דימוי גוף – האם התקדמנו?

היום יש מודלים לחיקוי ששונים מהסטנדרט. צילום:Dewayne Barkley / EuroVisionary (התמונה באדיבות commons.wikimedia.org)

בימינו, לאוכל יש מגוון תפקידים פרט להזנת גופנו ולהישרדות.
מכיכובו בפרסומות של חברות המזון והדיאטות, דרך המענה על צורך רגשי, ועד היותו השחקן הראשי בשפע תוכניות הבישול הקיימות.
בילוי עם חברים או אפילו דייט רומנטי יכול לחוג כולו סביב שאלות כמו "איפה נאכל?", "על איזו מסעדה תמליץ?" או "באיזה פאב יש את הצ'יפס הכי טעים?"
ניתן להבין מכך כי אוכל מעסיק אותנו מאוד, הוא כבר לא עונה רק על צורך קיומי.

לכל מטבע שני צדדים

אוכל הוא אמצעי חזק מאוד עבור תעשיית המזון וחברות הדיאטות, שני כוחות חזקים בעלי אינטרסים מנוגדים השולחים לנו הצרכנים מסרים סותרים. מצד אחד, הזמינות והשפע קוראים לנו לאכול בכל הזדמנות, בכל ביקור בסופר נראה מוצרים חדשים על המדפים אשר זועקים לנו לנסות ולטעום אותם. יחד עם זאת, ישנה עלייה בדרישה לנוחות, העולם הופך אוטומטי יותר, המזון הופך למתועש וזמין עבורנו וכתוצאה מכך למעובד יותר ובריא פחות.
מצד שני, המודעות לבריאות הולכת וגוברת. חדשות לבקרים אנו שומעים על דיאטות וטרנדים חדשים בעולם התזונה, מאוזנים יותר ופחות. למרות היתרונות של הגברת המודעות בנושא, בחברה שלנו כיום, אנשים נתפסים בריאים כשהם מייצגים אידיאל יופי מסוים, אשר אינו בהכרח מתאים לכולם ועלול לעודד תחושת חוסר שייכות.

משקל הנורמה

תחושת חוסר שייכות לאידיאל היופי הרווח בחברה עלולה להוביל לדימוי גוף שלילי. לא צריך להיות מאובחן בהפרעת אכילה כדי להיות קורבן של דימוי גוף שלילי, מספיק להתבייש ללבוש בגד מסוים, או לדחוס ללו"ז אימון כושר נוסף הנועד "לקזז" את ארוחת החג. זהו נטל משקלן של הנורמות החברתיות שמופעל על כולנו, אך משפיע בעיקר על אלו שאינם מתאימים לאידאל המקובל.
הרבה מן הסובלים מדימוי גוף שלילי אינם "חולים" במובן המקובל של המילה, אלא סובלים מיחסים מורכבים עם האוכל בשגרה.

איך היחס לאוכל משתנה? צילום: 123RF

רוחות של שינוי

מעודדת היא העובדה שלאחרונה נושבות רוחות של שינוי חיובי ותחושת מיאוס ממודל היופי המקובל. אנו עדים לדיונים בנושא "הזכות לפרטיות על גופינו" והרחבת מודל היופי המקובל כך שיהיה רלוונטי יותר לתקופתנו.
אולי זה בשל התפשטות תנועת “me too”, היוצאת נגד הטרדות ותקיפות מיניות ומעוררת שיח בנושא פרטיות הגוף, או למשל, שינוי באפליקציה הפופולרית "אינסטגרם", אשר משתמשיה החלו לדרוש תכנים אותנטיים יותר. בין היתר, תמונות מלוטשות פחות, בהן מראים סימני מתיחה או תמונות בתנוחות גוף לא מבויימות.
נראה כי יש לאט לאט יותר מודעות לקבל את עצמינו כפי שאנחנו ולשאוף לדימוי עצמי חיובי יותר.

האם החשיפה למודלים שונים משנה את התפיסה והתזונה שלנו?

הכל במידה

השיח בנושא החיצוניות עדיין אמביוולנטי.
החברה ברובה עדיין מקדשת מודל יופי מצומצם ומבלבלת בינו לבין בריאות ולכן יהיו מי שידחקו לשוליים וירגישו לא שייכים למודל המקובל. ישנה שאיפה להרחיב את מודל היופי אם זה ע"י חקיקת "חוק הפטושופ" האוסר על עריכת תמונות לצורך הצרת היקפים בעולם הפרסום, ואם זה ע"י קולות הנשמעים יותר ויותר המייצגים ותומכים במודל גוף שונה מהמקובל.
בסופו של דבר, השיח על מודל היופי, גם אם מדבר על גיוונו, הוא שיח העוסק בחיצוניות, הרי משקל בין היתר הוא מאפיין חיצוני המתווסף לשאר תכונות האופי שלנו.

השאיפה היא כי בעתיד חשיפה למודל יופי "אחר" לא תעורר כלל עניין ותהיה דבר שבשגרה. יש לקוות שאם ננהג בשיוויון כלפי כולם כך אנשים בכל המידות יהיו מקובלים בחברה, אז נוכל להגיד באמת, שהתקדמנו.

הכתבה באדיבות דניאל זליגדון, דיאטנית, חברת עמותת הדיאטנים בישראל, עמותת עתיד.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו