או שמתחילים ואז באיזשהו שלב אנו מחבלים בתהליך. הורסים לעצמנו. חלקנו יגידו לעצמם – "מגיע לי" (כי הרי אנחנו לא ראויים להצלחה או לטוב), וחלקנו יקשיבו לאגו שלנו שמגן עלינו ורוצה שנרגיש יותר טוב עם עצמנו ולכן יסביר לנו למה בעצם התזונה הבריאה בכלל לא מתאימה לנו: "אוכל בריא הוא בכלל לא טעים, זה סיוט לאכול בריא, אנחנו לא אנשים שחיים על חסה ונבטים, ככה לא נהנים מהחיים, מה כבר יש לנו בחיים אם לא ההנאה מהאוכל "האמיתי", תזונה בריאה זה לאחרים ועוד". מדובר בלופ הרסני שלכאורה קשה מאוד לצאת ממנו.

אז מה עושים? איך אפשר לצאת מהלופ הזה?

1. מודעות – כמו תמיד, על מנת לשנות משהו עלינו להיות מודעים אליו, מודעים לקיומו ולהשפעתו על חיינו. המאמר הזה שופך אור על הלקאה עצמית שהיא רק היבט אחד מתוך רבים שמשפיעים על התזונה שלנו.

2. שינוי – "שינוי תזונה לא מתחיל בשינוי התזונה אלא בשינוי התודעה – שינוי התפיסות שלנו על עצמנו". קודם אנחנו צריכים ללמוד להיות יותר נחמדים לעצמנו ורק אז נצליח לשנות את התזונה שלנו. אנחנו נדרשים להשתנות. מדובר בתהליך. מבורך מאין כמותו, אך תהליך.

3. החלפה – עלינו להחליף את ההלקאה העצמית בחמלה עצמית, ללמוד לקבל את עצמנו כמו שאנחנו כרגע ברגע נתון זה – עם העודפים, עם הצלוליטיס, עם המגרעות שלנו, עם הקולות הדיסהרמוניים שממלאים את ראשנו. מה שאנחנו עושים זה להכניס אנרגיה יותר חיובית למערכת (בדמות החמלה והקבלה). שינוי המשקלים הפנימי (יותר נחמדות פחות הלקאה), יאפשר לנו אט אט את ההשתנות הפנימית וכן, כל "המטלות" האלו עוד לפני שבכלל שינינו משהו בנוגע לתזונה שלנו כי רק שינוי תודעתי ורגשי (מקדים או תוך כדי התהליך), יאפשר לשינוי התזונה להפוך לאורח חיים בתדר המשכי.

השאירו תגובה: