המעי שלנו מורעב לתדלוק בסיבים
המעי שלנו רעב לסיבים תזונתיים. צילום: pexels
ככל הנראה כבר יש לכם דעה קדומה על סיבים וזה מקשה עליי להציג אותם באור מגניב או סקסי.
זה זמן מה, השיח התזונתי נסב בעיקר על חלבון, ולאחרונה גם על שומן.
אף אחד לא מדבר על הסיבים המשעממים.
אני כאן כדי לספר לכם שסיבים הם הפתרון הראשון במעלה, וככל הנראה בעל העוצמה הרבה ביותר, לשיקום בריאות המיקרוביוטה של המעי, ועל כן הבריאות שלכם בכללותה.
אך למטרת הספר הזה אני צריך שתשכחו את כל מה שנראה לכם שאתם כבר יודעים.
אני לא מדבר על סיבים כמו שאתם מכירים אותם. הגיע הזמן לאתחול מחדש. לרנסנס. לשינוי מיתוג.
הגיע הזמן להפסיק לחשוב על סיבים בתור טעם הווניל המשעמם של התזונה ולהתבונן בהם באור שונה לחלוטין.
הסיבים הם הרבה יותר ממה שאי-פעם העליתם בדעתכם. כן, הסיבים הם היהלום שבכתר, חברים.
אם לקראת סוף הפרק תרצו לשגות במכוון בקריאת המילה "סיבים" ותחת זאת לומר "שווים", לא אאשים אתכם.
אני אתנגד לדחף לעשות זאת בעצמי לאורך הספר, אך אם אי-פעם ניפגש פנים אל פנים, אני מקווה שתלחצו את ידי ותלחשו באוזני את הסיסמה הסודית, "הסיבים הם שווים".
חלבון, אתם אומרים??? זה לא מה שחסר לכם
האם ידעתם ש-97% מהאמריקאים צורכים עודף חלבון, ועם זאת כולם שואלים ללא הרף, "מאיפה אנחנו הולכים לקבל את החלבון שלנו?"
לאזרחי ארצות הברית יש אובססיה פתולוגית לחלבון.
בה בעת, הם מורעבים מסיבים, ואני אומר זאת הן כמטפורה והן כפשוטו.
"מורעבים?" אתם אומרים. "בארצות הברית? שבה שלושה מכל ארבעה אנשים בעודף משקל?" בהחלט.
המעי שלכם מורעב מסיבים לחלוטין. דמיינו את המעי שלכם כישימון פוסט-אפוקליפטי עם גלגל קוצים בודד שנע לאורכו. גלגל הקוצים הגלמוד הזה מייצג את הסיבים שלכם!
פחות מ-3% מהאמריקאים צורכים את הכמות היומית המינימלית המומלצת של סיבים, וזה רחוק מאוד מהכמות שהייתי מחשיב לאופטימלית.
2 מבין כל הנוטריאנטים החיוניים, ייתכן שאין אחר שיש לנו חוסר כה רב בו.
אף על פי כן, אף אחד לא מדבר על סיבים ונראה שאף אחד לא מודאג מהעניין.
חסל סדר האובססיה לחלבון.
הגיע הזמן שנפנה את תשומת ליבנו לשאלה החיונית: "מאיפה אנחנו הולכים לקבל את הסיבים שלנו?"
אולי מספיק עם האובססיה לחלבון? צילום: pexels
הסיבים כעוף החול: הבה נעלה אותם באש ונצפה בהם חוזרים חזקים יותר!
בסדר, בואו נתחיל מההתחלה: מה זה סיבים? בטבע, סיבים הם חלק מהמבנה התאי של הצמח. לצמחים יש מונופול מוחלט על הנוטריאנט הזה. אז אם אתם רוצים אותו, יש רק דרך טבעית אחת להשיג אותו: מצמחים!
מנקודת מבט תזונתית, סיבים הם פחמימה – מה שמכונה פחמימות מורכבות.
אם תחברו יחד כמה מולקולות של סוכר, תקבלו סיבים.
אין פירוש הדבר שסיבים מתנהגים כמו סוכר. בשום אופן לא.
עיכול סוכר מזוקק מתחיל בפה ותוך כעשרים דקות הוא כבר נספג במעי הדק.
לעומת זאת, הסיבים נותרים שלמים לאחר המעבר בפה, בקיבה ואפילו בחמישה עד שבעה מטרים מהמעי הדק, כך שכאשר הם מגיעים למעי הגס, זו עדיין אותה מולקולה שהכנסתם לפה.
למאמרים נוספים על סיבים תזונתיים:
סיבים תזונתיים ,מתוך מילון המונחים בתזונה
אילו ירקות עשירים בסיבים תזונתיים?
שניים מהמיתוסים הגדולים ביותר על סיבים הם שכל הסיבים זהים, ושאין בהם כל תועלת כי הם פשוט נכנסים בקצה אחד ונורים החוצה מהקצה השני כמו טורפדו. הבה נעמיק חקר.
מיתוס #1: כל הסיבים זהים, צריך רק לספור גרמים.
לימדו אתכם שכל הסיבים זהים – בין שהם בדגני הבוקר שלכם, באבקה החלבית שסבתא שלכם שותה או בחטיף גרנולה, כל סוגי הסיבים דומים זה לזה.
עליכם רק לספור את הגרמים ותו לא.
מה שסיפרו לכם רחוק מהאמת כמזרח ממערב.
מקור הסיבים שאתם אוכלים חשוב ביותר.
הסיבים בדגני הבוקר או בקרקרים שלכם לא זהים לסיבים שבקינואה שלכם.
זה דומה בעיקרון לאופן שבו השומנים והחלבונים שאנחנו אוכלים קובעים את ההשפעה על המיקרוביום שלנו.
זו הפשטה מוגזמת לצמצם את הסיבים למספר הגרמים ולהעמיד פנים שכל הגרמים זהים. כפי שתלמדו בהמשך, יש לי דרך הרבה יותר טובה להשיג סיבים.
בענייני סיבים תזונתיים, אל תסתמכו על דגני הבוקר שלכם. צילום: pexels
לימדו אותנו למנות גרמים של סיבים משתי סיבות.
הראשונה, זה קל, ואנחנו אוהבים משימות קלות.
השנייה, אין לנו מושג כמה סוגי סיבים באמת קיימים בטבע.
קשה מאוד לנתח את הרכבם הכימי של הסיבים, ויש ארבע מאות אלף מיני צמחים בכדור הארץ, כאשר שלוש מאות אלף מהם אכילים.מכאן שצריכים להיות מאות אלפי – אם לא מיליוני – סוגי סיבים בטבע. אבל עדיין לא הצלחנו למיין את כולם.
לאור הקשיים במיון הסיבים, פישטנו את העניין באמצעות הקביעה שיש שתי צורות של סיבים: מסיסים ובלתי-מסיסים.
תוכלו להבחין ביניהם אם תטבלו את הסיבים במים. אם יתמוססו, הם מסיסים. אם לא, הם בלתי-מסיסים.
אף שמדי פעם אדגיש את ההבדל בין סיבים מסיסים ובלתי-מסיסים, קחו בחשבון שבשני המקרים אנחנו מדברים על קבוצה עם מגוון רחב של סיבים ושרוב הצמחים מכילים תערובת כלשהי של שניהם.
מיתוס #2: הסיבים פשוט עוברים דרכנו.
אם תערכו חיפוש זריז בגוגל למילה סיבים, תמצאו תיאור כללי של יתרונותיהם הבריאותיים: הם מסייעים לתנועת המעיים, מקִלים שלשול ועצירות, מגדילים את המשקל והנפח של הצואה ומסייעים להפחתת רמת הכולסטרול ורמת הסוכר בדם.
זה נפלא, ואין ספק שעלינו לשמוח על היתרונות הבריאותיים האלה של הסיבים. אך בעשותנו זאת אנחנו גם ממעיטים מאוד בערכם, חברים.
כולנו למדנו שהסיבים פחות או יותר נכנסים דרך הפה ויוצאים דרך ה… טוב, אתם יודעים למה אני מתכוון, ובדרכם סוחבים איתם החוצה כמה דברים.
אף על פי שיש מן האמת בטענה הזו, זה תיאור פשוט להחריד של נוטריאנט מורכב להפליא. הבה נתבונן בעניין מקרוב.
בני האדם לא ניחנים ביכולת לעכל סיבים בכוחות עצמם.
נכון, יש לנו כמה אנזימים בשם גליקוזיד הידרולאז שמסייעים לנו לפרק פחמימות מורכבות, אבל יש לנו רק שבעה-עשר מהם – רק שבעה-עשר! – ואף אחד מהם לא נועד לפירוק מולקולות גדולות כמו סיבים.
במילים אחרות, בני האדם הגדולים והחזקים לא מסוגלים לעכל סיבים בכוחות עצמם.
לו חיינו בבועה סטרילית ללא חיידקים, לעולם לא היינו מכירים את כוחם האמיתי של הסיבים.
אבל אנחנו מסתדרים עם קצת עזרה מחברינו. כי נחשו איפה אפשר למצוא כמויות ענק של אנזימים לעיכול סיבים ופחמימות מורכבות? נכון, במיקרוביוטה של המעי.
בהשוואה לשבעה-עשר האנזימים העלובים שלנו, המיקרוביוטה שלנו עשויה להכיל עד שישים אלף מהאנזימים המועילים האלה.
מפרקים את הסיבים עם עזרה מחברים. תמונה: pixabay
העובדה שהמיקרוביום שלנו מכיל כמות מטורפת של אנזימי עיכול נשמעת הגיונית אם ניזכר שיש שלוש מאות אלף צמחים אכילים, כך שבאופן פוטנציאלי ייתכנו בתזונה שלנו מיליוני סוגי סיבים.
כאשר אנחנו מבצעים מיקור חוץ של עיכול הסיבים למיקרואורגנזימים שלנו, אנחנו מנצלים את יכולת ההסתגלות שלהם.
כל צמח וצמח, כל סוג בודד של סיבים דורש צוות ייחודי של מיקרואורגניזמים שעובדים בשיתוף פעולה לביצוע המשימה. זו עבודה תובענית, אך התוצאה שלה קסומה.
פירוק הסיבים בידי חיידקי המעי מפריש את מה שלדעתי הוא הנוטריאנט המרפא ביותר בטבע: (*תופים, בבקשה!*) חומצות שומן קצרות-שרשרת.
רוצים לקרוא עוד? הקליקו לרכישת הספר המלא של ד"ר בולסוויץ – "מהפכת המיקרוביום"
