מה שמים לנו באוכל?

אני כמעט אף פעם לא קונה מוצר בלי לקרוא את רשימת הרכיבים שמאחור. אני רוצה לדעת מה שמים לי באוכל ואני חושבת שזה לגיטימי לגמרי. בפגישות שלי עם הלקוחות, אני הרבה פעמים מסבירה להם מה החשיבות של קריאת הרשימה ואף מלמדת אותם איך לקרוא אותה וממה להיזהר.

כשקונים מוצר בסופר – זה לא בעיה. אבל מה קורה כשאוכלים בחוץ? בדוכן? במסעדה? בבית מלון? אז אני בד"כ לא מציקה, וכשאני בחוץ אני נהנית מהחוויה. אני משתדלת ללכת למקומות שאני סומכת עליהם לפחות בנושא הטריות, אבל מעבר לזה, אני מודעת לעובדה שאין לי כל בקרה.

MSG בחדר האוכל

מפה לשם, נסעתי עם בעלי לחופשה באילת. התאכסנו במלון 5 כוכבים, חצי פנסיון, בטן גב – אין תלונות. ארוחת הבוקר היתה נפלאה, לרוב ארוחת הבוקר היא גם הארוחה הבריאה, הרבה ירקות ופירות חיים, ביצים שמכינים לנו מול העיניים, מינים שונים של גרנולה ודגני בוקר… תענוג.

בערב היה לי קצת יותר קשה למצוא את עצמי. זה לא שלא היה אוכל, אבל בגלל שהתפוסה של המלון היתה חלקית, המזנון היה יחסית מצומצם והמבחר היה קצת דל. לא הייתי מאוד רעבה, אכלתי סלט בהרכבה עצמית (עם זה אי אפשר ליפול) והתלבטתי מה לאכול אחריו. היו שם 2 סירים ענקיים של מרק. "מתאים לי מרק", ניגשתי אל הסירים ופתאום חשבתי לעצמי שמרק זו אפשרות מצוינת ובריאה אם הם מכינים אותו לבד ולא מאבקה, אבל זה מלון 5 כוכבים, מה הסיכוי שהם מכינים מרק מאבקה…

בדיוק עמד שם בחור נחמד מצוות המטבח. ניגשתי אליו ושאלתי כמתנצלת "תגיד, אתם מכינים את המרק הזה לבד או שיש בו אבקת מרק?" הוא שאל אותי "למה?" מיד נדרכתי ואמרתי שאני רגישה למונוסודיום גלוטומט, זו אולי לא האמת לאמיתה, אבל אני בהחלט מעדיפה להימנע! הבחור התייחס לנושא ברצינות וניגש לקרוא לשף.

השף ניגש אלי בחיוך ואמר לי ש"אין במרק אבקת מרק". נשמתי לרווחה, "אבל" המשיך "אנחנו מוסיפים למרק מונוסודיום". התפלאתי "באמת?" ואז הוא הסביר לי "מונוסודיום זה משפר טעם, אנחנו משתמשים בו בהרבה מהמנות שלנו. אם את רגישה למונוסודיום כדאי שלא תאכלי מהדברים שנראים מתובלים. את יכולה לאכול אורז לבן, גרגירי תירס ואת כל מה שאת רואה בבר הסלטים".

הייתי המומה! אני יודעת כבר כמה שנים לבקש במסעדות סיניות "ללא מונוסודיום" – זה בד"כ אפשרי. לאחרונה גיליתי שגם במסעדות יפניות משתמשים במונוסודיום ועכשיו גם במזנונים של מלונות? זה בהחלט אינפורמציה מפתיעה ולכן חשבתי לחלוק אותה עם הקוראים.

כמה מילים על מונוסודיום

מונוסודיום גלוטמט (Monosodium glutamate, בקיצור: MSG) הוא בעצם מלח נתרן של חומצה גלוטמית והוא משמש כמשפר הטעם הנפוץ ביותר בעולם. הטעם של המונוסודיום הגדיר טעם חדש נוסף על ארבעת הטעמים הקיימים (מתוק, חמוץ, מלוח ומר) והוא נקרא אומאמי שמשמעו "טעים" בשפה היפנית אך הוא מאופיין כטעם "בשרי".

המונוסודיום התגלה בשנת 1908 לאחר שבודד מאצות ים מסוג קומבו. הצלחתו של הטעם החדש גרמה לייצור מסחרי של המונוסודיום מאצות. כעבור שנים של שימוש במונוסודיום המופק מאצות, החלו לנסות ולהפיק מונוסודיום בדרכים שונות: מגלוטן חיטה, מהתססה של מולסה ועמילן, באמצעות חיידקים וכד'. המונוסודיום נראה כמו מלח לבן ואבקתי והוא מאוד זול להפקה, לכן היצרנים מרבים להשתמש בו על מנת לתת טעמים למזונות שאין להם טעם, שטעמם טפל או לכאלה שטעמם רע (או אפילו מקולקל).

למה כדאי להימנע מהחומר הזה?

לכאורה, מדובר בחומר טבעי, אך מה יש בחומר הזה שעשוי לגרום לאנשים לחוש כשעה לאחר צריכתו חולשה, צמא, זיעה קרה, בחילות, כאבי ראש, לחץ בפנים, תחושת נימול, דופק ברכות, דופק מהיר, סחרחורות וכד'? קודם כל חשוב לי לציין שלא כל חומר טבעי הוא בריא (ישנם גם רעלנים טבעיים), ולא כל חומר בריא ניתן/כדאי לצרוך בלי כל הגבלה. זה ברור שאנשים שרגישים למונוסודיום צריכים להימנע מצריכתו בגלל האפשרות לתופעות המנויות למעלה, אולם גם אלה הלא רגישים צריכים להיזהר מצריכתו.

למרות שלא הוכח קשר ודאי ומוחלט בין צריכה של מונוסודיום לבעיות רפואיות שונות מחקרים רבים הראו על קיומו של קשר בין צריכה של מונוסודיום להשמנת יתר, לאוטיזם אצל ילדים ולהפרעות שונות אחרות. נוירולוגים מזהירים כי צריכה מוגברת של מונוסודיום עשויה להיות מסוכנת מאוד למערכת העצבים ואף לגרום לשיבושים במערכת החשמלית במח מה שעשוי בין היתר לגרום גם לבעיות התנהגותיות חמורות כגון היפראקטיביות, אגרסיביות, הפרעות קשב וכדומה.

אז הסתכלו ברשימת המרכיבים והימנעו מצריכה של מונוסודיום, ובכל מסעדה או מזנון בררו אם אפשר לקבל את האוכל ללא משפר הטעם ה"נפלא" הזה.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו