אלומיניום, הרעל הערמומי

אלומיניום הוא היסוד השלישי בשכיחותו, אך הוא מצוי בשילובים כימיים רבים בטבע. החשיפה שלנו לאלומיניום חופשי או למלחי אלומיניום נובעת משימושים תעשייתיים וביתיים רבים במתכת זו. הוא אינו נחשב יסוד חיוני במערכות ביולוגיות, ובאוכלוסיות שחיות באזורים לא-תעשייתיים, הוא מופיע בריכוזים נמוכים בלבד, אם בכלל. באופן כללי, כשהוא מצוי בגוף, הוא נחשב חומר רעיל. בדומה למתכות רעילות אחרות איש אינו יכול לקבוע מהי הרמה הבטוחה של אלומיניום.

מקורות האלומיניום

נוסף על הפלואוריד, גם אלומיניום סולפאט משמש לטיפול במי השתייה הציבוריים, וגם הוא רעיל ביותר. תרכובת זו מצויה בשימוש נפוץ לטיהור מים, ולכן רוב מאגרי המים העירוניים מכילים כמויות משמעותיות של אלומיניום. כאשר אלומיניום סולפאט בא במגע עם פלואוריד, אפילו בריכוזים נמוכים, הוא יוצר תרכובת רעילה ביותר למוח, ובכך גורם למותם של תאי מוח רבים.

אלומיניום גם מצוי באופן טבעי במוצרי מזון ומשקאות רבים. באופן כללי, מזונות חומציים כמו עגבניות, חמוציות, רובארב (ריבס) כרוב ותפוחים, מכילים את כמות האלומיניום הגדולה ביותר. הוספת סודה לשתייה למזונות אלה גורמת לשחרור נוסף של אלומיניום. מקורות עיקריים לאלומיניום הם גבינות מעובדות, סוגים שונים של תה, סוגים שונים של עשבי תבלין, תבלינים וחלק ממוצרי המלח המסחריים.

כלי מטבח מאלומיניום, פחיות וקופסאות שימורים, נייר אלומיניום ומוצרי אלומיניום אחרים מגבירים את הסיכון לשחרור החומר לתוך המזון. ידוע כי כלי מטבח מאלומיניום בצבע כהה מכילים כמות גדולה יותר של אלומיניום מכלים בהירים. נוסף לכך, נוכחות סוכר מעכבת את הקורוזיה של כלי מטבח מאלומיניום. שימוש במסננות מאלומיניום להכנת פסטה מגביר אף הוא את הסיכון לרעילות. אפייה או בישול של מזון בנייר אלומיניום גורם להפרשת החומר לתוך המזון, במיוחד כשמדובר ברוטבי בשר ועגבניות. אפיית תפוחי אדמה עטופים בנייר אלומיניום גורמת לספיגת החומר בקליפה.

אלומיניום והמוח

בשנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-20, רופאים שעבדו ביחידות הדיאליזה בכמה בתי חולים, שמו לב שמספר גדל והולך של מטופלים מפתחים תסמינים חריגים, כמו עוויתות שרירים, הזיות ודמנציה פתאומית. חלק מהמטופלים נפטרו לפני שהתברר כי הסיבה לבעיה מסתורית זו היא המים שבהם נעשה שימוש בטיפולי הדיאליזה. למרבה האירוניה, היו אלה מי ברז רגילים. לאחר הוצאת האלומיניום מהמים, תסמונת הדמנציה של חולי הדיאליזה נעלמה. מצבם של המטופלים השתפר פלאים בעקבות טיפול קלציה באמצעות חומר שנקרא דפרוקסאמין, תרופה שמסירה את האלומיניום מרקמות הגוף. זו הייתה ההוכחה הראשונה לכך שאלומיניום עלול לגרום לדמנציה בבני אדם. הדמנציה שנצפתה בעקבות הרעלת האלומיניום, הייתה דומה לדמנציה האופיינית למחלת האלצהיימר.

כמו רוב המתכות הרעילות שהוזכרו כאן, האלומיניום רעיל מאוד למוח. החומר מגיע למוח בכמה דרכים. אדים ואבק שמכילים אלומיניום נכנסים לגוף דרך הקרומים הריריים של מעברי האף, נעים דרך סיבי העצב העדינים וחודרים לאזור המוחי הקשור לריח. משם, הם מתפזרים לחלקים חיוניים אחרים של מערכת העצבים. יש בידינו גם הוכחות לכך שבדומה לכספית, אלומיניום יכול לעבור דרך העצבים בגפיים ולהגיע לחוט השדרה.

חשיפה לאלומיניום מתרופות, מזונות ומשקאות מקִלה את ספיגתו. לאחר שהוא מגיע לזרם הדם, הוא נקשר בחוזקה לחלבון העברה מיוחד שנקרא טרנספרין, שמשמש גם כמולקולת ההעברה העיקרית של ברזל ומנגן. לתאי המוח יש קולטני טרנספרין מיוחדים המאפשרים לאלומיניום לחדור אליהם בקלות. ממצאים עדכניים הראו כי אלומיניום יכול להיכנס לגוף גם בדרכים אחרות.

מדוע לא כדאי לכם להוסיף מיץ לימון לתה 

זה זמן מה ידוע לנו שחומצות אורגניות, כמו ציטראט שמקורו בצמחים, עלולות להגביר משמעותית את ספיגת האלומיניום במערכת העיכול. אחד המחקרים שנערך בקרב שמונה גברים בריאים, מצא שהוספת ציטראט לג'ל אלומיניום הידרוקסיד (המצוי ברוב התכשירים סותרי החומצה) עלולה להגביר פי 11 את ספיגת האלומיניום. חשוב לזכור זאת כשאתם שותים תה, שעלול להכיל כמות גדולה של אלומיניום. אם תסחטו מעט לימון (שעשיר בחומצה ציטרית) לתה, תגבירו מאוד את ספיגת האלומיניום. מי הברז שאיתם אתם בוודאי מכינים את התה, עלולים אף הם להכיל רמות גבוהות של אלומיניום. ואם לא די לנו בכך, מי ברז מכילים גם פלואוריד, שיוצר קומפלקסים רעילים ומזרז את ספיגת האלומיניום.

במצב התקין, ספיגת האלומיניום ממערכת העיכול נמוכה למדי (0.1%), ולאחר הספיגה הוא מתפנה מהגוף במהירות יחסית. אולם רקמות מסוימות, כמו רקמות המוח, נוטות לאגור את האלומיניום ולהיצמד אליו בחוזקה. כמו כן, אנשים שסובלים מתפקודי כליות ירודים, נמצאים בסיכון גבוה לרעילות מאלומיניום, שכן גופם אינו יכול לפנות את החומר ביעילות מספקת. מכיוון שתפקודי הכליות נוטים לרדת עם הגיל, גם לקשישים יש סיכון גבוה להרעלת אלומיניום.

כמה מחקרים הוכיחו כי חומצות אורגניות, כמו ציטראט, מזרזות את ספיגת האלומיניום ומקִלות את מעברו לרקמות שונות, כולל המוח. כמו כן, הן מעודדות את הצטברות האלומיניום ברקמות הגוף. כמו כן, חלק מהפלבונואידים, כמו חומצה גאלית (המצויה באגוזי פקאן ובפירות יער) וחומצה כלורוגנית (בתפוחים), מזרזים את כניסת האלומיניום לרקמות. זהו גורם שכדאי להביא בחשבון כאשר מרכיבים צירופי מזון.

תה, גבינות, ירקות חומציים ומשקאות קלים הנמכרים בפחיות, עלולים להכיל כמויות גדולות של אלומיניום. הימנעו מלאכול או לשתות אותם יחד עם פירות או מיצי פירות. רצוי להימנע גם מבישול ירקות או פירות חומציים בסירי אלומיניום. אל תשתו בירה שמאוחסנת במתקני אלומיניום, שכן הבירה, שמכילה באופן טבעי ריכוזים גבוהים של אלומיניום, היא גם משקה חומצי, מה שעלול לגרום להתפרקות של ציפוי האלומיניום במתקן השתייה ולחדירתו לנוזל.

באחד מבתי החולים שבו עבדתי, הצוות המנהלי עשה כמיטב יכולתו כדי להשביע את רצון הרופאים, החל בהתקנת מקרר מלא מיצי פירות וקולה ועד להנחת סל מלא פירות טריים על שולחן הקפה בחדר האוכל. יום אחר יום היינו יושבים מסביב לשולחן, אוכלים את התפוחים והתפוזים ושותים תערובת של דיאט קולה ואלומיניום, מבלי לדעת באיזו מהירות האלומיניום נספג בגופנו, מגיע למוחנו ומכין שם את הקרקע לנזקים נוירולוגיים חמורים שצפויים להתגלות בעתיד.

בעשורים האחרונים, צריכת המשקאות הקלים שנמכרים בפחיות ומכלי אלומיניום מתחילה כבר בגיל צעיר. לכן, עד גיל 50, האדם הממוצע צפוי לצרוך כמויות עצומות של אלומיניום. אין זה פלא אפוא שב-20 השנים האחרונות נרשמה עלייה דרמטית בשיעורי התחלואה במחלות ניווניות של המוח.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו