תפסיקו להיות כאלה אופטימיים!
"יהיה טוב", כך אומרים.
האמונה בעתיד טוב יותר אכן חיונית כדי שיהיה כוח להמשיך כשהמצב לא כך.
אני אישה אופטימית מטבעי ותמיד הייתי כזאת. אני מאמינה באמונה שלמה שכל דבר קורה לטובה, גם משברים ואבדן, גם אם אנחנו לא מבינים מדוע זה קורה.
לצד הכאב, תמיד קיימת הזדמנות ללמוד משהו חשוב ולצמוח.
דווקא הפעם, חשוב לי להתריע:
האופטימיות יכולה גם להרוג
אנשים מתקשרים אליי ומתארים דפוסי אכילה שמזיקים לבריאות שלהם, לאיכות החיים שלהם, ולדימוי העצמי.
הם רוצים שזה יהיה אחרת. הם מבינים שהמצב לא טוב, הסוכרת לא מאוזנת, המשקל מפריע להם לתפקד, הם חיים בחוויה של חוסר שליטה כי הם יודעים מה נכון לאכול ולא מצליחים ליישם את זה.
אני מסבירה להם שזאת לא אשמתם. הסביבה שלנו עוינת לאכילה בריאה והמאכלים שהכי זמינים, הכי זולים והכי מקובל להגיש הם מאכלים שממכרים, והתמכרות זה לא עניין של אופי או כוח רצון. התמכרות היא מחלה של המוח.
הם מבינים. הם גם מסכימים. ואז מגיע הרגע. אני מסבירה שכדי לשנות את המצב חייבים לעשות פעולות שונות ממה שהם רגילים אם רוצים להגיע לשינוי המיוחל.
כאן מתחילה מסכת תירוצים והסברים למה לא:
לא חסרות סיבות טובות לדחות, ובינתיים נשמור על אופטימיות שיהיה טוב.
זאת אופטימיות שהורגת.
מחלקות בתי החולים מלאים באנשים אופטימיים שהאמינו שיהיה טוב
הם באמת התכוונו לכך שיום יגיע והם ייכנסו למשטר של אכילה בריאה, אבל לא עשו עם האמונה הזאת שום פעולה קונקרטית שתקדם אותם למטרה נעלה זו.
האופטימיות לא עוצרת מהנזקים והסבל להצטבר, אם בזמן הזה ממשיכים לאכול מזונות מזיקים.
אני ממש מבינה. קשה לשנות הרגלים של שנים.
כדי לוותר על הרגלי חיים שמזיקים, צריך לצאת מאזור הנוחות. בהתחלה זה באמת קשה וצריכים להיות מוכנים לזה. המוח מוסר בהתחלה שזה בלתי אפשרי וזה אפילו עניין הישרדותי. איך אפשר בלי עוגה בשבת? בלי הסיגריה אחרי האוכל? בלי כוסית עם חברים בפאב? אין מצב שאצליח.
החדשות הטובות הן שלמרות שזה המסר שהמוח שלנו משדר, אם מעזים, מגלים שהמציאות היא אחרת.
אם לא מוותרים לקולות האלו בראש, לצורך להישאר באזור הנוחות, לפחד מכשלון או שינוי, הטוב יכול להתחיל כבר עכשיו ברגע זה.
אם מחליטים שחייבים לעשות שינוי, הפעולות השונות וההתמדה בהן הן אלו שיביאו את החיים הטובים. מה שנחמד הוא שתוך זמן קצר מופתעים לגלות שזה אפילו פחות קשה ממה שחשבנו.
כדי שיהיה טוב לא חייבים לשנות את הכל בבת אחת. אפשר להתחיל במשהו אחד שיקדם אתכם לכיוון הרצוי. עם ההצלחה בא התיאבון לעוד הצלחה. המפתח הוא להתמיד ולא לוותר. גם אם קרה שיום אחד לא הצלחתם, המשיכו ואל תוותרו.
תפעלו עכשיו
תחליטו על שינוי אחד בהרגלי האכילה שלכם ותתמידו בו במשך 45 ימים ברציפות. לדוגמא:
תוותרו על כל שתיה ממותקת
תתמידו במשך 45 ימים. ייתכן שבסוף תקופה זו, כבר לא תצטרכו מיצים ומוגזים בחיים שלכם.
תוותרו על ה"משהו" עם הקפה
תשתו כוס קפה בלי כלום. תנסו את זה במשך 45 ימים ברציפות. ייתכן שתחסכו מעצמכם חבילות רבות של עוגיות מעכשיו ואלך.
תוותרו על הסוכר
אתם סוכרתיים ונופלים על מתוקים או מרגישים ממש מכורים למתוק? תלמדו את השמות השונים של הסוכר ותוותרו על כל המאכלים שמוסיפים להם סוכר כולל קמח לבן (שהוא סוכר) למשך 45 ימים רצופים. רק זה. בלי דיאטה. תוך שבועיים שלושה תגלו שהדחף למתוק יורד פלאים והטעם הטבעי של אוכל טבעי נהיה עשיר ומשובח.
אם אתם לא מצליחים לבד, תחפשו מסגרת או תוכנית שיכולה לעזור לכם.
אל תתנו לאופטימיות להרוג אתכם. הטוב לא מגיע מאיחולים על מה שיהיה בעתיד מעורפל והתירוצים לא מונעים את את ההחמרה, אם אתם עושים דברים שפוגעים בעצמכם.
זאת לא אשמתכם, אבל זאת אחריותכם לפעול ועכשיו.
השינוי לטובה יגיע לא מהרצון אלא מהפעולות. הטוב מתחיל היום.