SunnyDew_Fly
SunnyDew_Fly

תזונה ובריאות הפה

מאת: ד"ר שרית אברהם
זמן קריאה: 4 דקות
האם הפה הוא חלק ממערכת העיכול? האם תזונה משפיעה על מחלת הסוכרת ולהיפך? האם הרוק שבפינו מגיע מן הדם? ואם הרוק שבפינו אכן מגיע מן הדם, מה יכול להשפיע על איכות הדם שיכול להשפיע על איכות הרוק?
רופא שיניים הוליסטי

בריאות הפה מושפעת מאוד מהתזונה ומהעיכול (123RF)

Bari13_Inside

סביר להניח שהשאלה שאתם שואלים את עצמכם כרגע היא מה הקשר בין כל השאלות הללו?!

ובכן, תנו לי להבטיח לכם שלא מדובר בסוגיה של "מה עניין שמיטה להר סיני" (נכתב ברוח שנת השמיטה וחג הט"ו בשבט תשע"ה בו נכתב מאמר זה). נתחיל דווקא עם השאלה

האם הפה הוא חלק ממערכת העיכול?

מערכת העיכול שלנו מורכבת ממספר מדורים אשר ביניהם מפרידים פתחים וצינורות המתחילים בשפתיים. השפתיים הם הספינקטר (שריר טבעתי) הראשון של מערכת העיכול. הן גם הספינקטר היחידי שמורכב משרירים רצוניים (היינו, שרירים שאנו יכולים לשלוט עליהם על ידי המחשבה ולהפעילם באופן רצוני) והוא משמש אותנו למטרות נוספות מעבר לאכילה, כמו נשימה ודיבור.

העיכול הראשוני של המזון שלנו נעשה בפה והא נחלק לשני סוגי עיכול עיקריים:

עיכול מכני – חיתוך וטחינה של המזון באמצעות השיניים

עיכול כימי – איחוד המזון הטחון עם הרוק שבחלל הפה.

משם עובר המזון הלאה (לפי הסדר) אל הוושט, אל הקיבה, אל מערכת המעי הדק, אל מערכת המעי הגס ומשם השאריות של המזון מובלות החוצה. כל האיברים השונים של מערכת העיכול (מן הפה ועד למעי הגס) מהווים מדורים שונים של מערכת העיכול. בכל מדור יש שרירים שונים ורמת חומציות המשתנה בהתאם לתפקיד של אותו מדור.

לדוגמה, בפה, הסביבה היא יחסית בסיסית ולא חומצית, כיוון שעיקר המטרה היא טחינה מכאנית של המזון וסימון שלו על ידי ביומרקרים (מולקולות קטנות המשמשות לסימון, מירקור) המצויים ברוק. תפקידם של הביומרקרים הוא לעזור בתהליך העיכול הכימי של המזון במדורים הבאים שאליהם הוא יתקדם במורד מערכת העיכול.

מטרת המירקור (הסימון) של המזון על ידי מולקולות קטנות אלו היא לעזור בעיכול המזון ולאפשר למערכת החיסון להכיר את המזון כגורם מיטיב ולא כגורם זר. אחרת מערכת החיסון עלולה להתייחס אל המזון כפולש זר ולגרום לתגובה דלקתית. זו אחת הסיבות לכך שמומלץ ללעוס לפחות 20 לעיסות את המזון שבפה לפני בליעתו.

פלישה חומצית

לרוב האנשים ברור כי מזון חומצי מדי או שאריות מזון לא מעוכלות עלולות לגרום לרפלוקס – מעבר לא תקני של המזון ממדור אחד של מערכת העיכול אל מדור קודם לו. לדוגמה חזרה של מזון מן הקיבה אל הוושט. מצב זה לרוב ילווה על ידי תחושת "בעירה בקיבה" וצרבת, אך לא בהכרח. חזרה של המזון מן הקיבה, בין אם רפלוקס קל או בין אם מדובר ממש בהקאות, מעבירה מזון ששהה בסביבה חומצית ביותר (רמת PH של 2-3) לסביבה שאמורה להיות בסיסית ביותר בפה.

התאים המצויים בכל מדור ממדורי מערכת העיכול הם תאים אשר בנויים לשרוד בהתאם לתנאי החומציות השונים. תאי הקיבה הם תאים אשר יכולים לשרוד בתנאי חומציות רבה ואילו תאי האיברים בפה הם תאים אשר רגילים לשרוד בתנאי סביבה שהיא הרבה יותר בסיסית. מעבר של חומצה מן הקיבה אל הוושט על פי רוב תגיע גם אל חלל הפה במקרה של רפלוקס (במקרה של הקאות על אחת כמה וכמה).

תרשים של מערכת העיכול

חלל הפה ומערכת העיכול קשורים קשר הדוק (123RF)

חלל הפה מכיל מספר ומספר איברים וסוגים שונים של תאי רקמות. חלל הפה הוא איבר מורכב, שמכיל סוגים שונים של רקמות ותאים: הלשון ורצפת הלשון, החך, החניכיים, השפתיים, פנים הלחי, עצמות הלסת והשיניים. כל אלה מתפקדים באופן מיטבי רק בסביבה בסיסית (PH של 6.6 – 7.4). הרקמות השונות שבחלל הפה:

עלייה של חומצה מן הקיבה אל הוושט והפה מפרה את האיזון הטבעי בו נמצאים תאי מדורים אלו ונמצאת כגורם סיכון לסרטן הוושט והפה במקרה הגרוע. במקרה הפחות גרוע אך מספיק לא משמח – כיבים בפה, אפטות חוזרות, תחושת בעירה בלשון, מחלות חניכיים, חורים בשיניים ואפילו אובדן שיניים. כל זאת טרם דיברנו על היגיינת פה לא מספקת, אשר שילובה עם חומציות בפה יכולה להחריף את המצב, כמובן.

אובדן שיניים עלול להוביל לטחינה לא מספקת של המזון וחוסר יכולת לסמן אותו כגורם מיטיב על מנת שמערכת החיסון לא תראה בו גורם זר ובכך עלייה בדלקתיות הגוף, כיוון ש70% – 80% ממערכת החיסון שלנו מרוכזת באזור המעיים. עלייה בדלקתיות הגוף מכניסה את הגוף ל"מעגל רשע" של חוסר איזון ועלייה בסיכון לפתח מחלות אוטואימוניות ואף סוגי סרטן שונים.

כמו כן עלייה בדלקתיות הגוף מובילה לירידה באיכות הרוק, שיש לו תפקיד חשוב בהגנה על רקמות הפה השונות והשיניים. ירידה באיכות הרוק משמעותה תחלואה מוגברת של חלל הפה וסיכון מוגבר לאובדן שיניים נוספות.

אכילה נכונה שומרת על בריאות חלל הפה

1. יש להשתדל לאכול מנות קטנות לאורך היום.

2. מומלץ למלא צלחת אחת בלבד. השיטה שאני מוצאת שמצליחה לרוב האנשים היא למלא צלחת אחת פעם אחת בלבד: ממלאים את הצלחת בכל מה שאתם מעוניינים לאכול (במידה ואתם נמצאים בשולחן גדוש בכל טוב). הכמות שבצלחת אחת היא גם הכמות שהקיבה תוכל לעכל בלי צורך לפלוט חזרה את המזון (גם רפלוקס קטן יכול להיות משמעותי אם מדובר במצבים כרוניים מתמשכים).

3. ללעוס את המזון שבפה לפחות עשרים פעמים לפני הבליעה. לאחר שמתרגלים למלא את הצלחת רק פעם אחת, נוצר זמן האיכות עם האוכל שבחרתם בו והנחתם על הצלחת. כך יש לכם את הרגיעה לאכול כמות בגודל סביר ולהשקיע קצת זמן בלעיסתו. בהתחלה תרגישו שזה זר ומוזר ללעוס את המזון תוך כדי שאתם סופרים כמה פעמים לעסתם אך עם הזמן ההרגל ייטמע (אפילו תוך זמן קצר יחסית) ויהפוך להיות אוטומטי וכבר לא תצטרכו לספור יותר.

4. אם אתם סובלים מרפלוקס או חומציות בקיבה באופן כרוני ואובחנתם שיש לכם הליקובקטר פילור – ניתן להוסיף גם טיפול בצמחי מרפא כדי לתמוך בתהליך. עם זאת, העצות הקודמות רלוונטיות אליכם לא פחות אלא הרבה יותר משאר האנשים.

זה לא הכל

בסיום מאמר זה אני מקווה שהבנתם קצת יותר את מקומו של הפה בתוך מערכת העיכול, שעלייה של חומציות מן הקיבה עלולה לפגוע בבריאות הפה באופן חד וחריף ביותר. אני גם מקווה שהעצות המעשיות (ממש על קצה המזלג) שנתתי כיצד להימנע ממצבים אלו יעזרו לכם. עדיין נותר לי לענות על שאלות נוספות שאתן התחלתי את הכתבה הזו – האם תזונה משפיעה על מחלת הסוכרת? האם אנחנו יכולים להבין ממנגנון מחלת הסוכרת דברים על הקשר בין חוסר זרימה של דם בנימים קטנים לבין מחלות הפה והשיניים? והאם הרוק שמגיע מפינו מגיע מהדם ואם כן, מה יכול להשפיע על הדם שישפיע על הרוק? כל אלה במאמרים הבאים.

מאחלת לכם בריאות איתנה
ד"ר שרית אברהם, רופאת שיניים הוליסטית

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו