תפיסת עולמו של הרמב"ם

צילום: pixabay

תפיסת עולמו ההוליסטית של הרמב"ם הינה מקורית ומעניינת, במיוחד בהתחשב בתקופה בה הוא חי.  הרמב"ם צעד קדימה, או אולי נכון יותר לומר "צעד אחורה" וחיפש את התשובות לחולאים אלו עוד לפני הופעתם, כלומר באמצעות הרפואה המונעת.

הנחתו הייתה שיש להקפיד על אורח חיים בריא שכולל הרגלי תזונה, שינה, היגיינה, ואף משגל נכונים ובנוסף להקפיד על בריאות הנפש. להקפדה זו יש ערך רב, העולה על כל טיפול רפואי ותרופות. במקרה של צורך בטיפול רפואי, תובע הרמב"ם שלא להגביל את תשומת הלב לאיבר או לחלק הנגוע בגוף, אלא לטפל בגופו ובנפשו של החולה, כמכלול אחד.

הרמב"ם, מאמין גדול בטבע, רואה ברופא כמסייע לו במידת הצורך בלבד. כך ניתן ללמוד מדבריו של הראזי אותם מצטט הרמב"ם: "כי כשיהיה החולי חזק מן הכח (של החולה) לא יועיל הרופא כלל. וכאשר יהיה הכח יותר מבואר מן החולי, אין צורך לרופא בשום פנים. וכאשר יהיו שווים אז יצטרכו לרופא שיסמוך בכח ויעזור אותו (אל) נגד החולי" {הנהגת הבריאות, שער 6,4}.

כלומר, הרמב"ם מודע לכוחו המוגבל של הרופא מול הטבע ומוסיף ואומר "כי הדבר הפועל בנו אינו הרפואה לבד, אלא הרפואה והטבע" {הנהגת הבריאות, שער 4,4}. להלן "טעימה" מעקרונות הריפוי של הרמב"ם:

תזונה נכונה

הרמב"ם מנחה את האדם לבחור את המזון לא עפ"י טעמו, אלא עפ"י מועילותו. היה והמזון המועיל הוא גם ערב לחיך- מה טוב, אך אם המאכל הערב אינו מועיל- עדיף לו לאדם להימנע ממנו. הרמב"ם קורא לאנשים שלא לאכול אלא על קיבה ריקה, להשתדל שלא לאכול מטעמים שונים בארוחה אחת, אלא רק מין אחד ולהקפיד להימנע מן השובע: "כי אם נתמתחה האיצטומכה (=קיבה) ביותר ממה שבטבע, יחלשו פעולותיה…" {קצרת, פרק 1,5}.

התעמלות

שמירה על כל עקרונות הבריאות, ללא ביצוע התעמלות, אינה מספיקה לפי הרמב"ם ובמוקדם או במאוחר יאלץ הנוהג כך לקחת תרופות, ככתוב "ואם יטרידהו להתעמל, אז לא יספיקהו טוב ההנהגה, עד שיצטרך לזה לקיחת הרפואות המבריאות" {פרקי משה, מאמר 1,18} וכן "ובהתעמלות ידחה נזק רוב ההנהגות הרעות" {הנהגת הבריאות, שער 1,3}.

הנהגת בריאות הנפש ברפואת הרמב"ם

"ויחשוב הרופא כי כל חולה ליבו צר, וכל בריא רחב הנפש… והוא הקודם ברפואת כל חולה" {הנהגת הבריאות, בריאות הנפש,13}. רפואת הנפש היא יסוד מכריע בחשיבותו, כאשר מדובר ברפואת הרמב"ם. הוא ראה בשלמות הנפש של האדם חלק בלתי נפרד מבריאותו ובעת חולי, תבע לטפל בנפש ובגוף כמקשה אחת.

עד כמה ידע הרמב"ם את מידת השפעת הנפש בתהליך ההבראה של האדם ניתן ללמוד מדבריו אלו: "ובכאן ההסתכלות (השאיפה להיות טוב) גרידא (כבר) טובה מאד, ימעטו בו המחשבות הרעות והיגונות והאנחות ואפשר שיבטלו לגמרי" {הנהגת הבריאות, שער 3, 17}. במילים אחרות, השאיפה להיות נבון וחכם, היא בלבד יכולה לעזור לבריאות האדם ושלמותו.

גם אם לא תשיג את תכלית החכמה, הרי הפעלת השכל תרומם את הנפש ותסיר ממנה את המחשבות הרעות ואת הרגשת החולי, אולי עד כדי ביטולם בפועל. הדאגות לפי הרמב"ם הנן "כאב לנפש… וכל תנועות הנפש מולידות המרירות" {פרקי משה, מאמר 8, 31} ובמקום לדאוג הוא ממליץ לאדם להיות אופטימי, להסיר דאגה מליבו, לבטוח בה' ולצחוק הרבה, "כי הצחוק הוא מהסגולות של האדם" {פרקי משה, מאמר 72 ,7}.

הרמב"ם, כמו גם הרפואה בימינו מכיר בחשיבות השמחה והצחוק כמקור לשמירת בריאותו הנפשית והפיזית של האדם וכן לצורך חיזוק כוחו כאשר הוא חולה, ככתוב: "לספר לחולים סיפורים משמחים שירחיבו את נפשו ויצחק מהם, הוא וכל חבורתו, ויבחרו לשמשו ולעמוד לפניו מי שישמח בו. כל זה מחויב בכל חולי" {הנהגת הבריאות, שער 2, 20}.

רפואת הרמב"ם כרפואה הוליסטית

ניתן לראות את הקשר ההדוק בין שיטות ועקרונות הרפואה ההוליסטית לבין דרך חשיבתו של הרמב"ם. הוא דוגל ברפואה מונעת- דבר שהרפואה ההוליסטית מיחסת לו חשיבות רבה שכן היא מנסה להביא לידי עקירת הסימפטומים הלקויים מהשורש ולא להגיע לידי מצב של צורך בטיפול, ובמצב של חולי לא לתת תרופה שתדחוק את המחלה הצידה ותטשטש את הסימפטומים.

כמו כן, ברפואה ההוליסטית יש דגש רב על הוליסטיקה- טיפול בשלם ולא בחלק הפגוע בלבד, והרמב"ם מדבר על כך באומרו שיש לטפל בכל הגוף ובנפש כאחד.העיקרון של הנפש המשפיעה על הבריאות הפיסית, מופיעה בתחומים רבים של הרפואה המשלימה כגון פרחי באך, הומאופתיה, מדיטציה ועוד, ואת זה גם אומר לנו הרמב"ם. ניתן לראות את הרמב"ם גם כנטורופת המייעץ לנו בתחום המזון ודוגל בכל מה שטבעי. בספרו הנהגת הבריאות הוא מתאר בפירוט רב את דעתו על כל מאכל ומאכל, ונותן רקיחות שונות של צמחים לריפוי.

אם כן, לרמב"ם שחי לפני יותר משמונה מאות שנה ושימש מקור הלכתי ונדבך חשוב ביהדות, ידע רב בתחום הרפואה שכיום מכונה כרפואה ההוליסטית.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו