תמר צוק: "לא אשכח את הרגע בו אבא הציע לי לרשת את פוקוס"
תמר צוק - מנכ"ל הוצאת פוקוס ספרי בריאות. צילום: ליאור שני
קהילת הבריאות והתזונה איבדה לאחרונה דמות מרכזית – ד"ר שאול טל ז"ל, שהקדיש את חייו להפצת ידע מהימן ואיכותי בתחום הבריאות הטבעית באמצעות הוצאת ספרי הבריאות אותה ייסד – הוצאת פוקוס.
אבל הדרך ששאול התווה לא נפסקת כאן.
מי שנכנסה כעת למנכ"ל את ההוצאה ומתכוונת להביאה לגבהים חדשים היא בתו, תמר צוק.
בריאיון אישי ומרגש, תמר משתפת בזיכרונות מאביה, בתחושת השליחות שמלווה אותה, ובתוכניות שלה להוביל את ההוצאה קדימה.
למאמרים קודמים אודות ד"ר שאול טל והוצאת פוקוס:
כך הוסיף ד"ר שאול טל עוד 30 שנים בריאות לחיים
"טבעונות יכולה למנוע מחלות ואפילו לרפא אותן"
תמר, איך את מרגישה בתקופה הזו, שבה את נכנסת לניהול ההוצאה המשפחתית לצד האבל על אביך?
מרגע שנכנסתי לעבוד עם אבא ז"ל חששתי בדיוק מהשלב הזה.
אבא היה מאוד בקונטרול על הדברים, צלול וחד עד הרגע האחרון, עם הרבה ידע ייחודי.
מצד שני, הוא תמיד נתן משקל רב לדעה שלי והעביר אליי, במיוחד לאחרונה, הרבה תחומי אחריות.
היה לי מאוד נעים ונוח לעבוד איתו, מכל הבחינות.
מעבר לעובדה שאני ואבא דומים בהמון דברים, אבא היה אדם קשוב, פשרן, חסר אגו, מכבד, סלחן, ובעיקר מסודר בצורה מופתית.
למעשה, הרבה בזכות הסדר המופתי שלו אני מרגישה שנכנסתי לתפקיד הניהולי בצורה די חלקה.
אבא כמובן חסר לי מאוד גם בפן האישי וגם בפן המקצועי.
היינו אוכלים צוהריים יחד כל יום, מדברים על הא ועל דא וגם על ענייני עבודה.
אני בהודיה עמוקה על הזמן היקר והמתוק הזה שהיה לנו יחד.
זכינו להכיר אחד את השני מקרוב, ולראות אחד את השני גם מחוץ להקשר המשפחתי.
חוויית העבודה לצדו בשנים האחרונות הייתה זכות גדולה עבורי, ואני יודעת שגם הוא היה מאושר עד עמקי נשמתו כשנכנסתי לעסק.
אז לצד האובדן הקשה אני מלאה בתחושה של סיפוק על כך שהסבתי לו אושר וגאווה, לאורך כל חייו וביתר שאת בסוף דרכו.
תמר צוק עם אביה ד"ר שאול טל ז"ל. צילום: אלבום פרטי
איך את מתארת את שאול טל כאבא?
הוא היה אבא רגוע, נינוח. תמיד הרגשתי שהוא סמך עליי וכיבד אותי, גם בתור ילדה.
הוא אהב לצאת לטיולים משפחתיים, היה מאוד פעיל ואנרגטי.
הוא גם היה פריק של ידיעת הארץ, והוא אהב לחלוק את הידע שלו איתנו.
מצד שני, הוא גם אהב לשבת בבית ולקרוא עיתונים.
הוא אהב לדבר על אקטואליה ולשתף אותנו בדעות שלו.
על כל סוגיה הוא יכול היה להרחיב את היריעה, לפרט ולנמק את מחשבותיו ודעותיו.
לא הסכמתי איתו על הכול, אבל תמיד התעניינתי לשמוע את העמדה שלו לגבי נושאים שעל סדר היום.
הוא היה מאוד דעתן וביסס את העמדות שלו על ידע מקיף.
אחד הדברים שאבא ואני חלקנו בילדות שלי היה האהבה לספורט.
היינו יוצאים יחד לרכיבה על אופניים בפארק הלאומי.
בהמשך, כשדבק בו חיידק הבדמינטון (כדור נוצה), הוא ניסה להדביק גם אותי והצטרפתי אליו לאימונים לתקופה מסוימת.
חמוד כזה, כל פעם שהיה לו שיגעון חדש הוא תמיד ניסה למשוך אותי פנימה. לפעמים זה עבד לו (צוחקת).
קיבלת על עצמך תפקיד משמעותי מאוד. מדוע בחרת להיכנס לנעליו של אביך?
אני לא אשכח את הרגע שבו אבא הציע לי לרשת את פוקוס.
הוא התקשר אליי באמצע היום, בזמן שהייתי שקועה בענייני עבודה.
זה היה בתחילת הקורונה.
באותה תקופה עבדתי כמנהלת שיווק בחברה טכנולוגית שסיפקה פתרונות זום לעסקים, כך שאפשר לומר שהייתי בדיוק במקום הנכון בזמן הנכון.
וכך, דווקא בתקופה שהרגשתי מרוצה ובטוחה במקום שלי, אבא פנה אליי הכי דוגרי ואמר לי: "תשמעי, אני כבר מבוגר, ויש קורונה, ואני לא יודע מה יהיה, ורציתי להתעניין איתך אם תשקלי להיכנס לפוקוס ולקחת על עצמך את הניהול של ההוצאה בהמשך הדרך".
בהתחלה הייתי בהלם, אם לומר את האמת.
אבל מהר מאוד הבנתי שזאת הצעה שאני לא באמת יכולה לסרב לה, כי:
א) הבנתי שהמשמעות של תשובה שלילית תהיה סגירת העסק
ב) ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי, כשם שהבין אבא שלי, שאין מתאימה ממני להמשיך את העסק המשפחתי.
מאז ומתמיד אהבתי ספרים, וגם החיבור שלי לעולם הבריאות הוא חיבור טבעי.
תמר צוק: "הבנתי שאין מתאימה ממני להמשיך את העסק המשפחתי". צילום: אלבום פרטי
תוכלי לשתף בזיכרון אישי ומיוחד שילווה אותך תמיד?
כשהייתי ילדה, אי שם בתפר שבין שנות ה-80 לשנות ה-90, פעם בכמה זמן ההורים שלי היו מושיבים אותי ואת האחים שלי סביב השולחן בפינת האוכל ל"מבצע".
על השולחן היו מסודרים בערמות גבוהות עלונים של פוקוס ומעטפות.
לצד הערמות היו גיליונות של מדבקות ובולים.
היינו לוקחים עלון, מכניסים למעטפה, סוגרים אותה, ומדביקים עליה בול + מדבקה עם שם וכתובת הנמען.
ככה לאלפי נמענים.
זה היה פרויקט שהתפרש על פני ימים שלמים.
היום, כשאני בעומס של עבודה ומתבאסת שאני לא מוצאת זמן לשלוח ניוזלטר, אני חוזרת לזיכרון הזה.
זה עוזר לי לשים דברים בפרופורציה.
מה למדת מאביך על החשיבות של בריאות טבעית?
זאת שאלה מעניינת.
האמת היא שאני לא בטוחה שלמדתי את זה.
אני יותר מרגישה שזה נצרב בי באופן טבעי, כמו שפת אם – אנחנו לא לומדים אותה, אנחנו פשוט קולטים אותה והיא חלק בלתי נפרד מאיתנו.
המהפך הבריאותי שהוביל את אבא שלי לתחום התזונה הטבעית התרחש כשהייתי ילדה צעירה יחסית, ואפשר לומר שרוב שנותיי גדלתי בבית בריא.
לא היה שום אלמנט של כפייה.
הייתה מגירת חטיפים שהייתה לנו גישה חופשית אליה, וגם היה אוכל מתועש במקפיא.
אבל לצד אלו גם תמיד היה בבית שפע של ירקות ופירות.
מהר מאוד למדתי על עצמי מה טוב לגוף שלי ומה לא טוב לו.
יש משפט אחד שאבא היה אומר, שנחרט אצלי ומנחה אותי עד היום בבחירות התזונתיות שלי: המזון הראוי למאכל הוא המזון שקרוב כמה שיותר לצורת המקור שלו.
ובאמת, עד היום רוב התזונה שלי היא תזונה טבעית.
אני גם לא מתגרה מעוגות מפונפנות או מסופגניות מקושטות בחנוכה.
הן נראות בעיניי כמו צעצוע, לא כמו אוכל בכלל.
ברגע שמאמצים את התפיסה של התזונה הטבעית, כל ההסתכלות על אוכל משתנה.
יש מצפן מאוד ברור שמכוון אותנו מה טוב לנו וממה עדיף להתרחק.
נראות כמו צעצוע? צילום: pexels
מה הדבר שהכי חשוב לך לשמר מהמורשת של אביך בהוצאה?
הסדר! לשמחתי, את יכולות הסדר והארגון קיבלתי מאבא בירושה, כך שזה בא לי באופן טבעי.
אבל אבא בהחלט הדגים בפוקוס יכולות ארגון מפעימות, שאני משמרת אותן וחוסכת זמן, עלויות והמון כאבי ראש.
איך את מתמודדת עם האתגרים שעומדים בפנייך כמנהלת החדשה של ההוצאה?
אבא העביר אליי בהדרגה הרבה תחומי אחריות כבר לפני זמן רב.
לכן, במובנים רבים אני לא מרגישה שהתפקיד שלי חדש.
בימים הראשונים היה לי חשש שלא יהיה לי עם מי להתייעץ על עניינים עסקיים, אבל מהר מאוד גיליתי שאני למעשה מוקפת בגורמים מקצועיים שמכירים את אבא שלי ואת פוקוס במשך שנים רבות ושמחים לתת לי ייעוץ והכוונה כשאני צריכה.
ההרגשה היא שיש לנו מנגנון שחי ובועט, ואני ממשיכה אותו במלוא המרץ, מתוך תחושת שליחות ועם חדוות יצירה אמיתית.
מהו הכיוון החדש או החזון שלך להמשך הדרך של פוקוס?
לצד המשך הוצאה של ספרי בריאות לקהל הטבעי שלנו, חשוב לי להוציא ספרים שפונים לקהלים רחבים יותר, וגם לקהלים צעירים יותר.
יש כמובן אתגרים חיצוניים אובייקטיביים:
שיעור הקוראים ההולך ופוחת, הבינה המלאכותית שעשויה לשנות את פני התעשייה בדרכים שאנחנו עוד לא יכולים להעלות על הדעת, והרווחיות הנמוכה של עולם המו"לות הישראלי.
אחד הדברים שחשוב לי להביא לפוקוס הוא הנכונות להתמסר לטכנולוגיה במקום להתחרות בה, ולהשקיע יותר בפורמטים דיגיטליים (ספרים אלקטרוניים וקוליים).
אז הספר המודפס עומד להיעלם?
הבסיס עדיין יישאר הספר המודפס.
בסופו של דבר – ועם כל הכבוד לטכנולוגיה הדיגיטלית – הוא עדיין נשאר פורמט הקריאה המועדף באופן מובהק, לא רק בישראל אלא גם בעולם.
מצד שני, ספרים אלקטרוניים וקוליים תופסים נתח שוק הולך וגדל.
זו כמובן מגמה מבורכת שמנגישה את עולם הספרים לקהלים שהקריאה המסורתית לא נגישה להם.
תחשבו לדוגמה על הורים עובדים שבחיים לא ימצאו זמן לשבת רגל על רגל ולקרוא ספר, אבל ישמחו לשמוע ספר בנסיעות או במהלך ביצוע מטלות הבית.
תחשבו על לקויי ראייה, שמתקשים לקרוא אותיות קטנות אבל בספרים דיגיטליים הם יכולים להגדיל את האותיות כאוות נפשם, לרווח בין השורות, לשחק עם הצבעים ועם הניגודיות של המסך…
בשני המקרים מדובר באוכלוסיות גדולות מאוד שהפורמטים הדיגיטליים מאפשרים להם לצרוך ספרים בנוחות ובקלות.
להרבה אנשים יש תפיסה רומנטית לגבי ספרים מודפסים.
אני מבינה את זה, אבל אני בראש ובראשונה פרגמטית.
אהיה מוכנה להשקיע בכל אפיק שינגיש את התכנים של פוקוס לקהלים נוספים.
הספר המודפס עדיין הכי פופולארי. דוכן ספרי פוקוס בכנס אוכלים בריא. צילום: ליאור שני
האם תמשיכו להתמקד בנושא הבריאות?
הפוקוס שלנו יישאר על בריאות, עזרה עצמית וצמיחה אישית.
כמו אבא שלי, המוטיבציה שלי להגיע לכמה שיותר קוראים היא לא רק כלכלית.
כמי שנעזרה וממשיכה להיעזר בספרים מקצועיים, אני באמת מאמינה בכוח שלהם לתת לנו שליטה על החיים שלנו ולשפר אותם מכל ההיבטים.
מה שהכי נותן לי כוח בעשייה שלי הוא הפידבקים שאני מקבלת מלקוחות שהספרים שלנו עזרו להם להירפא ממחלות, או להיפטר מכאבים, או לרדת במשקל, או לצאת ממצבים של דיכאון וחרדה.
העדויות האלה מלקוחות – שאני מקבלת על בסיס יומיומי – הן הכוח המניע שלנו.
אין יותר מספק מזה.
הפוקוס נשאר על בריאות. דוכן הוצאת ספרי פוקוס בכנס "אוכלים בריא". צילום: ליאור שני
