מותר לאכול צ'יפס!

1. הימנעו ממזונות שיש צורה כלשהי של סוכר (או ממתיק) בין שלושת הרכיבים הראשונים שבהם

רשימת הרכיבים מסודרת על פי משקלם במזון, וכל מוצר שתכולת הסוכר בו עולה על תכולתם של רכיבים אחרים מכיל יותר מדי סוכר. מה שמסבך את המצב הוא שהודות למדע המזון קיימים כארבעים סוגי סוכר בתעשיית המזון, ובכללם לתת שעורה, סלק סוכר, סירופ אורז חום, קנה סוכר, ממתיק תירס, דקסטרין, דקסטרוזה, פרוקטו־אוליגוסכרידים, מיץ פירות מרוכז, גלוקוזה, סוכרוזה, סוכר הפוך, פולידקסטרוזה, סוכר טורבינדו (גולמי) וכו'. ושוב: סוכר הוא סוכר, וגם סוכר אורגני הוא סוכר. אשר לממתיקים שאין בהם קלוריות, כמו אספרטיים או ספלנדה, מחקרים (שנעשו על בעלי חיים ובני אדם) מעלים אפשרות שהמעבר לממתיקים מלאכותיים אינו מסייע לירידה במשקל, מסיבות שעדיין אינן מובנות. ייתכן שהניסיון “לרמות" את המוח באמצעות הענקת “פרס" מתוק רק מעורר השתוקקות למתיקות רבה יותר.

2. אכלו רק מזון שבסופו של דבר יירקב

מדוע מזון “מתקלקל"? בדרך כלל פירוש הדבר שפטריות, חיידקים, חרקים ומכרסמים, שבהם אנחנו מתחרים על החומרים המזינים והקלוריות, הגיעו אליו לפנינו. עיבוד המזון נועד במקור להאריך את חיי המדף של המזון, על ידי הגנה מפני המתחרים הללו. דבר זה מושג במקרים רבים כשהופכים את המזון לפחות מושך בעיניהם. למשל בכך שמוציאים מהמזון חומרים מזינים או חומרים אחרים שעלולים להתקלקל, כמו חומצות שומניות מסוג אומגה 3. ככל שהמזון מעובד יותר חיי המדף שלו מתארכים, והוא נהיה פחות מזין. מזון אמיתי הוא חי – ולכן עליו למות בסופו של דבר (יש כמה יוצאים מן הכלל, למשל דבש, שחיי המדף שלו מגיעים למאות שנים). הערה: רוב החומרים דמויי המזון שחיים לנצח בסופרמרקט נמצאים במרכז החנות.

3. אכלו בעיקר צמחים, במיוחד עלים

אם יישאלו, סביר להניח שהמדענים לא יהיו תמימי דעים לגבי הגורמים שהופכים צמחים לכל כך טובים לנו – נוגדי החמצון? הסיבים? החומצות השומניות מסוג אומגה 3? מנגד, הם יסכימו שצמחים כנראה ממש מועילים לבריאות, ובוודאי אינם מזיקים. יש עשרות מחקרים המעידים על כך שתפריט שעשיר בירקות ובפירות מפחית את הסיכון שנמות מכל המחלות המערביות. בארצות שבהן אוכלים מדֵי יום לפחות חצי קילו ירקות ופירות שיעור מקרי הסרטן הוא מחצית משיעורם בארצות הברית. מלבד זאת, כשניזונים מתפריט המבוסס בעיקר על צמחים, אוכלים הרבה פחות קלוריות מכיוון שמזונות צמחיים – מלבד הזרעים, הכוללים דגנים ואגוזים למיניהם – מתאפיינים בריכוז נמוך של אנרגיה לעומת דברים אחרים שאנחנו אוכלים (וצריכה מופחתת של קלוריות מגנה עלינו מפני מחלות כרוניות רבות). הצמחונים ידועים בכך שהם בריאים יותר מאוכלי בשר וגם מאריכים ימים לעומתם.

4. אִכלו ג'אנק כאוות נפשכם, בתנאי שתבשלו אותו בעצמכם

אין רע באכילת ממתקים, מאכלים מטוגנים, עוגות שמרים ואפילו בשתיית משקה קל מפעם לפעם. אלא שיצרני המזון הוזילו את הפינוקים האלה, שהיו בעבר יקרים וקשים להשגה, ואנחנו אוכלים אותם כעת על בסיס יומיומי. הצ'יפס נהיה הירק הפופולרי ביותר בארצות הברית רק אחרי שהתעשייה לקחה על עצמה את השטיפה, הקילוף, החיתוך והטיגון של תפוחי האדמה – וניקוי המטבח אחרי הטיגון. אם הייתם צריכים לטגן את כל הצ'יפס שאתם אוכלים בעצמכם, על כל העבודה הכרוכה בכך, הייתם אוכלים אותו לעיתים פחות קרובות. הדבר נכון גם לגבי עוף מטוגן, עוגות, פשטידות וגלידה. תוכלו ליהנות מהפינוקים הללו כמה שתרצו, כל עוד תהיו מוכנים להכינם בעצמכם. רוב הסיכויים שזה לא יקרה כל יום.

5. הפסיקו לאכול לפני שתשבעו

תרבויות רבות מייעצות להפסיק לאכול הרבה לפני שמגיעים לנקודת השובע. הפתגם היפני – הָרָה הַצִ'י בּוּ – מייעץ לבני האדם להפסיק לאכול כשהם שבעים ברמה של שמונים אחוז. המסורת האיוּרוֶודית בהודו מייעצת לאכול עד לרמה של שבעים וחמישה אחוזי שובע. הסינים ממליצים על שבעים אחוז, והנביא מוחמד תיאר בטן מלאה ככזו שמכילה שליש מזון, שליש נוזלים ושליש אוויר, כלומר שליש נשאר ריק (שימו לב לטווח הקרוב יחסית המופיע אצל כולם, משהו בין שישים ושבעה לשמונים אחוז מהקיבולת. בחרו את המתאים לכם). יש גם ביטוי גרמני שאומר: “צריך לשחרר את השק לפני שהוא מתמלא לגמרי". ולכמה מאיתנו יש סבא או סבתא שאומרים כי צריך לקום מן השולחן כשקצת רעבים? גם כאן לצרפתים יש משהו ללמד אותנו. “אני רעב" בצרפתית זה J'ai faim – יש לי רָעָב – וכשאתה מסיים לאכול, אינך אומר שאתה מלא, אלא Je n'ai plus faim – כבר אין לי רעב. זאת דרך שונה לגמרי של חשיבה על שובע. אם תשאלו את עצמכם לא “האם אני מלא?" אלא “האם הרעב שלי נעלם?" הרגע הזה יגיע קצת יותר מוקדם.

6. אִכלו לאט

לא רק כדי שתדעו מתי להפסיק. אִכלו לאט כדי ליהנות מן המזון שלכם: תזדקקו לפחות מזון כדי להרגיש שבעים. אם אתם מחפשים חוויית מזון ולאו דווקא קלוריות, תזכו לחוויה מתמשכת יותר. יש פתגם הודי שמדבר על הרעיון הזה: “שתו את המזון ולעסו את המשקה". במילים אחרות, אִכלו לאט ולעסו ביסודיות, עד שהמזון יהפוך לנוזל, והחזיקו את המשקה שלכם בפיכם עד שתחושו היטב בטעמו לפני שתבלעו אותו. ההמלצה נשמעת אולי קצת טכנית מדי, אבל נסו לציית לה, לפחות עד שתעריכו במלואו את מה שנמצא בפיכם. אסטרטגיה אחרת מוצפנת במנהג הקשור לנימוסי שולחן שכבר מזמן נשכחו: “הניחו את המזלג בין נגיסה לנגיסה".

7. השתדלו לא לאכול לבד

תושבי המערב נוטים יותר ויותר לאכול ביחידות. יש אמנם מחקר המעלה אפשרות שאכלנים קלים יאכלו יותר כשיסעדו בחברה (אולי מכיוון שיבלו יותר זמן ליד השולחן), אבל אצל אנשים הנוטים לאכילת יתר, ארוחות משותפות עשויות להגביל את הצריכה – ולו רק מכיוון שלא יהיה להם נעים להאביס את עצמם לעיני אחרים. אנחנו גם נוטים לאכול לאט יותר בחברה, מכיוון שבדרך כלל מתרחשים סביב השולחן עוד דברים מלבד האכילה. זאת בדיוק הסיבה לכך שחלק גדול משיווק המזון נועד לעודד אותנו לאכול מול הטלוויזיה או במכונית: כשאנחנו אוכלים לבד, אנחנו אוכלים יותר. ויסות התיאבון הוא רק חלק מהסיפור: ארוחה משותפת הופכת את האכילה מתהליך ביולוגי של תדלוק הגוף לטקס משפחתי וקהילתי.

8. "עדיף לאכול את מה שעומד על רגל אחת (פטריות וצמחים), על פני מה שעומד על שתי רגליים (עופות), ועוד יותר על פני מה שעומד על ארבע רגליים (פרות ויונקים אחרים)"

הפתגם הסיני הזה מסכם בקצרה חוכמה מסורתית הקשורה לבריאותם היחסית של סוגי מזון שונים. מנגד, הוא מתעלם לחלוטין מהדגים הבריאים, שאין להם רגליים בכלל.

הספר "איך לאכול מה" יצא לאור בהוצאת מודן

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו