Bari15_Fly
metabolix_Fly

פיצה זה ירק כמו שאני בלרינה

מאת: לימור עברון גילת, מטפלת משפחתית ומנחת קבוצות הרזיה
זמן קריאה: 3 דקות
השבוע קבע הקונגרס האמריקאי שניתן להגיש בבתי הספר פיצה, שכן הקטשופ מהווה מנת ירקות. לימור עברון גילת תוהה האם זו דעתה ששובשה או שמא זהו הקטשופ
Bari15_In

פיצה היא ירק כמו שאני בלרינה

השבוע התפרסמה בעיתון הארץ ידיעה מפתיעה, שלא לומר מופרכת: הקונגרס האמריקאי קבע שפיצה הינה ירק, משמע בתי הספר יכולים להגיש אותה לארוחות הצהריים לילדים. פיצה היא ירק? אולי לזכר הקטשופ שמרפד מעדנות את הררי תחליף הגבינה הזול ורווי השומנים הבלתי נכונים.

כשאני קוראת דבר כזה, אני עוצרת לרגע ותוהה האם דעתי שלי שובשה לה, ממרדף החיים ומעומסם, או שמא באמת המסר הזוי הוא לחלוטין. אני בטוחה שכל אדם בר דעת יסכים אתי שהאפשרות השנייה היא הנכונה.

בואו נצא ונחשוב: מה יש בפיצה?

קמח חיטה לבן, נראה אמנם צחור ותמים, אך הבריאות ממנו והלאה. החיטה, ידידתנו נטולת הצבעים, אינה  תמימה כלל. חלבון הגלוטן שנמצא בה בשפע עלול לגרום לאלרגיה שקשה מאד לשים עליה את האצבע ולאתרה, כי אחרי הכל, מי יכול לחשוד בלחם, כגורם שמביא את כאבי הבטן או הרגישויות העוריות והנשימה, מהם סובלים אחוז כה גדול מהאוכלוסיה.

שלא לדבר על כך שלצורך פירוק הקמח הלבן, נדרשים ויטמיני B, שנגזלים מהגוף (ויטמיני B אחראיים על אספקת האנרגיה לגוף וגם לתפקוד תקין של מערכת העצבים). האם עייפות ועצבנות הינם משהו שמוכר לכם?

מרכיב נוסף שמככב בוודאות בכל פיצה הינו שמן, זאת אני יכולה לומר על פי כמות החצ'קונים אותם סופרים בני נוער, ביום שלמחרת אכילת משולש פיצה. השמן בו משתמשים יצרני הפיצה הינו שמן מזוכך, שבניגוד לשמו – ממש אינו מומלץ. שמן מזוכך הינו שמן שעובר חימום בטמפרטורה גבוה ותיסוף של חומרים כימיים שמעלים את התפוקה שלו והופכים אותו לנחשק ומשתלם עבור היצרנים. (השמן אותו כדאי לרכוש הוא כמובן שמן מכבישה קרה. הוא אמנם יותר יקר, אבל במילא, כולי תקווה שאתם מטגנים פחות, כך שזה לא נורא. אגב, למי שבוחר להמשיך ולטגן, השמן המומלץ למטרה נלוזה זו, הינו שמן זרעי ענבים, מכבישה קרה, מחירו לא בשמיים והוא פחות נוטה להתחמצנות מחבריו שנוצרו גם הם מכבישה קרה.

הגענו לגבינה הצהובה שנקווית לה, שלוליות שלוליות מעל צחצוחי השמן הנחות. מכת כולסטרול ושומנים – היישר לעורקים. המחשבה שהגבינה הצהובה מספקת סידן לגוף, אינה נכונה. מאזן סידן זרחן שנוטה לכיוון יותר זרחן, גורם לכך שהזרחן, שאינו כה חיוני לגוף ונמצא בשפע במזון, נספג בעצמו, על פני הסידן הדרוש. יהיו גם חריפים וחדים ממני שייטענו שצריכת חלבון מן החי, לא רק שלא תוסיף סידן למאזן, אלא אף תגרע ממנו כיוון שמוצרי חלב הינם חומציים והגוף, על מנת לאזן את מצאי החומצה-בסיס, אף 'ישאב' סידן מהמחסנים למטרה זו. ולסיכום ביניים: התקף לב על צלחת.

ונגיע לחתן האירוע: הקטשופ

לכבודו התכנסנו כולנו היום. לכאורה: רוטב עגבניות, טעים, מייטיב, מכיל ליקופן, סוג של אנטיאוקסידנט שמיישר קמטים סוררים בפנים ומונע נזקים של קרינת שמש, ושבגללו, או שמא בזכותו, החליט הקונגרס האמריקאי שפיצה לארוחת צהריים תיחשב תחת הקטיגוריה של ירק. לפי הסטנדרטים של אותו קונגרס מכובד שתי כפות של רוטב עגבניות שוות למנת ירקות.

בפועל, מצפייה ובדיקה של שלושה סוגי קטשופ, כולל אורגני, זה מה שתמצאו בקטשופ: סוכר חום, מלח, סירופ תירס, חומרי שימור (ללא פירוט) וחומרים מייצבים.

סירופ תירס הוא מוצר שמופק (obviously) מתירס. זהו ממתיק שמורכב מתוצרי טחינת תירס וסוכר. אבל לא רק שהוא מתוק, מאד, הוא גם מכיל כימיקלים סינתטיים. מאז 1984 חברות המשקאות הגדולות החלו להמתיק את המשקאות שלהן בסירופ תירס. רק לצורך סיבור האוזן, צריכת סירופ התירס עלתה בארצות הברית לנפש בשנה, מ – 20 ק"ג, ל – 30 ק"ג מאז 1985. מחקרים הראו קשר בין צריכת סירופ תירס לבין הופעת סכרת, בעיקר בקרב ילדים.

זה סיכום הביניים של ה'ירק' החדש שנולד. פרי כלאיים של תיאבון למזון נחות ותאוות בצע מזוקקת.

תאמרו אולי: את קיצונית, לא מתפשרת… נכון, יש משהו בדבריכם אבל תנו לי לצטט את אמי ז"ל: את לא פרנואידית, חמודה, באמת רודפים אחריך…

אל תמכרו לי זבל בדמות טבע צבעוני ומעורר תיאבון. בואו ונקרא לילד בשמו: זוהי פיצה, טעימה, מגרה, אבל פיצה.

והמסקנה איתה אני יוצאת מהסיפור הינה: כל מוצר שמכיל סירופ תירס – מקומו לא יהיה בביתי הקט.

הצעה לפיצה קטנה, סקסית ובריאה באמת

המצרכים הדרושים:
500 גר' קמח כוסמין מלא
כפית שמן זית
כפית סוכר חום
כפית מלח
כפית שמרים
חליטת תה צמחים פושרת
גבינת ריקוטה 6% שומן בופאלו או צפתית עיזים 5% שומן
כף שמן זית
קופסת שימורים של עגבניות מרוסקות. או רוטב עגבניות ביתי
מעט אורגנו
ירקות לקישוט הפיצה: רצועות פלפל/בטטה/בצל/קישוא/תירס ועוד ועוד

אופן ההכנה:
לשים מהקמח, סוכר, מלח, שמן זית ושמרים בצק, להוסיף את תה הצמחים עד שהבצק גמיש ולא דביק.
מניחים להתפחה של כשעה.
מרדדים וקורצים עיגולים קטנים בקוטר של 15 ס"מ, מטפטפים מעט שמן זית, כף מרוטב העגבניות, מעט מלח ואורגנו ואופים עד שהבצק מזהיב.
זוהי פיצה שבעת טישטוש חושים, אני מוכנה להודות, תחת איומים שהיא אכן ירק.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו