איך סטרס משמין?

תורידו לחץ

הקורטיזול הוא הורמון סטרואידי, המיוצר בבלוטות יותרת הכליה, בתגובה ללחץ. לכן, הוא מכונה לעיתים קרובות "הורמון הלחץ העיקרי". הגוף זקוק לקורטיזול כדי להסדיר את הפעילות הפיזיולוגית הרגילה שלו, בזמן מצבי לחץ. ללא הורמון זה, הגוף לא יהיה מסוגל להגיב ביעילות ללחץ. ללא הקורטיזול, האריה המזנק מבין הסבך בג'ונגל, יגרום לנו רק להרטיב את מכנסינו מפחד, או לעמוד ללא תזוזה ולהביט בו בחוסר אונים (לא טוב…). אולם, בעזרת פעילות תקינה של מנגנון הקורטיזול בגוף, נהיה מוכנים ומזומנים לברוח במהירות או להילחם באריה, מכיוון שהקורטיזול משחרר לזרם הדם חומצות אמיניות (מהשריר), סוכר (מהכבד) וחומצות שומן (מרקמת השומן), כדי שהגוף יוכל להשתמש בהם להפקת אנרגיה. פירושו של דבר שהקורטיזול הוא "טוב", נכון? כן ולא.

צורות סינתטיות של קורטיזול, כמו פרדניזון (prednisone) ודקסמתאזון (dexamethasone), משמשות כדי לטפל במגוון בעיות רפואיות. בדרך כלל, הן ניתנות לחולים בזכות התכונות האנטי-דלקתיות שלהן, ובזכות היכולת שלהן לדכא פעולות מסוימות של המערכת החיסונית. בנוסף, תרופות אלה יכולות לטפל ביעילות במצבים דלקתיים של העור, ובמחלות דלקתיות אחרות, כמו  דלקת מפרקים, קוליטיס (מחלה דלקתית של המעי) או אסתמה (המשאפים לטיפול באסתמה מכילים קורטיקוסטרואידים). במקרים של השתלות איברים, משתמשים בצורות סינתטיות של קורטיזול כדי לדכא את התגובה החיסונית, ולהקטין את הסיכוי שהגוף ידחה את האיבר המושתל. הקורטיזול הסינתטי מהווה גם טיפול חליפי לחולים במחלת אדיסון, שבלוטות יותרת הכליה שלהם אינן מתפקדות כראוי. אם כן, הקורטיזול הוא "טוב", בתנאי שהוא מופרש במידה הנכונה ולזמן מוגבל.

מה עושה הקורטיזול?

לקורטיזול יש השפעות משמעותיות רבות על חילוף החומרים של הסוכרים, החלבונים וחומצות השומן בגוף. הקורטיזול תורם גם להרגשה כללית טובה, תפקוד תקין של התאים החיסוניים ומניעת תהליכים דלקתיים. לקורטיזול יש גם השפעה על כלי דם ולחץ דם, כמו גם על תחזוקה תקינה של רקמות חיבור כגון עצמות, שרירים ועור. בתנאי לחץ, הקורטיזול שומר, בדרך כלל, על לחץ דם תקין ומגביל את ההתפתחות של תהליך דלקתי בגוף. לרוע המזל, תגובת הלחץ של רבים מאתנו כוללת הפרשת יתר של ההורמון הזה, שגוררת בעקבותיה תוצאות בריאותיות הרסניות.

הקורטיזול והורמונים קורטיקואידים אחרים שקשורים אליו, נקראים גם גלוקוקורטיקואידים. מקורו של המונח הזה הוא במחקרים מדעיים מוקדמים שהצביעו על מעורבות ההורמונים האלה בתהליך חילוף החומרים של הסוכר בגוף. ידוע שהקורטיזול מעורר מספר תהליכים מטאבוליים, שהשילוב ביניהם מעלה את ריכוז הסוכר בדם.

התהליכים האלה כוללים, למשל, הפיכה של חומצות אמיניות לסוכר (gluconeogenesis), הנעה של חומצות אמיניות מרקמות השריר (כדי לספק חומר גלם לתהליך הקודם), עיכוב ספיגת הסוכר בשריר וברקמת השומן (מה שמעלה עוד יותר את רמת הסוכר בדם), וזירוז של פירוק שומנים ברקמת השומן. למרבה הצער, רקמות השומן שמשתחררות במהלך תהליך פירוק השומנים (lipolysis) גורמות נזק בריאותי רב. הן מורידות את הרגישות של התאים לאינסולין, מה שעלול להעלות את הסיכון לחלות בסוכרת. מכיוון שלקורטיזול יש גם תכונות נוגדות דלקת, והוא גם משפיע על מנגנון הדיכוי החיסוני, יש לו חשיבות מכרעת לתפקוד התקין של המערכת החיסונית בגוף.

חילוף החומרים של הקורטיזול: הטוב, הרע והמכוער

בעמוד הקודם התמקדנו בצדדים ה"טובים" של חילוף החומרים של הקורטיזול, ואנו יודעים למה לצפות בזמן תפקוד הורמונאלי תקין. המצב האידיאלי יראה בערך כך: גורם הלחץ מופיע, המערכת האנדוקרינית נכנסת לפעולה ו"מטפלת" בגורם הלחץ, תגובת הלחץ מסתיימת. בסך הכול, זוהי תגובה פשוטה מאד. אולם, כשהמערכת האנדוקרינית מתאפיינת בתגובתיות-יתר, או מופעלת בצורה כרונית (על בסיס חוזר או קבוע), התפקוד שלה משתבש. השיבוש הזה עלול להוביל להתדרדרות הדרגתית של המצב הבריאותי הכללי ולהחמרה של מחלות קיימות.

מדוע, בעצם, אנו זקוקים לתגובת הלחץ, אם היא עלולה לגרום לכול כך הרבה בעיות? שאלה טובה. אם נחזור ל"ימי המערות" שלנו, תגובת הלחץ הזו הייתה כלי הישרדות ראשון במעלה. ללא תגובת הלחץ, היינו "טרף קל" לשיני האריות ולציפורני הנמרים. נחזור שוב על מהותה של תגובת הלחץ, מכיוון שהיא חיונית להבנת הבעיות הבריאותיות הנובעות מלחץ כרוני. תגובת הלחץ כוללת את מנגנון "הילחם או ברח", שמשמעותו עלייה קצרה ברמות האנרגיה, ההורמונים, ויכולת הכיווץ של השרירים. תגובה זו, כשמה כן היא, מיועדת לאפשר לנו להתמודד עם גורם הלחץ על ידי מלחמה או בריחה. לצערנו, גם בזמנים המודרניים שלנו, כשאנו חשופים לגורמי לחץ "תמימים", כגון תאריך אחרון להגשת פרויקט או פקקי תנועה (מעצבנים ככול שיהיו, הם לא יבלעו אותנו חיים כמו חיות הטרף בג'ונגל…), גופנו מגיב באותם שינויים מטאבוליים, שמעלים את הסיכון שלנו לחלות במחלות שונות.

בתנאים רגילים, הגוף מצליח לשלוט היטב בהפרשת הקורטיזול ובשמירה על רמה תקינה של הורמון זה בדם, אולם המצב אינו תמיד כך, ועל זאת נפרט בהמשך. חילוף החומרים התקין של הקורטיזול פועל לפי קצב מחזורי של יממה (circadian rhythm). במילים אחרות, רמות הקורטיזול בדם משתנות לפי מחזוריות קבועה, במהלך 24 שעות היממה, כשהרמות הגבוהות ביותר נרשמות בשעות הבוקר המוקדמות (8:00-6:00), ואילו הרמות הנמוכות ביותר מופיעות בשעות הקטנות של הלילה  (2:00-24:00 לפנות בוקר). בדרך כלל, מתרחשת ירידה חדה ברמות הקורטיזול בין 8:00 ל-11:00 בבוקר, ולאחר מכן, הירידה היא הדרגתית. החל משעה 2:00 לפנות בוקר, בה נרשמות הרמות הנמוכות ביותר, הקורטיזול מתחיל לעלות, כדי לעזור לנו להתעורר ולהתכונן ליום לחוץ נוסף.

מעניין לציין כי בקרב אנשים שעובדים במשמרת לילה לאורך זמן (יותר משנה), חלים שינויים ב"שעון הקורטיזול". רמות הקורטיזול שלהם נמוכות ביותר במשך היום דווקא (כשהם ישנים טוב), ומתחילות לעלות שוב לקראת ערב, כשעליהם להתעורר ולהתכונן לעבודה. כלומר, מחזוריות הקורטיזול של עובדי משמרות הלילה הפוכה מזו של אלה שעובדים בשעות "נורמאליות". אולם, חשוב לזכור שרוב עובדי המשמרות (שעובדים בלילה רק מפעם לפעם), לא סובלים משינוי מהותי כול כך בחילוף החומרים של הקורטיזול. במקרה שלהם, משמרת הלילה הנוספת רק פוגעת בדפוסי השינה ולא מאפשרת לרמות הקורטיזול לרדת.

הטווח ה"נורמלי" של ערכי קורטיזול תקינים בדם הוא רחב למדי (23-6 מק"ג לדציליטר), אבל הערכים האלה משתנים בצורה משמעותית בתגובה לגורמים כמו לחץ, מחלה, ואפילו אוכל, המעלים את רמות הקורטיזול. טווח הערכים התקינים של הקורטיזול בשתן הוא אפילו רחב יותר (100-10 מק"ג / 24 שעות), אך הוא מתעלם מחלק מהשינויים ברמות הקורטיזול המתרחשים במהלך היום. בנוסף, רמות הקורטיזול עשויות לעלות בעקבות טיפול הורמונאלי באסטרוגן, פעילות גופנית, הריון, דיכאון, חרדה וצריכה של חומרים מעוררים, כמו Ephedra, המשמש להפחתת קופאין ומשקל, אפילו 3-2 כוסות קפה מספיקות כדי להעלות את רמות הקורטיזול.

נבחן כעת כמה מהצדדים ה"רעים" של חילוף החומרים של הקורטיזול. אם הפסקה הקודמת גרמה לכם לחשוש שמא אתם נמצאים בקבוצת הסיכון לקורטיזול גבוה, אתם לא לבד. למעשה, כתוצאה מאורח החיים המודרני שלנו, ומהרגלי החיים המערביים הכוללים קצב מהיר, אוכל מהיר ומיעוט שינה, נדיר למצוא אנשים שלא סובלים באופן קבוע מרמות גבוהות של קורטיזול. אם עדיין לא נבהלתם מהסכנות הכרוכות ברמות קורטיזול גבוהות, כדאי שתתחילו לפחד! המחקר המדעי והרפואי הוכיח בבירור כי רמות כרוניות גבוהות של קורטיזול קשורות להשמנה, יתר לחץ דם, סוכרת, עייפות, דיכאון, שינויים במצב הרוח, אי-סדירות של המחזור החודשי, דחף מיני ירוד ומחלת אלצהיימר.

בכול פעם שגופנו חשוף לגורם לחץ כלשהו, הקורטיזול נכנס לפעולה ומעלה את רמת השומנים והסוכרים בדם, כדי לאפשר למוח ולשרירים להשתמש באנרגיה שלהם על מנת להתמודד עם גורם הלחץ. במצב תקין, רמות הקורטיזול יורדות במהירות בסיומה של תגובת הלחץ. לרוע המזל, הדרך בה גופנו "מתוכנת" להגיב ללחץ (תגובת "הילחם או ברח") שונה מהדרך בה אנו מתמודדים עם לחץ בעולם המודרני, כאשר במקום להילחם או לברוח, אנו פשוט מנסים להתעלם מהשטף ההורמונאלי הזורם בגופנו. כתוצאה מכך, גופנו אינו מסוגל להפחית את כמות הורמוני לחץ המאוחסנים במאגרים שלו, מה שגורם ללחץ נוסף, ולעלייה גדולה עוד יותר ברמת הקורטיזול.

מכיוון שגופנו "תוכנת" להתמודד עם חשיפה מיידית וקצרת מועד בלבד להורמוני הלחץ, חשיפה כרונית וארוכת טווח לרמות גבוהות של קורטיזול עלולה לגרום במהירות לפגיעה במנגנון חילוף החומרים. רוב הבעיות הקשורות לרמות קורטיזול גבוהות נובעות משיבוש של חילוף החומרים, שיוצר עלייה ברמות הסוכר, הכולסטרול, לחץ הדם והשומנים. קבוצת ההפרעות המטאבוליות האלה מכונה גם "התסמונת המטאבולית" או "תסמונת X". לרוב, ניתן לזהות אנשים שסובלים מהתסמונת המטאבולית לפי הצטברות השומן באזור הבטן ("השמנה בצורת תפוח") ולפי היחס הגבוה בין היקף המותניים והירכיים שלהם (WHR=waist to hip ratio). מחקרים הוכיחו כי ככול שהיחס בין היקף המותניים והירכיים גבוה יותר (ככול שהיקף המותניים גדול, בהשוואה להיקף הירכיים), כך גדל גם הסיכון ללקות בתסמונת X. היחס הרצוי בין היקף המותניים והירכיים הוא נמוך מ-0.8. כלומר, היקף המותניים צריך להיות קטן יותר מהיקף הירכיים. אם היחס מותניים-ירכיים גדול מ-0.85, גדל גם הסיכון לסבול מתסמונת X.

תיאבון מוגבר

אחת ההשפעות המשמעותיות של רמות קורטיזול גבוהות היא התיאבון המוגבר והתשוקה למזונות מסוימים. המזונות להם אנו משתוקקים במיוחד הם, בדרך כלל, ממתקים או חטיפים מלוחים עתירי קלוריות, מה שמוכיח שוב שבני האדם לא נועדו להתמודד לאורך זמן עם לחץ כרוני ועם הפרעות בתגובת הלחץ. אנחנו בנויים להגיב ללחץ במהירות, כשהורמוני הלחץ נסוגים מיד לאחר סיום התגובה. כאשר הגוף שלנו חשוף לגלים חוזרים ונשנים של לחץ שמקורו בחיים המודרניים, הוא מתחיל להתמוטט. לחץ כרוני אינו חלק מהחיים בעולם הטבע. לנו, בני האדם, קשה להתמודד אתו.

ההשפעות הקטאבוליות של רמות קורטיזול גבוהות וכרוניות

החשיפה של גופנו ליותר מדי קורטיזול, לאורך זמן רב מדי, מוביל אותנו מהשלב ה"רע" לשלב ה"מכוער" של התהליך. השלב המכוער מאופיין על ידי הרס נרחב של רקמות ופירוק מערכתי כולל (המכונה גם "קטאבוליזם"), הגורם לאובדן של רקמות שריר ועצם, דיכוי של המערכת החיסונית וכיווץ המוח.

למשל, חשיפה קצרה מאד לקורטיזול, כמו במצבים חריפים של "הילחם או ברח", גורמת לגירוי ראשוני של הפעילות החיסונית והיכולת המנטאלית (תופעה רצויה מאד, אם אנו רוצים לברוח מחיות טרף…). אפילו הגירוי הראשוני הזה יכול לגרום, בקרב חלק מהאנשים, לתגובתיות יתר של המערכת החיסונית, מה שעלול להוביל להתפתחות של תופעות אלרגיות, אסתמה, ומחלות אוטו-אימוניות אחרות, כגון דלקת מפרקים שגרונית, זאבת (לופוס) ופיברומיאלגיה. (ידוע לנו זה מכבר שמחלות אלה מופיעות, לעיתים קרובות, כתוצאה מחשיפה לאירועי לחץ משמעותיים) מצד שני, לחשיפה ממושכת יותר לקורטיזול, יש השפעה הפוכה על המערכת החיסונית, והיא גורמת לניוון של תאים חיסוניים ולדיכוי ההגנה החיסונית שלנו.

הספר קשר הקורטיזול יצא בהוצאת פוקוס

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו