מה לעשות עם תחושת הריקנות?
מה לעשות עם תחושת הריקנות? צילום: pixabay
משמעות והנאה הן רגשות חשובים עבור הרווחה הנפשית שלנו.
המשמעות – המתבטאת בקידום המטרות שלנו ובהגשמתן – עשויה להעניק תחושות של סיפוק, הערכה עצמית, מימוש עצמי וכן הלאה.
הנאות עשויות להועיל לגוף ולנפש, לרומם את מצב הרוח ולחזק קשרי משפחה, זוגיות וחברות[i].
לא בכדי רווחת בפסיכולוגיה החיובית התפיסה כי אושר הוא צירוף של הנאה ומשמעות[ii].
דברי הרב קוק על הנאה
הרב קוק מכיר גם הוא בחשיבותה של הנאה, וכך כתב: "מובן הדבר שתכלית הכול הוא הטוב והנחת [=סיפוק], העדן והעונג [=הנאה]"[iii].
אך בציטוט הפתיחה הוא מתריע מפני הפיכת ההנאה לחזות הכול ("לעשותה לבדה לעיקר הכול"), שאז עלולה היא להוביל למצוקה נפשית.
במילים אחרות, כאשר רוב זמנו של האדם נסוב רק סביב השגת הנאות חומריות, הן עלולות להוביל לריקנות, לעצבות ואף לדיכאון, היות שהאדם זקוק בחייו גם לחוויות של סיפוק ומשמעות.
לדברי הרב קוק, התמקדות בלעדית בהנאות "סותמת את האורות" של צורכי הנפש והרוח.
במקום אחר כותב הרב קוק: "עבודה, נאמנות, גבורה – הם יסודי הענג, השומרים אותו שלא ייהפך לנגע"[iv] ("ענג" הוא ראשי תיבות של עבודה, נאמנות, גבורה).
הרב קוק רומז כי עונג ללא גבולות (בלי נאמנות) וללא כל יכולת איפוק (בלי עבודה וגבורה, בבחינת "איזהו גיבור הכובש את יצרו"[v]) צפוי בסופו של דבר לפגוע באדם.
ההנאה מהעוגה לא תמלא את תחושת הריקנות. צילום: pixabay
ברוח דברים אלה כותב סטיבן קובי:
"כל הנאה שהיא במידה עשויה להביא מרגוע לגוף ולנפש ולטפח קשרי משפחה וקשרים אחרים.
אבל החיים לשם ההנאה בלבד אין בהם סיפוק עמוק ומתמשך ואינם מעניקים לאדם תחושה של הגשמה עצמית.
מי ששם את ההנאה במרכז חייו משתעמם מהר מאוד מן ה'כיף' התמידי ומבקש כל העת להגביר ולהעלות את רמת ההנאה.
כל הנאה חדשה צריכה בהכרח להיות גדולה וטובה יותר, בעלת ריגושים ושיאים גבוהים יותר… במצב כזה כל יכולותיו וכישרונותיו נשארים רדומים ובלתי מפותחים, רוחו והכרתו רפויים ולבו נותר בהרגשה של חוסר סיפוק"[vi].
גם בפסיכולוגיה החיובית מצויה ההנחה כי התמקדות בלעדית בהשגת הנאות וריגושים מובילה לריקנות, עקב היותם מנותקים מחוזקותיו של האדם[vii].
לאכול במסעדות הכי שוות לא יפחית מתחושת הריקנות. צילום pexels
למאמרים נוספים בנושא:
כיצד ניתן למלא ריקנות?
ריקנות היא תחושה לא נעימה (רגש שלילי) שעלולה להיווצר עקב כמה גורמים, בהם: בטלה ושעמום, היעדר מטרות ערכיות – וכפועל יוצא תחושת חוסר משמעות בחיים – או התמכרות להנאה כלשהי.
התמכרות נולדת מתוך ריקנות ומובילה לריקנות.
הרופא גאבור מאטה מציין כי "בליבן של כל ההתמכרויות טמון חלל רוחני"[viii], כלומר ריקנות.
במצב של התמכרות, מסביר מאטה, "אנו מחפשים ללא הרף משהו מחוץ לעצמנו כדי לרסן באמצעותו כמיהה שאין-להשׂביעה להקלה או לסיפוק.
הריקנות הכואבת תמידית משום שהחומרים, המושאים או העיסוקים שאנו מקווים שירגיעוה, אינם מה שאנו זקוקים לו באמת"[ix].
חשוב לדעת שהדרך היחידה למלא ריקנות היא באמצעות משמעות.
כלומר, ביצוע, קידום או הגשמת מטרות שחשובות לנו ושמעניקות סיפוק ומשמעות לחיינו – בתחום המשפחתי, התעסוקתי, החברתי וכדומה.
הפתרון לריקנות הוא מציאת משמעות. צילום: pexels
לא ניתן אפוא למלא ריקנות באמצעות הנאות וריגושים.
כאשר הנאות נמצאות לצד מטרות החיים הן תורמות לרווחה הנפשית ולמצב הרוח.
אך, כאשר הן תופסות את מקומן של מטרות החיים – כשהן באות על חשבון לימודים, עבודה, משפחה וכדומה – הן עלולות להוביל לתחושת ריקנות ולמצב רוח ירוד.
פעמים רבות כאשר אנשים חשים ריקנות הם נוטים לחפש אחר הנאות וריגושים.
אולם, לאחר שההנאה מתפוגגת, תחושת הריקנות צפויה להופיע שוב ואף להתעצם.
כאמור, אי אפשר למלא ריקנות באמצעות הנאות, אלא דרך חתירה אחר ערכים ומשמעות.
המאמר לקוח מתוך הספר "תורת הגוף והנפש" מאת ד"ר אורי נויבירט (.Ph.D) בהוצאת פוקוס
מקורות
[i] נויבירט (2020), עמ' 123, 151.
[ii] בן שחר (2008), עמ' 43.
[iii] הרב קוק, עין איה, ברכות ב, פרק ט, פסקה רלג.
[iv] הרב קוק, שמונה קבצים קובץ א, פסקה תתצח.
[v] משנה אבות ד, א.
[vi] קובי (1996), עמ' 128-127.
[vii] סליגמן (2005), עמ' 23-22.
[viii] מאטה (2021), עמ' 143.
[ix] מאטה (2021), עמ' 41.
