חייבת משהו מתוק

אתם יודעים מה אני הכי אוהבת לאכול? ניחשתם נכון… אני אוהבת שוקולד. אבל לא סתם שוקולד אלא עוגות שוקולד. עוגות כהות, רכות ורטובות. כאלו עם הציפוי העשיר והמבריק. כל ביס גורם לי להנאה עצומה ולתחושה נפלאה שמשפרת אפילו את הבריאות הנפשית שלי.

אבל בתקופת הדיאטות שלי כל העונג הזה היה מחוץ לתחום. הייתי צריכה לשלול מעצמי את ההנאה האסורה הזאת והדיאטה תמיד היתה הופכת למלחמה עם התשוקה שלי לשוקולד. מלחמה שתמיד אני זו שהפסדתי בה.

כי מה קורה כאשר אומרים לי לא לאכול את זה ואת זה ואת זה… מה שקורה לי זה שאני הופכת להיות בדיוק כמו גברת חווה… זו מהסיפור בספר בראשית.

כשאומרים לי "לא לאכול – זה אסור", אני רוצה את זה עוד יותר ולא מפסיקה לחשוב ולפנטז על זה. ופתאום, מגיע לו הנחש הקטן שלי ולוחש לי "בחייך איריס…קחי רק ביס. חתיכה קטנה. נו, מה כבר יקרה…"  וברגע אחד של חולשה אני מתחילה לטרוף כמו משוגעת כמויות עצומות של עוגות, עוגיות ושוקולדים. אני כמובן מרגישה שאני צריכה להחזיר לעצמי כל כך הרבה אחרי כל מה שהקרבתי מאז הדיאטה האחרונה ולפני הדיאטה הבאה.

ולאחר הבליסה, בדיוק כמו שקרה לגברת חווה אחרי שטעמה מהתפוח, מתפתח אצלי רגש של בושה. לא מכך שאני עירומה אלא מכך ששוב הוכחתי לעצמי שאני כישלון, חסרת אופי, אחת שלא מסוגלת לעמוד בפני פיתויים. 

עד שהחלטתי שדי. מספיק!

הבנתי שכל דיאטה שמבוססת על הימנעות היא בעצם מתכון לאסון דיאטטי. וככה אני ממש לא רוצה להמשיך לחיות. היום כבר אין אצלי "מותר לי- אסור לי". אני לא מוותרת על שום מאכל שאני אוהבת. נהפוך הוא, אני מקבלת את האהבה שלי למתוקים ולשוקולדים, לא מרגישה אשמה על כך ומפרגנת לעצמי את האוכל שאני אוהבת.

הכלל שלי היום הוא: אוכלים מהכל, נהנים מהכל אבל לא את הכל.

הרווחתי מהשינוי הזה פעמיים:  אני גם אוכלת את מה שאני אוהבת ללא וויתורים
וגם שומרת על משקל תקין ללא דיאטה.

אז מה עושים כדי ליישם את הכלל – אוכלים מהכל, נהנים מהכל אבל לא את הכל?
הסוד הוא במתינות ולא בהימנעות.

ראשית, חשוב להבין שלא ניתן להסתמך על כוח הרצון. לרובנו פשוט אין מספיק כוח נפשי כדי להסתכל על תבנית של עוגת שמרים טרייה ולומר: "אני לא יאכל עוגה". בדרך כלל לא עובר זמן רב ואנחנו מתחילים להישבר. ה "לא" הופך ל"אולי" ולבסוף  ל"כן".

ולכן הדרך הפשוטה והנכונה לאכילה מתונה כרוכה בארגון מחדש של המטבח ובשינוי מספר הרגלי אכילה:

1. קנו אריזות קטנות ואישיות של המאכלים אותם אנחנו לא רוצים להרבות באכילתם – עוגות אישיות/קאפקייס במקום עוגה שלמה, אצבע שוקולד במקום אריזה של 100 גרם שוקולד, ארטיקים במקום אריזות גלידה משפחתית וכו.  ד"ר וואנסינק בספרו אכילה בהיסח הדעת מספר על ניסוי שערך בקרב 40 מבוגרים שהתבקשו לצפות בסרט באסיפה של ועד הורים. כל אחד מההורים קיבל שקית של סוכריות שמשקלה 250 גרם, או שקית שמשקלה 500 גרם – כדי שיאכלו ממנה בעודם צופים בסרט. כשהסרט הסתיים, נספרו הסוכריות שנאכלו מתוק כל שקית. התוצאות היו דרמטיות. אלה שקיבלו את השקית הקטנה יותר אכלו בממוצע 71 סוכריות. אלה שקיבלו שקית שמשקלה 500 גרם, אכלו בממוצע 137 סוכריות, כמעט פי שניים. מסתבר שכולנו אוכלים יותר מתוך אריזות גדולות.

2. מרחיקים מהעין מזונות לא בריאים – אם צנצנת העוגיות מונחת על השיש, בכל פעם שאנחנו נכנסים למטבח אנחנו רואים, חושבים וצריכים לקבל החלטה מחודשת אם לאכול או לא. כלומר, אנחנו אוכלים יותר מהמזון הנראה לעין משום שאנחנו חושבים עליו יותר. ולכן חשוב לא להשאיר במקומות גלויים לעין מזונות לא בריאים.

3. אוכלים מצלחות קטנות –  צלחת גדולה גורמת לנו להעמיס כמות גדולה יותר של מזון מכיוון שבצלחת גדולה הכמות נראית קטנה יותר. מכיוון שרובנו הורגלנו לגמור הכל מהצלחת, סביר להניח שגם נאכל יותר מצלחת גדולה.  כאשר אוכלים מצלחות קטנות יותר, מעמיסים פחות ולכן גם אוכלים פחות. כאשר ד"ר וואנסינק הציע לסטודנטים קורנפלקס מתוך קערות של 4.5 ליטר, הם העמיסו על צלחותיהם 53% יותר ואכלו 59% יותר מהסטודנטים שהתכבדו מהקערות שהכילו 2 ליטר.  

4. מצמצמים מבחר – ככל שיהיו יותר קינוחים על השולחן, כך תגדל הכמות שנאכל. ולכן, כדי לאכול פחות יש לצמצם במבחר. ד"ר ברברה רולס באוניברסיטת פנסילבניה הוכיחה את הטענה הזו – אנשים שקיבלו יוגורטים בשלושה טעמים אכלו בממוצע 23% יותר מאשר אנשים שקיבלו רק טעם אחד.

איריס אסיה תשתתף באוכלים בריא 5 בהרצגה: "חייבת משהו מתוק", יחד עם אורלי מוריס, בשילוב ייחודי של הרצאה מעוררת השראה והצגה משעשעת בנושא אורח חיים בריא. ההרצגה עוסקת בנושא חשוב זה בקלילות ובהומור, וחושפת את הקהל באופן חווייתי לעשרה צעדים המובילים לחיים רזים, בריאים ומאושרים יותר.איך מאמצים אורח חיים בריא, מתחילים לאכול נכון ומתמידים בפעילות גופנית, והכי חשוב – נהנים מזה!

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו