העשרה האחרונים

העשרה האחרונים: יומן הדיאטה שלי

אני לימור עברון גילת מזיכרון יעקב, בת 40++ או בעברית: נושקת באיבה כבושה לחמישים. נשואה בשמחה לדגן, איש הייטק, ואמא מאוהבת, אם כי מרוטה לעתים לעידן, בת 14 ולעילי, בן 10. נעה, בת 23, בתו של בעלי ודמות משמעותית בחיי המשפחה, גרה בתל אביב עם החבר שלה תום.

אני מטופלת גם בכלב סוכרתי (פודי), מזריקה לו פעמיים ביום אינסולין ושוטפת את הבית מדי יום אחרי שהוא משאיר בנון שלאנט את צרכיו בסלון הבית.

לפני 17 שנה שקלתי 130 ק"ג, הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה, בת 29, ממורמרת וערירית. גם כשלא הייתי ערירית, אולי עדיף היה שכן אהיה כזאת.

רזיתי 10 ק"ג בכוחות עצמי ואז בעזרת קבוצת תמיכה רזיתי עוד 50. הישג עליו אני שומרת מאז (פחות או יותר).

בכנות אני יכולה לדווח שהריונות והנקות ארוכות (סה"כ  4 שנים) גרמו לי לעלות במשקל בטירוף, שני אובדנים משמעותיים (הורי), שלחו אותי היישר למקרר וגם סתם תלאות החיים הרגילות עלולות להמעיד אותי ולשגר אותי לחיקו החמים של האוכל.

בשפה מקצועית קוראים לזה אכילה רגשית. בעיני היא אם כל ההשמנות כולן.

הקיץ כבר מזמן כאן ויש לי מסורת מעצבנת כבר מזה שנים. בקיץ – להשמין. למה? אין לי מושג, לכולם התיאבון נמוג נוכח עליית הטמפרטורות, המסיבות והיציאות ואילו אצלי – הפוך. הילדים שלי לא מתושבצים במשבצות הרגילות, לילות לבנים, מחנות קיץ, טיולים אתגריים ואני – בדאגה. עדיין לא מצאתי פתרון לחרדה מלבד בולמוס חביב ומאלחש.

השנה החלטתי לא עוד! לא בא לי להיגרר לחגי תשרי שמנמנה ומותשת. אני הקיץ מרזה. והפעם בא לי עד הסוף. לא להיות מלאה, שמנה או נוטה להשמנה. עם היסטוריה כמו שלי, זה לא פשוט, שכן מגיל 3 אני שמנה.

כמה מתסכלת הידיעה שלמרות שירדתי כל כך הרבה קילוגרמים, אני שומרת על זה שנים ארוכות ועדיין אני נחשבת שמנה….

אז זהו. פסע אחד לפני שאני מאפסנת את עצמי בבית אבות יוקרתי ומפנק, בא לי להיראות ממש טוב.
פעם בשבוע אני אדווח כאן בבלוג שיכונה מהיום: 'העשרה האחרונים' מה קרה איתי במהלך השבוע, כולל כמה רזיתי או שמנתי. בלי הנחות ובכנות מרבית.

בעניין המשקל הנוכחי, אל תחלמו אפילו שאספר לכם מהו. גם אם רופא ישאל אותי, במטרה לתת לי תרופה מצילת חיים, במצב חירום, נראה לי שאני אעגל. נו טוב, יוצאים לדרך.

לימור עברון גילת. בלי הנחות

עזרים טקטיים: מפגש פעם בשבועיים עם הדיאטן שלי רן צורי מחיפה, מפגש שבועי עם הפסיכולוגית הנהדרת שלי  ד', (כמה תחזוקה צריך בן אדם אחד – מחריד, לא?) הליכה ברגל – 5 ק"מ X 6 פעמים בשבוע, אכילת 7 ארוחות קטנות במשך היום, דגש יושם על אוכל בריא (אחרי הכל, סיימתי את שנת הלימודים השנייה שלי בנטורופתיה).

יצאתי לדרך. אשמח לדיאלוג עם הקוראים ובבקשה אל תהיו מרושעים בטוקבקים – זה מיותר.
שיהיה לכולנו המשך קיץ נעים וקריר

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו