אם אני יכולה, גם אתם יכולים

אחר צהריים (שעה קריטית) מטבח אי שם במרכז הארץ.

שתינו יושבות משני צידי השולחן, בתפריט קפה ועוגיות. היא  מפוררת, שוברת ואוכלת את עוגיית החמאה הרביעית שלה ונאנחת.

היא: אני לא יודעת מה יש לי. מרגישה סמרטוט. בזמן האחרון כל הזמן עייפה.

אני: היית אצל רופא המשפחה? ניסית לשנות משהו בתזונה שלך?

היא: מה זה קשור? אני אומרת לך שאני עייפה. בטח אני לא ישנה מספיק. ויש לי שלושה ילדים להזכירך, זה גם מעייף.

אני: מבינה לגמרי. ובכל זאת לא כל מי שיש לה שלושה ילדים מסתובבת בתחושת עייפות תמידית.

היא:  אני אוכלת כל מה שצריך, לחם, גבינות, בשר, אולי לא בצורה מסודרת אבל אוכלת הכול.

אני: מה עם פעילות גופנית?

היא: תגידי את שומעת את עצמך? אני אומרת לך שאני עייפה ואת מציעה לי לעשות ספורט? כל היום אני בהסעות וריצות אחרי הקטנה. נראה לך שיש לי כוח לזוז? מתעלפת בשמונה בערב מול הטלוויזיה. על מה את מדברת?

אני: אני מדברת על העייפות שלך. על אורח החיים שלך שלא מוסיף לך חיוניות ובריאות.

היא: אורח חיים? מג'נגלת בין העבודה לשלושה ילדים, לניהול הבית וגם להספיק מידי פעם להיות עם הבעל או להיפגש עם חברה. למה את מתכוונת שאת אומרת אורח חיים? להתחיל עכשיו לעשות ספורט? נראה לך? בגילי? אני משקיעה את האנרגיה שלי בלשרוד את העומס המטורף הזה ובלקבל את עצמי כמו שאני.

אני: אנחנו קרובות במחשבה הרבה יותר ממה שאת חושבת. אני אומרת תאהבי את עצמך כמו שאת כרגע  ותשני את מה שלא מקדם אותך…

היא: ואז אהיה עייפה פחות?

אני: הרבה פחות, והרבה יותר שמחה ערנית ובריאה

היא: לשנות את מה שלא מקדם אותי? האמת, זה נשמע לי מעייף מידי.  אין איזה כדור שיכול לעזור לי?

אני: יש הרבה כדורים: כדור סל, כדור רגל, כדור עף, כדור פילאטיס. מה את בוחרת?

היא: פתאום אני חושבת לעצמי, יש מצב שאת מעייפת אותי? עם כל השאלות האלה שלך?

אני: לתקוף, להתווכח,להתגונן יכול בהחלט לעייף אז בואי נסי משהו אחר
היא: כמו מה?

אני: להפסיק לדבר ולקטר ולהתחיל לעשות. לאט לאט. בשלבים. את הכי טוב שאת יכולה.

היא: את יודעת שזה לא תלוי רק בי.

אני: את יודעת שזה תלוי אך ורק בך. מצטערת להגיד לך שהאחריות כולה שלך.

היא קמה מפנה את כוסות הקפה והצלחת לכיור ומתיישבת לצידי.

היא: טוב, את חושבת שאני מסוגלת? איך מתחילים?

אני: עושים!!!

בשיחה שזה עתה קראתם אני מדברת עם עצמי בעברי לפני שבע שנים ועוד שלושים ק"ג. דרך מעניינת, מאתגרת וארוכה עברתי מאז.

עם הרבה יצירתיות, התמדה ונחישות סללתי את הדרך שלי. הכלים היו ברשותי תמיד רק הייתי צריכה ללמוד להשתמש בהם. גם לכם יש את אותם הכלים בדיוק, הגיע הזמן להשתמש בהם ופשוט לעשות! "אם אני יכולה כל אחד יכול"

להתראות, מיכל צפיר 

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו