מחבואים עם קרקרים

לפני שמתחילים אני מזכירה שהפעם אין עידכון על המשקל. ולשאלתכם איך אני? הרבה יותר טוב. עדיין לא לגמרי בלי 'פזילות' הצידה, אבל ארגון, תכנון ואיסוף רגשי – כבר ממש יש, דבר שלא חוויתי כמעט כל הקיץ.

וזה מביא אותי לשאלת השאלות. איך זה שבקיץ יותר קשה לי לשמור על המשקל?
מכל עיתוני הנשים והחתיכות על שפת הים, נראה שהקיץ אמור להיות העונה הכי מוטיבציונית וקלילה בתחום ואילו אני, מרגישה כאילו אני נושאת פירמידה על גבי הבשרני, במדבריות צחיחים של ארץ בלתי מובטחת…

ניסיתי לברר עם עצמי למה כל כך קשה לי בקיץ. החיבור הראשון החזיר אותי רק שנה לאחור. בקיץ שנת 2010, נפל דבר בחיי המקצועיים. החלטתי לעזוב מסגרת ארצית בה עבדתי כמנחה מזה 16 שנים. הפרידה עלתה לי בעשרה קילוגרם. ישבתי בבית, עתידי הבלתי ברור פרוש לו לפני, ללא משתתפים, ללא חברות אליהן הייתי קשורה בעבותות. רק אני, המקרר והחרדות.

אז הבנתי על בשרי את חשיבותה של ההשתייכות, בבואך לטפל במשהו כל כך מסובך וטעון כמו הפרעת אכילה (כמו גם כל התמכרות אחרת). שם גם החלטתי לחבור לדיאטן רן צורי. הבנתי שלבד – אני לא מצליחה.

ואיך קשורה חגית טסה לכל זה? ומי שחושד שיש לי יד ורגל מסחריים כאן – אינו אלא טועה, המוכשרת הזאת אינה יודעת כלל על קיומי. הכל החל בנסיעת כיף עם אחת החברות שלי מהעבודה הקודמת. היא עטתה על גופה הצנום ג'ינס שנראה מעניין. שו? שאלתי אותה. 'חגית טסה' היא אמרה בקול חגיגי. מה יש, מגיע לי ג'ינס בשש מאות שקל פעם ב…, לא? השתנקתי. 600 ₪? אני בעצמי שווה את הסכום הזה? אתם חייבים להבין שאני הגעתי מבית צנוע בצורה קיצונית. אמנם הורי שלחו אותי לבית הספר הריאלי בחיפה (כי אין כמו חינוך), יחד עם כל עשירי חיפה, אבל גופי המסורבל הכיר רק מותגי אתא, המגפר ועוד אביזרי לבוש, חסרי אבא ואמא שהדרישה היחידה מהן היתה: שיעלו עלי. לא התעצלתי. חיפשתי היכן אוכל להשיג את המותג הנחשק בקצת פחות כסף. איך אמרו חז"ל – יגעת – מצאת? מצאתי.

בדרום תל אביב, ישנו מקבץ של חנויות עודפי מותגים של מעצבים ישראלים. שם בחצי מחיר, רכשתי ג'ינס מהמם של המעצבת המדוברת, עם חור קטן על יד הכיס הימני. לא בת למשפחת עברון תיתן לכזה פרט שולי להפיל את רוחה, פניתי לגאולה, התופרת מספר אחת בזיכרון יעקב והסביבה ותוך דקה, היה לי ג'ינס מותגי, שלם, בחצי המחיר. אבל אליה וקוץ בה. עם כל חיבתי לג'ינס הזה, אני לא מסוגלת לשים על עצמי משהו שנדבק לגוף בחום הישראלי. מכנסי סטרץ' שחורים, (גם הם נדבקים לגוף אבל לפחות אינם ארוכים…) עד הברך, חולצה גדולה מעל, קפקפים וזהו.

ריחוק ממכנסים, שמטבע הווייתם מזכירים לך כמה נוח או צפוף לך בו, או בתרגום חופשי – איך וכמה אכלת, עבורי הם מתכון לאסון.

לא היה כל כך נורא?

החופש הגדול השבח לאל הסתיים. עכשיו אני חכמה גדולה ואומרת בקול רגוע, לא היה כזה נורא, אבל היו ימים שאפילו לחבוט את הראש בקיר יהיה Understatement.
שגרה עבורי הינה דבר מקודש; הארוחות שלי, בזמן ובמקום הנכונים הם הדבר שהכי מאזן אותי. אין חבלן כמו החופש הגדול בשקט היחסי הזה שאני מנסה לייצר לעצמי. ים, בריכה, חברים, קומזיצים על שפת הים. עבור בן אדם נורמלי, או קיי, עוד אירוע על הקלנדר, אבל אנשים כמוני, או יותר נכון לומר – אני, נכנסת לחששות, האם אתפתה? מה יהיה שם לאכול? בדרך כלל אני מביאה עמי את מה שאני צריכה לאכול ואז הבעיה נפתרת. אבל מה קורה אם יש קינוח מדליק שלא אצליח לעמוד בפיתוי שלו? לפעמים אפילו מראה עיניים עלול להמעיד אותי.

בקיצור: לא קל להיות אני, אבל בשלב זה של חיי, לא הייתי מתחלפת עם איש. ולעניין האוכל, שכן בכך עסקינן, הבן שלי לא אוכל בכלל קטניות. יש לו גם מחסור בברזל לעתים, כך שהפספוס צורב שבעתיים. חלומי הוורוד שנשב כולנו ונאכל את החומוס הביתי המדהים שאני עושה, נגוז לו וחלף. אבל לא אישה אמביציוזית שכמותי תוותר בקלות. חיפשתי וחיפשתי, עד שהמצאתי מתכון לקרקרים שעשויים מחומוס!

הולך מצוין עם ממרחים שונים, או אפילו כך סתם. הם בריאים, עמוסי כל טוב וכל בני ביתי אוכלים אותם בשמחה.

קרקרים חומוס

המצרכים הדרושים:

2 כוסות גרגירי חומוס (אני גם קולפת אותם – לשיקולכם, זאת יכולה להיות גם הפעלה משפחתית)
2 כפות שמן שומשום
4-6 כפות קמח כוסמין מלא
מלח לפי הטעם
2 ביצים
חופן גרעיני דלעת
חופן גרעיני חמניה
חופן שומשום מלא

אופן ההכנה:

לאחר הקילוף המייגע מעט (אבל שווה את ההשקעה), שמים את הגרגירים במעבד מזון יחד עם 4 כפות קמח, שמן השומשום, הביצים והמלח ומפעילים. בודקים את הבצק שנוצר ומאזנים עם תוספת קמח או עוד שמן שומשום עד שנוצר בצק גמיש ולא דביק.
משטחים (אני משטחת ביד, אין לי עצבים למערוך, אבל – לשיקולכם), על תבנית מרופדת בנייר אפיה ומקומחת קלות עד לעובי של 1/2 ס"מ (אין צורך למדוד בסרגל מילימטרים, פשוט מתנסים ולומדים לפעם הבאה) ואז אופים על חום של 150 מעלות. לאחר חצי שעה לערך, בודקים את מידת הקשיות, מי שאוהב קרקר נוקשה לגמרי, שישאיר בתנור על חום נמוך עד שהקרקרים יגיעו למידה הרצויה, מי שאוהב אותו פריך ורך יותר – יתכבד נא ויוציאו מהתנור.

שתהיה לכולנו שנה טובה, של הישגים, עמידה בהתחייבויות, בריאות ושמחה.

 לימור

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו