השבר ותיקונו ברפואה אינטגרטיבית

השבר ותיקונו ברפואה אינטגרטיבית

באמצע אוקטובר הייתי בפגישת מרצים בקולג' לרפואה משלימה. מזה כחמש שנים אני מלמדת שם קורס בישול בריא במסגרת לימודי נטורופתיה. בשבילי, זהו חלום שמתגשם ונותן לי תחושה של חלוציות (זהו הקורס הראשון מסוגו בארץ).

בפגישה נכחו מרצים ממגמות שונות ומתחומים שונים של הרפואה הטבעית וגם של הרפואה המערבית. בסבב ההיכרות סיפרתי שחודש וחצי קודם לכן שברתי את יד שמאל, החזקה שלי. בדיוק הורידו לי את הגבס, ופתחתי בהדגמה של תנועות פתיחה וסגירה של אגרוף ובציון העובדה שאני מסוגלת לעשות זאת בזכות השילוב בין כל שיטות הטיפול המיוצגות על-ידי היושבים מסביבי.

לכן עכשיו, כשאני שוב יכולה להקליד בקלות בשתי הידיים כמו שאני רגילה, החלטתי לחזור לכתיבה של קצת יותר מאשר כמה משפטים פה ושם בפייסבוק – ומה יותר מתאים מאשר לספר לכם, קוראי הנאמנים, על תהליך הריפוי שעברתי ואני ממשיכה לעבור כדוגמא לרפואה אינטגרטיבית, כלומר שילוב בין גישות שונות ברפואה הטבעית והרפואה המערבית הקונבנציונלית.

מיד אחרי הנפילה, בשעת בוקר מוקדמת עוד לפני שידענו בדיוק מה קרה, חן עשה לי כמה דקות של עיסוי + הילינג כמעט מתוך שינה. לאחר מכן מרחתי שמן ארניקה, שמתי קומפרס של קרח. המצב קצת השתפר, הנפיחות ירדה אבל המשיך לכאוב. בצהרים הכאב התגבר והנפיחות חזרה, והגענו למסקנה שכדאי ללכת לצילום. עד שהגענו לצילום כבר היה ערב. הצילום הראה שבר בעצם הרדיאלית (אחת העצמות הארוכות של האמה) סמוך לשורש כף היד.

היה גם חשד לשבר בעצם הסירה (אחת העצמות הקטנות בבסיס האגודל), שזהו סוג של שבר שלא תמיד רואים בצילום רגיל, אבל אם לא מקבעים אותו הוא עלול להתאחות בצורה לא נכונה ואז להסתבך ולהצריך ניתוח. בחדר המיון שמו לי סד-גבס. כעבור מספר שבועות עשיתי CT, שהראה שאכן היה שם שבר סדקי קטן אך גם הוא וגם שבר הדחיסה שידענו עליו כבר הספיקו להתאחות, כך שסד הגבס הוסר בדיוק ששה שבועות לאחר הנפילה, בעוד הקביעה הראשונית של האורתופד היתה ששבר בעצם הסירה יכול לקחת גם שלושה חודשים להתאחות כמו שצריך. שבוע לאחר הסרת הגבס התחלתי בתהליך פיזיותרפיה אינטנסיבי. בפגישה הרביעית עשינו הערכת מצב, שבעקבותיה המטפלת (המצויינת) ציינה שקצב ההתקדמות שלי הוא בהחלט מעל הממוצע.

אז מה אני עושה בכלים השונים העומדים לרשותי כדי לטפל בעצמי?

הרפואה הקונבנציונלית עזרה לי עם האבחון ועם הקיבוע, וכיום עם הפיזיותרפיה.

ומה לגבי הרפואה הטבעית? להלן רשימה חלקית לפי סדר אקראי:

א. מגע – עיסוי להרגעת הכאבים ולהזרמת הדם. בכל הזדמנות. לפעמים אני לעצמי, לפעמים נעזרת באחרים.

 ב. הומיאופתיה – ארניקה להרגעת הטראומה, הן בשימוש פנימי והן בשימוש מקומי.

ג. מנוחה – כנראה הייתי זקוקה לה אחרי תקופה של עבודה אינטנסיבית. זה היה גם תרגיל באסרטיביות וגם בהרגעה: לבקש עזרה מאחרים ולהפסיק להילחץ כשדברים לא נעשים. כי כשאמרתי "נשבר לי", אכן נשבר לי. גם כיום, כשאני יכולה לעשות כמעט כל דבר, ברגע שאני מגזימה עם עבודה פיסית מתחילים הכאבים.

ד. פרחי באך – קודם כל רסקיו להרגעה מידית לפני שהביאו לי את הארניקה מבית המרקחת. ובהמשך – לפי הצורך: כאשר הרגשתי שכעס מגביר את הכאב לקחתי Holly, כאשר הרגשתי שקשה לי להתרכז לקחתי Clematis או Olive (תנסו אתם להשתמש אך ורק ביד החלשה למשך תקופה. אימון מצויין לצד השני של המוח, אך מעייף בעיקר מנטלית). וכו'.

ה. תוספי תזונה – ויטמין C, סידן, מגנזיום, קומפלקס B, אבץ… לשיפור המינרליזציה, להרפיית השרירים, לזרוז הריפוי. הכל בתוך מולטי אחד.

ו. צמחי מרפא – "שבטבט" לאיחוי הרקמות, "זנתוקס" לשיפור זרימת הדם לקצוות, "ויתניה" לשיפור התמודדות הגוף עם מצבי סטרס. בדיעבד עזרו לי גם עם סימפטומים אחרים.

ז. דיקור – מחט באזור המרפק של היד השבורה, ומחט נוספת במקום המקביל לשבר ביד השניה, בגלל הגבס. יכולתי ממש להרגיש את העבודה של המחטים. טוב שיש לי מדקר צמוד.

ח. הידרותרפיה – מרגע הורדת הגבס, השהיית היד במים חמים וקרים לסרוגין, לריכוך השרירים ולשיפור זרימת הדם.

ט. תזונה – בתקופת הגבס הבת המתבגרת שלי עשתה את רוב הבישולים בבית (ועל כך מגיע לה צל"ש, וגם לשאר בני הבית שכיבסו, שטפו כלים וכו'). עובדה זו חידדה אצלי נקודה מאוד חשובה בנוגע לתזונה. היא מבשלת מאוד טעים, אבל לא תמיד מספיק בריא לפי הסטנדרטים שלי. התקופה הזו המחישה לי נקודה שעד כה היתה לי ברורה בעיקר בתיאוריה:

איכות חומרי הגלם חשובה, כמות השמן, המלח וכו' גם היא חשובה, אבל חשובה מכל היא האנרגיה והאהבה המושקעת בהכנת המזון. כן, היו כמה ימים שהיתה לי קצת עצירות כי בנוסף לעובדה שהייתי פחות פעילה מהרגיל גם אכלתי פחות מדי ירקות. אבל זה עבר. נכון, נאלצתי לוותר על כמה דברים שאני אוהבת, אבל לא נורא.

 י. והכי חשוב: קשר גוף-נפש. במהלך התקופה שבה כמעט ולא עבדתי (מלבד הפציעה היו גם חגים), היה לי הרבה זמן לקרוא. בין הדברים שקראתי, שני ספרים חשובים שחיכו על המדף הרבה זמן עד לרגע הנכון שבו מטופלים "במקרה" עיינו בהם לפני שנכנסו לטיפול והשאירו על השלחן: האחד, "החיים כתנועה" מאת מאיר שניידר, והשני – "ריפוי קוונטי" מאת דיפאק צ'ופרה.

שניהם עתירי תיאורי מקרים מדהימים שבהם עבודה מנטלית/רוחנית איפשרה ריפוי כתחליף או כהשלמה לשיטות טיפול אחרות, גם במקומות בהם הדבר נחשב לבלתי-אפשרי: סרטן, שיתוק ילדים (כתוצאה מפוליו), עיוורון ועוד. וגם שופעי הסברים הגיוניים לגמרי על איך ולמה זה קורה. זה נתן לי את ההשראה לעשות לעצמי תרגילי דמיון ולראות את הריפוי מתרחש, להתמודד עם הכאב ולהפסיק לפחד ממנו.

כל מה שעברתי לאחרונה (וכאן קיבלתם רק תמצית) הביא אותי לחשוב הרבה ולהגיע לכמה תובנות לגבי החיים שלי, ולחיבור בין חומר לרוח בדרכי שלי. המתכון המצורף, של נזיד עדשים ברוח הפרשה של השבוע בו הוכן לראשונה, ממחיש חיבור זה.

בברכת בריאות והנאה,

שני

לאתר של שני ריף-פרופסורסקי

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו