מחקרים מוכיחים: אנחנו חיים בים של רעלים
כולנו חיים בתוך ים של רעלים
מדוע עלינו לדאוג כל כך בגלל רעלים?
אם איננו עובדים בקביעות עם חומרים כימיים מסוכנים, הרי שהחשיפה שלנו לרעלים היא מזערית, לא כן?
הלוואי שזה היה נכון. לאמתו של דבר, אנחנו חיים בתוך ים של רעלים.
כל אדם ובעל חיים על פני האדמה מכיל ברקמות הגוף שלו שאריות של מתכות וחומרים כימיים רעילים.
מאז תחילת המאה ה-20, נכנסו לשימוש 80,000 חומרים כימיים חדשים, וברוב המקרים, בטיחותם לא נבדקה מעולם.
המרכז למניעה ולשליטה במחלות בארה"ב הפיק דו"ח מדאיג ביותר אודות החשיפה לחומרים כימיים סביבתיים בקרב בני אדם.
במסגרת "הסקר הלאומי לבריאות ותזונה", החוקרים ערכו בדיקות דם ושתן לגילוי 116 חומרים כימיים בדמם של הנבדקים (אלפי חומרים כימיים אחרים לא נבדקו).
החוקרים מצאו שאריות של חומרים רעילים כמעט בכל דגימה שנלקחה מהמשתתפים.
בדיקות הדם הצביעו על שאריות של חומרים רעילים
בקרב חלקם, הרמות היו גבוהות, ובמקרים אחרים – נמוכות, אך בכל המקרים – נמצאו שאריות של רעלים בדגימות.
חמור מכך, סביר להניח שמחקר יחיד זה אינו מציג את התמונה בשלמותה.
מכיוון שרעלים כימיים אלה עוברים במהירות מהדם לאתרי האחסון – רקמות השומן, האיברים והעצמות – תוצאות בדיקות הדם והשתן אינן יכולות לשקף את הרמה האמיתית – והגבוהה יותר – של הרעלים בגופנו.
נתונים מדאיגים נוספים הגיעו אלינו מהסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב, שבדקה את החשיפה של האמריקאים לחומרים כימיים רעילים שמקורם בסביבה החל משנת 1970 ועד 1989.
במסגרת סקר לאומי, נבדקה רמתם של רעלים מסוימים ברקמות שומן שנלקחו מגוויות ומחולים שעברו ניתוחים מתוכננים (כעת אתם יודעים מה קורה לשומן שנשאב ממטופלים שעברו שאיבת השומן…).
5 חומרים כימיים, מהרעילים ביותר שייצר האדם, נמצאו ב-100% מהדגימות (OCDD, חומר דיוקסיני, סטירן, 1,4-דיכלורובנזן, קסילן ואתיל פנול – חומרים כימיים רעילים ביותר שמקורם בזיהום תעשייתי, שעלולים לגרום לשינוים מסוכנים בכבד, בלב, בריאות ובמערכת העצבים שלנו).
9 חומרים כימיים נוספים נמצאו ב-98%-91% מהדגימות, כגון בנזן, טולואן, אתיל בנזן, DDE (תוצר פירוק של DDT, חומר הדברה שנאסר לשימוש בארה"ב מאז 1972), 3-דיאוקסנים ופוראן.
ביפנלים רב כלורידים (PCBs) נמצאו בקרב 83% מהנבדקים.
במסגרת מחקר אחר שנערך במישיגן נמצאו שאריות DDT בלמעלה מ-70% מקבוצת הנבדקים, שכללה ילדים בני 4, כולם אזרחי ארה"ב.
כפי שציינתי לעיל, חומר זה נאסר לשימוש מאז שנת 1972. כיצד זה ייתכן שהילדים נחשפו לחומרים כימיים מסוכנים אלה? קרוב לוודאי דרך חלב האם, בזמן ההנקה. אם כך, עלינו לשאול את עצמנו, מה מקור החשיפה של אמהותיהם?
הכלכלה הגלובלית שלנו מאפשרת לנו לאכול מזון שנקטף יום קודם לכן בגואטמאלה, אינדונזיה או אסיה.
בניגוד לארה"ב, במקומות אלה אין הגבלה על השימוש בחומרי הדברה מסוכנים. כמויות גדולות של חומרים מסוכנים אלה מאוחסנות ברקמת השומן, מה שהופך את מוצרי המזון מן החי למקור בלתי נדלה של חומרים מסוכנים.
הבשר מכיל שאריות של חומרים רעילים
100% מבשר הבקר הנמכר ברשתות השיווק מזוהם ב-DDT
כמו גם 93% מהגבינות, הנקניקיות והנקניקים המעובדים, בשר הודו והגלידות, שכן האדמה עדיין מכילה שאריות של חומרי הדברה שנאסרו מזמן לשימוש.
כולנו מתבשלים בתוך מרק הרעלים המהביל הזה. אין ספק כי נושא זה ממלא תפקיד מכריע בהתפשטות מגפת ההשמנה ופוגע ביכולתנו לרדת במשקל. כיצד זה קורה? מהם רעלים? מהיכן הם מגיעים? כיצד הם נכנסים לגופנו?
את כל אלה ממשיך ד"ר מארק היימן לבחון בספרו "חילוף חומרים מנצח"
