לצאת מעבדות לחירות

לקראת חג הפסח, שבמרכזו סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, מצאתי קווי דמיון בין החירות הפיזית של בני ישראל – לחירות האישית של כל אחד מאתנו.

החירות שאני מדברת עליה היא הבחירה – בחירה אמיתית, חופשית, שאינה תלויה בדבר.
שמי מורן, ולפני 8 שנים הפחתתי כ- 40 קילו (!) ואני שומרת על משקלי מאז..
לכאורה, כשהורדתי את המשקל יצאת ל"חירות" גופנית ובריאותית – נראיתי טוב יותר, מצבי הבריאותי השתפר, והביטחון העצמי שלי הרקיע לשחקים.
ובכן.. זה לא ממש מדויק.. החירות האישית של כל אחד מאתנו נמצאת בראש שלנו – המראה החיצוני חשוב, אפילו מאוד, אך גם לאחר שהורדתי במשקל המשכתי לחשוב כבחורה שמנה. ה"עבדות" הייתה עדיין קיימת אצלי – בראש.

בחג זה, כמו בכל חג אחר, ארוחות החג מהוות עבורנו פיתוי מסוכן המאיים על יכולתנו "להתמודד" ו"להילחם" על מנת "לשמור על המשקל", או לפחות לא להעלות "יותר מקילו אחד.."

אני רוצה לומר לכם שזה פשוט לא עובד! וגם אם כן, לא לאורך זמן..
מי שעשה דיאטות בחייו, ואני מניחה שיש כמה מכם שמזדהים איתי, יודע שדיאטה היא תהליך זמני שאת תוצאותיו קשה מאוד לשמור לאורך זמן. מתישהו ה"צורך במתוק" גובר, הפשטידה העשירה שאפתה הדודה בארוחת החג לא מסתדרת עם "ספירת הקלוריות" היומית, ואין ממש חשק "לצאת להליכה" אחרי הארוחה, לאחר שאכלנו את המנה האחרונה..

תהליכי הרזייה חייבים לנבוע ממצב הרמוני ולבוא מתוך בחירה אמיתית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על שמירה על משקל לאורך זמן. כאשר מתעוררת בנו התנגדות פנימית לתפריט ולפעילות הגופנית ש"המומחים" הורו לנו לעשות, יהיה לנו קשה להתמיד בהם.

כולנו מכירים את הסיטואציה שבה החלטנו שהפעם "זהו, התחייבנו לעשות דיאטה החל ממחר בבוקר", וההחלטה מחזיקה מעמד יומיים – שלושה, ואז מתפוגגת עם הפיתוי הראשון?

יש משהו אחר שמנהל אותנו מבלי שאנו מודעים אליו – דחף מסתורי ובלתי נשלט למראה עוגת השוקולד העסיסית.. הדבר הזה ש"מנהל" אותנו הוא האמונות שלנו, דפוסי החשיבה הלא נכונים ("אם אכלתי – אז ממחר דיאטה..", "פעילות גופנית היא עונש.." וכדומה).

דפוסים אלו עומדים בדרכנו גם כשאנו מאוד משתדלים. דיאטה אינה פתרון זמני לבעיה אלא דרך חיים – מי שהולך בדרך שאינה מתאימה לו, סיכוייו להמשיך ולצעוד בה לאורך זמן נמוכים!

ניטשה אמר: "אי שפיות = לעשות את אותם מעשים ולצפות לתוצאות שונות."

האם כולנו לא שפויים?!
ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
שהלילה הזה, במקום "להחליף" את הדיאטנית, ולנסות "את הדיאטה החדשה שמסעירה את אמריקה" (אוכלים כל היום מתוק – וצמים מחמש..), ננסה ל"החליף" את הגישה?
אם לא נוכל ליהנות בדרך למטרה – מהאוכל ומהפעילות הגופנית, ולהתמיד בהם לאורך זמן – עדיף, לדעתי, לא לצאת לדרך בכלל!… עדיף להישאר במשקל עודף, מאשר לחוות שוב כישלון צורב ולחפש מחילה…

"בשביל לתקן משהו – צריך לדעת קודם כל מה התקלקל…" – איך נרזה ונישאר רזים, אם איננו מודעים להרגלים שמכשילים אותנו בכל פעם מחדש?

החג הזה מורידים את המשקל – מהראש!

מורן מנור, מאמנת אישית ומנחת סדנאות להרזיה ואורח חיים בריא
www.diet-coach.co.il

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו