מערכת התריס - המגפה הנסתרת

מה משותף לעצירות כרונית, עור יבש, אובדן זיכרון, בעיות מחזור (אובדן מחזור, מחזור קצר עם דימום מועט), אובדן שיער, קושי בהפחתה במשקל, קור בגפיים, אי סבילות לקור, הזעה מועטת, בעיות נשימה, דיכאון, חרדה, פיברומאלגיה, תסמונת העייפות הכרונית? – כל אלו, לצד סימפטומים ותופעות אחרות עשויים להיות קשורים לבעיות בתפקוד מערכת התריס (כן, כן, מערכת התריס ולא בלוטת התריס – הסבר בהמשך).

למרבה הצער, פעמים רבות אנשים הסובלים מבעיות במערכת התריס לא מאובחנים נכונה. התסמינים שתוארו מזוהים בדרך כלל עם בעיות אחרות או שרופאים רבים, מתקשים לראות את התמונה השלמה ו/או לקשר אותה עם תת תפקוד של בלוטת התריס, כיוון שהתופעות הללו, לא נראות קשורות בעליל.

לדברי ד"ר עדיאל תל אורן, אם לפני 20 שנה רק 1-5% מהאוכלוסייה אובחנו כסובלים מבעיה במערכת התריס, הרי שכיום מדובר במגיפה! ההערכה היא ש 10% מאובחנים, בעוד שלמעשה בפועל, קרוב ל-40% מהציבור סובל מבעיות כאלו או אחרות הרלוונטיות למערכת, מבלי להיות מודע לכך. אגב, ע"פ נתוני משרד הבריאות כרבע מיליון ישראלים סובלים מבעיות במערכת התריס ונוטלים תרופות (אלטרוקסין) על בסיס קבוע.

אחד הגורמים לכשל זה, הוא הנטייה של הממסד, כמו של מטפלים וחולים רבים להתמקד בבלוטה ובתוצאות בדיקת TSH כפונקציה לתפקוד או תת/יתר תפקוד של הבלוטה. תוך התעלמות מכך שמדובר במערכת שלמה – "מערכת התריס" שתחילתה במוח וסופה בכל תא ותא בגופנו – ולא באיבר בודד.

נעים להכיר – מערכת התריס

בלוטת התריס, הידועה גם בשם "בלוטת המגן" נמצאית בחלקו הקדמי של הצוואר, וצורתה כצורת פרפר. למרות משקלה הזעיר (20 גרם) היא בעלת חשיבות גדולה לאין ערוך על בריאותנו הפיסית כמו גם הנפשית ומשפיעה על תפקודי גוף שונים כגון: קצב הלב, קצב הנשימה, מטבוליזם, תחזוקת העור, גדילה, ייצור חום, פוריות, עיכול, חיזוק העצם, תפקודים קוגנטיביים ועוד.

תחילתה של המערכת בבלוטת ההיפותלמוס, השוכנת במוח ומפרישה הורמון משחרר תירוטרופין (TRH), המגיע לבלוטת יותרת המוח וגורם לה להפריש הורמון מגרה בלוטת התריס – תירוטרופין (TSH). הורמון ה-TSH  מגיע לבלוטת התריס וממריץ אותה לייצר הורמוני תריס.

כדי לייצר את הורמוני התריס, הבלוטה זקוקה ליוד. היא לוכדת את היוד ומכלילה אותו בהורמוני התריס. במהלך הניצול של הורמוני התריס בגוף, חלק מן היוד המצוי בהורמונים חוזר לבלוטה, מתמחזר ומשמש להפקה של הורמוני תריס נוספים.

מהם אותם הורמוני תריס? מתברר שיש ארבעה במספר: 1T2T,3T ו-T4 (המספר מציין את כמות אטומי היוד במולקולה). המפורסם מבניהם הוא T4 (תירוקסין), המהווה מעין "מחסן" של הורמוני תריס, המאוכסן במחזור הדם ומחכה לרגע המתאים בו נזדקק לו, כמו למשל במצבי סטרס מיידי, אולם השפעתו מזערית. ההורמון החשוב הוא 3T (טיודותירונין) שהוא בעצם 4T המומר בכבד, בכליות, בטחול ובמוח ל-3T (ע"י הרחקה של אטום אחד של יוד מהמולקולה), העושה את דרכו בסופו של דבר לתאים, משפיע על פעילותם והופך אותם לזמינים יותר לאינסולין ואדרנלין.

בלוטת יותרת המוח מאטה או מאיצה את שחרור ה-TSH בהתאם לעלייה או ירידה ברמות ההורמונים התירואידיים הנעים במחזור הדם.

הבנתם? מדובר במנגנון מורכב, מערכת שלמה ולא איבר בודד. כל תקלה הכי קטנה בשרשרת בעלת השלכות רחבות טווח על תפקוד מערכת התריס, למשל: בעיה בהיפותלמוס, קושי בתפקוד של בלוטת יותרת המוח, הפרשה לא מספקת של TRH או TSH , המרה לא תקינה מ T4 ל-T3 (כאשר קיימת בעיה בהמרה יווצר 3T "הפוך" שאינו פעיל בחילוף החומרים), בעיה בקולטנים במעטפת התא או בגרעין התא עצמו ועוד.

כך שבאופן היפותטי יכול להיות פגם באחת מהצמתים בתהליך, בעוד שלמרבה האירוניה הבלוטה כשלעצמה תתפקד כראוי. (אגב, רמה אופטימלית של TSH נעה ביו 1-2. מעל 2 מעלה חשד לבעיה).

לכן מתן הורמוני תריס שלא לצורך, לא רק שלא יסייע לטפל בבעיה, אלא אף יחריף אותה ויפגע בטווח הארוך, בסופו של דבר, גם בתפקוד הבלוטה. וכפי שהגדיר זאת ד"ר תל אורן – טיפול קונבנציונלי משול לבית העולה בלהבות, שכדי לכבות אותן משתמשים במניפה, המפזרת את העשן, בעוד האש ממשיכה לכלות את הבית.

אבחון נכון בראייה הוליסטית

לאור האמור כדי לאבחן נכונה את מצב מערכת התריס אין להסתפק בבדיקת TSH כמדד יחיד, אלא לנקוט באמצעים נוספים כדוגמת: בדיקת דם מקיפה של הורמוני התריס (הכוללת גם איתור נוגדנים נגד בלוטת התריס), היסטוריה רפואית מקיפה, בדיקות תזונתיות, בדיקות רעילות, בדיקות לאיתור רגישות לחלבונים אלרגניים וגלוטן, שימוש בשאלונים המסייעים באבחון מצבים תת קליניים ומצבי טראומה, מדידת טמפרטורת גוף בשעות הבוקר (נורמה 36.44-36.77 מעלות צלזיוס), בדיקת פיסית ועוד.

מהם הגורמים למגיפת התריס?

לבעיה בתפקוד מערכת התריס יכולות להיות סיבות שונות. באופן כללי ניתן לומר כי מדובר בתהליך ארוך והדרגתי, שעשוי להתפרש על פני עשור, עד שהבעיה מאובחנת (בדר"כ כאשר הסימפטומים הופכים להיות משמעותיים). אגב, לדידו של ד"ר תל אורן, תת פעילות או יתר פעילות של בלוטת התריס הם בעצם אותה הגברת בשינוי אדרת, כלומר מצבים שונים על אותה סקאלה שתחילתה ביתר פעילות וסופה בתת פעילות.

1. מחלות אוטואימוניות הגורמות להרס של הבלוטה.

2. מחסור ביוד, שעשוי לגרום להתפתחות גויטר או ציסטות בבלוטת התריס.

3. חשיפה לרעלים סביבתיים מפריעי הורמונים endocrine disrupters  הפוגעים בקולטני
ההורמונים בגוף ומשבשים את הפעילות ההורמונלית, כדוגמת חומרי הדברה, ביספינול A, תכשירים להגנה מפני השמש המכילים מקדמי הגנה הפועלים כחקייני אסטרוגן, כספית, עופרת, קדמיום, ארסן ועוד.

4. שימוש בגלולות נגד הריון – פוגעות בהמרה של T4 ל-T3 וביכולת הבלוטה לייצר הורמוני תריס.

5. תרופות – כדוגמת ליתיום לטיפול פסיכיאטרי, חוסמי בתא (לטיפול במחלות כלי דם ולב), פלואורואורציל (5FU – תרופה כימותרפית), טמוקסיפן (תרופה אנטי הורמונלית לחולות בסרטן השד וסרטן השחלה), הקרנות.

6. מים – מופלרים או מים מטוהרים (שחסרים במינרלים ויסודות קורט).

7. חשיפה ליסודות הלוגנים כדוגמת פלואור (כאמור במי השתייה וכן במשחות שיניים), כלור וברום – המתחרים עם היוד על החיבור לקולטנים.

8. טיפולי השלמת הורמונים בגיל המעבר (אסטרוגנים אוראליים).

9. צריכה מוגברת של מזונות שונים כדוגמת סויה, פשתן, בוטנים, צנוברים, ירקות ממשפחת המצליבים (שעל אף האפקט הגויטרוגני שלהם, חיוניים מאוד לבריאות וד"ר תל אורן ממליץ לצרוך אותם), מזונות עתירי שומן מעופש ולא יציב, אומגה 6.

10. רגישות למזונות שונים ובראשם גלוטן. רגישות נוספת עשויה להתפתח גם לחלבונים שמקורם בסויה, תירס, ביצים, חלב, שקדים, שיבולת שועל, אורז, סומסום, חומוס וכד'.

מזונות ותוספי תזונה בשרות התריס

1. צריכת גופרית – המסייעת לנו לטהר את גופנו ממתכות כבדות. מצוייה בבצל, שום, ירקות ממשפחת המצליבים וגם במלח שחור עתיר גופרית (גם בביצים, אגוזי ברזיל, קטניות, אספרגוס ונבט חיטה).

2. ויטמין D – נמצא כקריטי לתפקוד מערכת התריס. עדיף מומס במים ושעבר מתילציה. לקריאה מורחבת על ויטמין D.

3. תוספי תזונה אנטי דלקתיים כגון: כורכום, זנגוויל, צמחים המכילים חומצה רוזמרינית (רוזמרין, מרווה, ריחן). תוכלו לקרוא עוד על תכונותיו האנטי דלקתיות של הכורכום כאן.

4. ויטמין B12 נוזלי מסוג מתילקובלמין, שעבר מתילציה.

5. ויטמין C /חומצה אסקורבית – משמש כאנטיאוקסידנט ופרואוקסידנט בו זמנית. כפרואוקסידנט מסייע לתהליך של האפופתוזיס (סוג של מוות תאי מתוכנת, מוות מכוון של תאים, כמו למשל תאי סרטן). אגב, במידה וקיימת בעיה בבלוטת אדרנל קיימת חשיבות לויטמין 5B, 6B  וויטמין C.

6. יוד – גם הוא נחשב לפרואוקסידנט וחיוני לתפקוד הבלוטה (בהקשר לייצור הורמוני התריס). מקורות ליוד: אצות מקרוסקופיות (עדיפות לכאלה מצפון האוקיינוס האטלנטי), מלח מועשר ביוד  ומוצרים מן החי והים (אם כי דגים מן הים למשל, עשירים בכספית, המונעת המרה של 4T ל-3T ו דגי בריכה חשופים לכלור, קוטלי חרקים וחומרים מסרטנים לכן אינם מומלצים). ניתן להוסיף למזון יוד אורגני בנוזל ממקור צמחי. ד"ר תל אורן אף סבור, כי למרות מה שנהוג לחשוב, גם חולי האשימוטו צריכים ויכולים להעשיר את תזונתם ביוד, ללא חשש.

7. סלניום – חיוני לפעילות האנזים הדיודנאז, אשר ממיר 4T ל-3T.

8. שתיית מים מטוהרים – עדיף בשיטת אוסמוזה הפוכה, בשילוב עם פחם. אם כי באופן כללי ממליץ ד"ר תל אורן על צריכת מים באמצעות המזון ולא ע"י שתייה, כיוון שבני האדם "הם לא חייה שתיינית".

9. L  קרניטין – חיונית במיוחד למצבים של יתר פעילות, בהם השרירים עובדים קשה ומתכווצים, וכן למצבים של תת פעילות, כדי לחזק אותם.

10. הימנעות ממזונות דלקתיים – מוצרים מן החי, אומגה 6.

11. העשרת התזונה במוצרים שעשירים באומגה 3 – אגוזי מלך וזרעי דלעת שנשמרו בקירור ולא נחשפו לקור, עלים ירוקים, רגלת הגינה (ריג'לה).

12. במידה ויש צורך, ורק כאופציה אחרונה, לאחר שמוצו אפשרויות אחרות לשקול שימוש בתחליפים להורמון התריס המבוססים על הורמונים ממקור חי.

אי אפשר לסיים את המאמר מבלי להביא את הדוגמא של ד"ר שאול טל, מנכ"ל הוצאת פוקוס, שנטל אלטרוקסין במשך 13 שנה, מתוך חשיבה כי הבלוטה סיימה את תפקידה. ומה רבה הייתה שמחתו כאשר נוכח לדעת כי בעקבות המעבר לטבעונות ואורח חיים בריא יותר הבלוטה חזרה לתפקד. אני יצאתי מהכנס מאוד מעודדת לגבי אופציות הטיפול בבעיות מערכת התריס. מקווה שגם אתם.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו