אגבה: המתיקות שאחרי

על מדפי חנויות הטבע יושב לו כבר מספר שנים סירופ אגבה, כממתיק טבעי ובריא. נאמר עליו כי הוא בריא יותר מסוכר, אינו דורש אינסולין לקליטתו ולכן בעל ערך גליקמי נמוך. הבחירה הטבעית?

בואו נבדוק את העניין.

מקור סירופ האגבה בצמח ממשפחת האגביים, סוג של סוקולנט (שם בוטני לצמחים בעלי עלים בשרניים אוגרי מים, עמם נמנים גם הקקטוסים, אך האגבה בניגוד לדיעה הרווחת – אינו קקטוס). עיקר גידולו המסורתי במקסיקו, אך כיום גדל במקומות רבים בעולם.

סירופ אגבה מופק מהעלים הבשרניים של זן בשם האגבה הכחולה. אגבה זו מהווה גם מקור לסיב פוליסכרידי הנקרא אינולין, בעל השפעה פרוביוטית חיובית על מערכת העיכול, שכיום הוא מופק מהצמח ונמכר כתוסף תזונה בצורתו האבקתית.

כפית של סירופ אגבה מכילה כ- 20 קלוריות, אך הוא מתוק פי 1.5 מסוכר (ולכן בשילובו באפייה ובבישול יש להמיר כוס סוכר ב2/3 כוס אגבה). הסירופ נטול טעם לוואי המאפיין ממתיקים אחרים כמו צמח הסטיביה או ממתיקים מלאכותיים. יתרון נוסף שלו הוא מצב הצבירה הנוזלי שלו, ללא תלות בטמפ׳, בניגוד לדבש שנוטה להתגבש בקור.

הנתון המפורסם ביותר אודות סירופ האגבה הוא ערכו הגליקמי הנמוך- 32 באינדקס הגליקמי. תכולה גבוהה של פרוקטוז (סוכר המאפיין בעיקר פירות) יחסית לגלוקוז, הופכת אותו לאחד הממתיקים עם המדד הגליקמי הנמוך ביותר.

אז היכן הבעיה באגבה?

דווקא תכולת הפרוקטוז הגבוהה, היא זו שיכולה בטווח הרחוק גם להזיק. פרוקטוז עובר פירוק בתאי הכבד ואינו מעודד הפרשת אינסולין ע"י תאי הלבלב. מנגנון זה מסביר בין היתר את ערכו הגליקמי הנמוך. אך כשסוכר זה מגיע במינון גבוה לכבד, יש לו נטייה לעבור המרה מהירה יותר למרכיבים שומניים – טריגליצרידים, אשר כיום ידוע הקשר שלהם להשמנה, מחלות לב וכלי דם.

נמצא מתאם במחקרים בין צריכת פרוקטוז גבוהה לכבד שומני ואף לרמות גבוהות של חומצת שתן, ומעל לכל – שיבוש בניצולו הנכון של גלוקוז בגוף. עיקר המידע המחקרי עסק בסירופ התירס הידוע לשמצה, שבמקורו היה סירופ המבוסס על גלוקוז, אך כיום משתמשים ב"סירופ תירס עתיר פרוקטוז" עקב מחירו הזול. סירופ זה משמש בתעשייה לטווח רחב מאוד של מאכלים מעובדים – רטבים, גלידות, חטיפים, יוגורטים, דגני בוקר. למעשה, בצורה עקיפה אנו צורכים כמות גבוהה מאוד של פרוקטוז גם בלי ששמנו לב או התכוונו.

פרוקטוז הוא סוכר פירות. מדוע פירות מזיקים?

הפרוקטוז המגיע בתוך הפרי מלווה בפמלייה של מרכיבים העוזרים בשיחרורו המתון ועיבודו, בראשם הסיבים התזונתיים, נוגדי חימצון ופיטוכימיקלים. בניגוד לפרוקטוז המעובד, לפירות יש השפעה חיובית על הבריאות, ויש לעודד צריכתם, כמובן במינונים הנכונים ובהתאמה אישית לפי צרכים טיפוליים משתנים. מיצוי של פרוקטוז ועיבודו לסירופ משבש הרבה מהתכונות המסייעות לויסותו בגוף ולכן התגובה אליו שונה מאשר לפרי רגיל.

יש לזכור כי ייתכן ולסירופ אגבה יתרון על פני סוכר לבן מזוקק, אך דבר זה לא בהכרח הופך אותו לבריא. אם מחליטים להשתמש באגבה במטבח הביתי, יש לדאוג לעשות זאת במינונים קטנים, ולהעשיר את התזונה בשפע של סיבים, נוגדי חימצון  וויטמינים מפירות וירקות  כדי לתמוך בתפקוד המטבולי של הגוף.

צריך לקחת בחשבון כי כל "ממתיק" המגיע בצורה מבודדת, ולא כמרכיב אינטגרלי מהמזון עצמו כמו פירות או ירקות (בטטה, סלק, גזר), נושא בחובו השפעה כלשהי על בריאותנו.

ניתן לגמול את הגוף, ובעיקר את חוש הטעם, מהתלות בטעם המתוק, ולהרגיל אותו לטעם מתוק טבעי המגיע ממקור של פירות. הפחיתו בהדרגה את כמות הסוכר בקפה, בתה, בעוגות. עם הזמן, לאחר תקופת הסתגלות לא ארוכה, הטעם הטבעי מתחדד והיתרון הגדול – הורדת המיסוך המתוק של הסוכר פותחת צוהר לעולם חדש ועדין של טעמים ותת-טעמים של המזון והמשקאות שתצרכו.

ליצירת קשר עם נטע מה יפית: netamayafit@gmail.com

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו