השלמת חסרי מגנזיום בקרב חולי קרוהן
צילום: 123RF
במחקר שבוצע בארץ לפני כשנתיים בבית החולים שערי צדק, בשיתוף עם ארבעת קופות החולים, עולה כי קיימת בישראל עלייה של 40% בשיעור התחלואה במחלות מעי דלקתיות כדוגמת קרוהן וקוליטיס.
מספר החולים בישראל מוערך בכ-37,000 איש. הנתונים אף מראים כי ישראל עומדת בראש טבלת המדינות בעלות שכיחות גבוהה של תחלואה במחלות מעי דלקתיות, במיוחד קרוהן וקוליטיס.
מחלת קרוהן היא דלקת כרונית בדפנות המעיים שעשויה לפגוע בכל חלקי מערכת העיכול.
במרבית המקרים היא תתרחש בחלק האחרון של המעי הדק (אילאוס, המעי הכרוך) ובמעי הגס. אבל יכולה להתפרץ בכל אחד מחלקי מערכת העיכול – מהפה ועד פי הטבעת.
שכיחות הפגיעה במעי הדק 25%, בחלק התחתון של המעי הדק ובמעי הגס 45%. בנוסף יכולה המחלה להופיע גם במקטעים שונים.
תסמיני מחלת הקרוהן כוללים שלשול כרוני (לעיתים דמי), התכווצויות בבטן, חום, איבוד תיאבון, ירידה במשקל ועוד.
הטיפול הרפואי המקובל כולל מתן תרופות נוגדות שלשול, תרופות נוגדות דלקת, תרופות לוויסות פעילות מערכת החיסון, אנטיביוטיקה וכן משטר דיאטה קפדני. אולם במקרים מסוימים, כאשר קיימת חסימה במעיים (כחלק מסיבוך) או הופעה של מורסות, יש צורך בהסרת חלקי מעי נגועים בדלקת, במטרה להקל על הסימפטומים ולשפר את איכות החיים.
ע"פ נתונים שונים, קרוב ל 80% מחולי קרוהן ייאלצו לעבור ניתוח לכריתה חלקית של המעי הדק, בשל מחלתם, בשלב כזה או אחר. חולים שעברו ניתוח מסוג זה, נמצאים בסיכון גבוה לפתח חסר במגנזיום, בשל בעיות ספיגה.
חוסר במגנזיום אצל חולי קרוהן
צילום: unsplash
השכיחות של חסר במגנזיום או היפומגנסמיה (HYPOMAGNESEMIA) בקרב חולים במחלות מעי דלקתיות, נעה בין 9-86% ונמצאה כאמור כקשורה לכריתה חלקית של המעי. מבחינה קלינית, חסר במגנזיום עשוי לגרום גם להיפוקלמיה (HYPOKALEMIA – רמה נמוכה של אשלגן בדם) והיפוקלצמיה (HYPOCALCEMIA – רמה נמוכה של סידן בדם). וכן לסימפטומים נוירומולקולריים כגון סימני TROUSSEAU'S (הקשה עם אצבע מעל לעצב הפנים תוביל להתכווצות שרירי הפנים) ו-, CHVOSTEK'S (מצב בו שריר כף היד מתכווץ לאחר ניפוח של שרוול של מכשיר למדידת לחץ הדם), התכווצויות שרירים לא רצוניות, רעידות, ספאזם וכן תופעות של חוסר תיאבון, בחילה, הקאה ושינויים באישיות (תסמינים פסיכיאטריים).
השלמה אורלית של מגנזיום באמצעות תוסף תזונה, נחשבת לבעייתית בשל האפקט המשלשל של מינונים תרפויטיים של מגנזיום (אסקורבאט, ציטראט, סולפאט, אוקסיד וכיו"ב), המחריפים סימפטומים של שלשול. מאידך שימוש בעירוי תוך ורידי של מגנזיום נחשב לשיטת טיפול אפקטיבית במצבים אקוטיים לזמן קצר בלבד. אבל בעל תועלת מוגבלת בשימוש בטווח ארוך.
תוצאות מחקר שנעשה בעבר אין וירטו (בתנאי מעבדה) ואין ויוו (בדיקות על החי) מצביעות על כך שמגנזיום דיגליצנט (צ'ילאט – MAGNESIUM DIGLYCINATE) מראה יכולת ספיגה טובה יותר בהשוואה לסוגי מגנזיום אחרים –ועשוי להוות אלטרנטיבה טובה לחולי קרוהן הסובלים מחסר במגנזיום. מגנזיום דיגליצנט הוא למעשה מגנזיום אוקסיד, אליו מחוברות שתי מולקולות של גליצין. יכולת הגוף לספוג מגנזיום לאורך צינור העיכול, תלויה בין היתר, ברמת החומציות לאורך המעי הגס. נמצא כי השילוב של שתי מולקולות הגליצין עם מגנזיום אוקסיד, משמש להאטת קצב הירידה בחומציות המעי, מאפשר ספיגה וזמינות ביולוגית טובה יותר של מגנזיום לגוף וכן מפחית את בעיית השלשולים הנלווית.
מגנזיום נחשב לאחד מהמינרלים החיוניים ביותר לבריאות האדם. פעילותם של מעל ל-300 אנזימי עיכול בגוף, תלויים בנוכחותו.
בין שלל השפעותיו המיטיבות של המגנזיום:
1. חיוני לשמירה על בריאות הלב ומניעת מחלות לב וכלי דם – מסייע לשמירה על קצב לב תקין, שיפור לחץ הדם, מקטין סיכון להיווצרות קרישי דם, מניעת התקף לב ועוד.
2. הסדרת רמות הסוכר בדם – קיים קשר בין יכולת הגוף לעכל סוכרים לבין נוכחות מגנזיום.
3. הסדרת לחץ הדם – בקרב אנשים עם רמות לחץ דם גבוהות וללא רקע משפחתי, נמצאו רמות נמוכות של מגנזיום.
4. הקלה על כאבי רש ומיגרנות.
5. תפקודי המוח – במיוחד במצבים של טרשת נפוצה, אלצהיימר, פרקינסון וכד'- קיימות רמות נמוכות של מגנזיום מוח, בשל נוכחות גבוהה של אלומיניום.
6. מניעת דלדול העצם, כיוון שמאזן את מלאי הסידן בגוף ומונע את הפרשתו.
7. תורם לשינה נינוחה ואיכותית.
8. הקלה על סימפטומים של תסמונת קדם וסתית.
