האוייבת מספר אחד שלי

האוייבת מספר אחד שלי

אין לי מושג (בעצם יש לי), למה חג החנוכה מכניס אותי לפאניקת אימים. במקום לשמוח, לתכנן מה אעשה עם דמי הכיס שאקבל (קדחת – כבר אין לי הורים), או לפחות אשמח בשמחת משפחתי,  אני ספונה לי בביתי, חוששת מתי יתקיים המפגש הבא, עם האוייבת מספר אחת שלי – הסופגנייה.

אולי צורתה החיצונית העגלגלה מזכירה לי נשכחות ועצבונות (עבר של 130 ק"ג, עד גיל 29), או שמא זיכרונות של התנפלות, על כמה וכמה מהן. בכל מקרה, סופגנייה הינה הרבה יותר מבצק תפוח ומפתה, בעוברי על ידה, גם במקום תמים, כגון מרכול שכונתי שמנפק סופגניות סוג ד'.

יש שיאמרו, האישה ירדה מדעתה והפעם באופן סופי. האמינו לי שהייתי שמחה להיות מאלה שאוכלים סופגנייה אחת או שתיים במשך החג, מקטרים על ההשמנה המינורית וממשיכים הלאה לעבר ט"ו בשבט, בצעד קליל ונחוש.

מאז מאי 1992 לא נגעתי בסופגנייה. למה? פוחדת שתיפתח לי צ'קרת הסופגניות ואהפוך שוב, כמו פעם, לסופגנייה חסרת מעצורים וצורה.

8 ימים זה לא מספיק?

וכאילו ששמונה ימים של הסיוט הזה אינם מספיקים, מדי שנה אני משתוממת נוכח הגעתן המזדחלת למאפיות ולמרכולים גם חודשיים, טרם חג האור. מה קרה? יש חשש שמא לא נהיה מאומנים בחג עצמו? אולי מאז שנה שעברה איבדנו את המיומנות? ואולי 'קשה באימונים, קל בקרב'? אני רואה בכל אקט של הכנת השמנמנות הללו איום אישי עלי ועל קיומי. לא פחות.

כפי שאתם כבר מבינים, רמות התוקפנות והפראנויה בהן אני שרויה, למפרע – אינן בדיוק נורמאליות. הפסקתי גם להתווכח עם עצמי על זה. תכל'ס, אני לא מכירה מישהו שלאחר אכילת הפריט הזה, טפח לעצמו על הבטן ואמר: טוב עשיתי! יופי לי…

מזיכרונותי המעורפלים מפעם, אני זוכרת שתמיד התלוותה לאכילה סוג של צרבת ומועקה, פיזית ובטח שרגשית.

מה בעצם לא טוב בה, בתמימה הזאת?

ראשית, היא עשויה מקמח לבן ואני, באופן אישי – לא מתחברת לכאלה שיהיו עשויות מקמח מלא, דוחן או כוסמין. חטא אמור להיות שלם ובלתי מתפשר.

מה רע בעצם בקמח לבן? שני דברים עיקריים: ראשית, החיטה עשירה בחלבון הגלוטן שרבים רגישים אליו, לפעמים גם מבלי דעת. המאפיות משתמשות בגלוטן מפני שהוא עושה עבודה מצוינת עם דברי המאפה. הוא גורם להאחדת הבצק והגמשתו. כשיצרתי פעם, עם אופה מחונן, לחם כוסמין מלא, בקופרודוקציה, האופן שבו התעקש על נוכחות גלוטן, העלתה אצלי, שוב, חשד שהחבר המפנק (גלוטן), אינו כה חביב ובריא.

חיטה, באופן כללי, עלולה לגרום לאלרגיות ורגישויות שבאות לידי ביטוי בכאבי בטן, נפיחות, פריחה על העור, תת ספיגה של מינרלים, עייפות, מיגרנות ואפילו, הפרעות קשב וריכוז.

הדבר השני: לצורך פירוק הקמח הלבן במערכת העיכול נדרשים ויטמיני B, שייגזלו מהגוף לצורך העניין. ויטמיני B אחראיים על משק האנרגיה ותפקוד מערכת העצבים. האם המושג 'עייף ועצבני', נשמע לכם מוכר? נסו להימנע לשבוע מקמח לבן ותראו מה קורה.

בואו נתקדם. תהליך הטיגון: בואו ונניח בצד את העובדה שטיגון מפוצץ את כל הסיפור בקלוריות. נניח שזה זניח. אבל יש Braking news: כאשר מטגנים מוצר שהוא פחממי במהותו, בחום גבוה, נוצר חומר ששמו אקרילאמיד.  אני לא רוצה להפחיד סתם, אבל מחקרים הראו שהוא מסרטן. לכן, תמיד כדאי להעדיף לאפות או להקפיץ מזון ואם הבחירה היא לטגן, אזי עדיף, בשמן מכבישה קרה (למשל שמן זרעי ענבים שגם המחיר שלו יחסית סביר) ובחום נמוך.

לקינוח – מתפחלצת לנו ידידתנו רחבת החמוקיים בריבה תעשייתית אדומה באופן חשוד, או, גרוע מזה, עוטה עליה שלל ציפויים מתוקים ומשמינים שמשתדרגים ומתחלפים להם משנה לשנה.

לשם השפיות (שנחוצה גם היא, מפעם לפעם), לדעתי, אם מישהו מאד אוהב סופגניות והן לא עושות לו רע בגוף או בנשמה, כדאי לבחור הזדמנות אחת או שתיים במשך החג, לאכול, כאלה משובחות ולא סתם כאלה שמונחות להן בארגז חום, ליהנות וחסל. בלי מחשבות עוון מיותרות. תאמינו לי – לא קורה שום אסון.

ולאימהות הוועד, שמאותגרות כספית, אני מציעה לבחור סופגניות קטנות, כך הנזק הקלורי והבריאותי, פוחת בחצי.

ובביתי שלי?

שאלתי בדחילו ורחימו, אם הם רוצים שאביא 1-N סופגניות עבורם:
N= מספר הדיירים  -1 (אני). חד משמעית, אמרו – לא!
או שהם ממש מפרגנים לאמא המכורה שלהם, או שאחרי כל כך הרבה שנים, יש הבנה והפנמה.

ולאורחים שעתידים להגיע אלי להדלקת נרות, אל תגלו, אבל אני מתכננת סדנת אפיית פיתות כוסמין (לבן אורגני ולא מלא) והכנת ריבה בעצמנו. זוהי מחאתי החברתית והקולינרית כלפי אהובתי האלימה – הסופגנייה.

הנה מתכון לחנוכה בריא: לביבות / פשטידת פתיתי כוסמין

החומרים הדרושים:
250 גר' פתיתי כוסמין
1/2 כוס חלב אורז או סויה
5 כפות סוכר חום
4-5 כפות קמח מלא כלשהו (כוסמין, חיטה, שיפון)
מעט מלח
2 ביצים
1/2 כפית קינמון
3-4 כפות ערמונים טחונים (לא חובה)
חופן אגוזים קצוצים
כף שמן קוקוס
גרד מלימון אחד
ולמשקיענים: 2 תפוחי עץ מסוג דלישס, קלופים וחתוכים, מוקפצים בכף שמן קוקוס וכף סוכר חום.

אופן ההכנה:
מכינים את הפתיתים לדייסה: 2 כוסות מים והחלב עד לרתיחה ובישול של כרבע שעה. מוסיפים את הסוכר, המלח, הקינמון וכל השאר ומערבבים לעיסה אחת.
למי שמחפש עבודה קשה – יכול להכין לביבות ולקלל את היום שבו הוא נולד. כשאני במוד שכזה – אני משמנת מחבת פנקייקים ויוצקת על פי הפורמה והלביבות יוצאות עגולות ומדויקות.

חג שמח!

לאתר של לימור עברון גילת, אקטיביסטית מזון & בריאות

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו