אומגה 3 ובריאות הלב וכלי הדם
מנגנוני התפקוד המשוערים של חומצות השומן מסוג אומגה-3 בפעילות הלב וכלי הדם כוללים, כאמור, ויסות פעולת אנזימים (מסוג קִינאז) הגורמים להפרעות ולשינויים פתאומיים בקצב הלב; השפעה נוגדת-דלקת בכלי הדם באמצעות יצירת חומרים מווסתי פעילות (רגולטורים הנקראים אִיקוֹזָנוֹאִידים); תפקיד נוגד-קרישת דם באמצעות עיכוב הידבקותן של טסיות הדם; והפחתת דרמטית ברמות הטריגליצרידים. רמה גבוהה של טריגליצרידים מהווה גורם סיכון משמעותי למחלות לב וכלי דם בדומה לכולסטרול. חשוב לציין, כי למעשה אין כיום כל תרופה להפחתת רמות הטריגליצרידים המשתווה ביעילותה לתוסף אומגה-3 במינון גבוה.
יעילותן הרבה של חומצות שומן אלה למניעת מחלות לב וכלי הדם נמצאה לראשונה במחקרי תצפית שנערכו בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20 באוכלוסיות של אסקימוסים בגרנלנד, של דייגים יפנים ושל מתיישבים בצפון מערב האוקיינוס השקט. במחקרים אלה גילו החוקרים שמחלת לב כלילית – גורם התמותה מספר אחת בעולם המערבי – כמעט שאינה קיימת באוכלוסיות אלה, שהמשותף להן הוא אכילת דגי ים. במחקר שפורסם בכתב העת הרפואי Lancet ב-1956, הציע חוקר בריטי בשם סינלקר, כי חומצות השומן שבדגי הים הן המגנות על אוכלוסייה זו מתהליכי טרשת בכלי הדם, ועל ידי כך מפחיתות את הסיכון למחלת לב כלילית.
מאז נערכו מאות מחקרים שהצביעו על יחס הפוך בין צריכת דגים המכילים אומגה-3 לבין הסיכון למחלות לב וכלי דם ולתמותה מהן. למשל, במחקר Zutphen Elderly Study משנת 2001, השתתפו 667 גברים בריאים, גילאי 64–84 שנים, ללא מחלת לב כלילית. הרגלי התזונה של הנבדקים נבדקו באמצעות שאלונים בתחילת המחקר בשנת 1985, ב-1990 ובסיומו ב-1995. עד תום המחקר, לקו 98 מהמשתתפים במחלת לב כלילית – חלקם נפטרו כתוצאה ממנה וחלקם שרדו. מהצלבת הממצאים התברר, כי נבדקים שאכלו לפחות 30 גרם דגים מדי יום היו בעלי סיכון נמוך במחצית (!) לתמותה ממחלת לב כלילית בהשוואה לנבדקים שלא אכלו דגים כלל.
במחקר עדכני יותר, שפורסם בכתב העת הרפואי JAMA באפריל 2002, נמצא קשר הפוך בין צריכת דגים לבין הסיכון למחלות לב, ובעיקר לתמותה ממחלות לב. במחקר נמצא כי הסיכון למוות ממחלת לב בקרב נשים היה קטן יותר ככל שצריכת הדגים שלהן הייתה גבוהה יותר.
במחקר בן שלוש שנים שנערך באיטליה, Gissi Study, השתתפו כ-12 אלף חולי לב שעברו אירוע לב ראשוני. המשתתפים חולקו לארבע קבוצות שוות, כאשר הקבוצה הראשונה נטלה אומגה-3, השנייה נטלה אומגה-3 וויטמין E, השלישית נטלה ויטמין E בלבד ואילו הרביעית נטלה טבליות פלצבו (תרופת דֶמֶה). הממצאים הראו שחולי לב שנטלו בקביעות אומגה-3 לקו באירוע לב חוזר בשיעור של 20% פחות מהחולים שלא נטלו אומגה-3, ואילו שיעור התמותה בקרב החולים שלקו באירוע לב חוזר ואשר נטלו אומגה-3 היה נמוך ב-45% מן השיעור בקרב החולים שלא נטלו את התוסף. החוקרים לא מצאו הבדלים בין הקבוצה שנטלה אומגה-3 בלבד, לבין זו שנטלה אומגה-3 בתוספת ויטמין E, וכמו כן לא מצאו הבדלים בין הקבוצה השנייה והשלישית.
גם במחקר ישראלי, שנערך בקרב אוכלוסיית חולי לב ב"מכון לשיקום הלב" בגבעתיים, נמצא שיפור בפרופיל השומנים בדם בעקבות נטילת תוסף אומגה-3. במחקר השתתפו 50 חולי לב שטופלו בתרופות במשך זמן רב ולמרות זאת עדיין סבלו מרמות שומנים גבוהות בדם. המשתתפים נטלו אומגה-3 במינון של 5 גרם, וכעבור שלושה חודשים נמצאה הפחתה של 12.2% בערכי הכולסטרול הכללי שלהם, הפחתה של 16.8% ברמת ה-LDL והפחתה של 36.1% ברמת הטריגליצרידים.
