הקשר שבין תזונה, מחלת הסוכרת ומחלות הפה והשיניים

האם הגוף מזהה את מה שאתם אוכלים? (123RF)

תחילה ארצה להודות לכל האנשים ששלחו לי תגובות על הכתבה הקודמת, הפידבקים היו מאוד טובים ואף החכמתי מהשאלות שהתקבלו. אני משערת שהנושאים מאוד מורכבים ותמיד אשמח לענות על שאלות נוספות.

במאמר הקודם, שכותרתו "האם הרגלי התזונה שלנו יכולים להשפיע על בריאות הפה?" ערכנו סקירה על הרכב מערכת העיכול, אשר מתחילה בפה ונגמרת במערכת המעי הגס, הבנו את חשיבות מירקור (מלשון סימון) המזון על ידי הרוק שבפה כדי להפחית מצבים של עוררות יתר של מערכת החיסון, נגענו מעט בהבנה כי מצבי רפלוקס ועיכול לא תקין עלולים להשפיע על הפה בשל מספר סיבות ואף נתתי מספר עצות מעשיות כיצד לאכול נכון – הן עבור הבריאות הכללית והן עבור שמירה על בריאות הפה והשיניים.

מסקנת הדברים הייתה שהפה הוא חלק בלתי נפרד ממערכת העיכול, וכן שמצבים של עליית חומציות מן הקיבה (כגון צרבת או רפלוקס) עלולים לפגוע בבריאות הפה באופן חד וחריף ביותר. עם זאת, נותרו בעינן מספר שאלות נוספות, אשר אתן פתחתי את סדרת הכתבות הללו:

• האם תזונה משפיעה על מחלת הסוכרת?
• האם אנחנו יכולים להסיק מסקנות ממנגנון מחלת הסוכרת אודות הקשר בין חוסר זרימה של דם בנימים קטנים לבין מחלות הפה והשיניים?
• האם הרוק שבפינו מגיע מן הדם? ואם הרוק שבפינו אכן מגיע מן הדם – מה יכול להשפיע על איכות הדם,  שעלול בסופו של דבר להשפיע על איכות הרוק?

במאמר זה, נתמקד בעיקר בשתי השאלות הראשונות: האם תזונה משפיעה על מחלת הסוכרת? האם אנחנו יכולים להסיק מסקנות ממנגנון מחלת הסוכרת אודות הקשר שבין חוסר זרימה של דם בנימים קטנים לבין מחלות הפה והשיניים?

האנטנה שלכם לא קולטת

כיום, כבר ידוע לכל כי קיים קשר בין מחלת הסוכרת להרגלי התזונה. הגורם הידוע ביותר בבסיס מחלת הסוכרת הינו הפרעה בפעילות או חוסר בהורמון האינסולין, המופרש על ידי הלבלב. הורמון הוא מולקולה קטנה שתפקידה לייצר תקשורת בין איברים ומערכות גוף שונות. לדוגמה האינסולן המופרש על ידי הלבלב בעת עלייה בריכוז הסוכר בדם, עובר דרך זרם הדם אל הרקמות השונות. תפקידו לאותת לתאים להכניס את הסוכר ולהשתמש בו (בין אם לתפקוד ובין אם לאגירה, תלוי בתפקוד התאי של אותה רקמת גוף) כך הוא מוריד את רמת הסוכר בדם, ומייעל את השימוש בסוכר והופך אותו לאנרגיה המשמשת לתפקוד התאים.

מאמר זה אינו עוסק בפיתוח ההבנה לגבי מנגנון היווצרות מחלת הסוכרת, אך בקצרה אציין כי ישנן שתי קטגוריות עיקריות בתוך מחלת הסוכרת; סוכרת סוג 1 – שהמקור שלה הוא בעיקרו גנטי ואוטואימוני (מערכת החיסון תוקפת את תאי הלבלב) וסוכרת סוג 2 – שמקורה היא אי סבילות לגלוקוז. סוכרת סוג 2 היא הנפוצה יותר מבין שני הסוגים. בסוכרת סוג 2 תאי הלבלב פעילים (לפחות בשלבים הראשונים של המחלה) ומפרישים אינסולין, אך שאר תאי הגוף (אשר אמורים להגיב לאינסולין) מאבדים את היכולת להגיב לאינסולין ולהכניס את הגלוקוז לתוכם. כך קורה שרמת הסוכר בדם נותרת גבוהה גם לאחר הפרשת האינסולין.

במצב של סוכרת לא מאוזנת או לא מטופלת חלים שינויים בהרכב הדם אשר בסופו של דבר מובילים לעוררות יתר של מערכת החיסון. כלומר שני סוגי הסוכרת גורמים לעוררות יתר של מערכת החיסון, אך הגורמים והמנגנונים שונים לגמרי. יש לציין כי עיקר המאמר יעסוק בסוכרת סוג 2, אם כי הדברים דומים בכמה נקודות לסוכרת סוג 1.

מערכת החיסון נוצרת בשלב מאוד התחלתי של ההתפתחות של גופנו, כאשר חלים בגוף שינויים, שהיא אינה מכירה אותם ואינה רגילה אליהם, מערכת החיסון מתעוררת ביתר ונמצאת במצב של 'דריכות יתר' מתמדת. ישנם הטוענים שהיא בעצם ב'דריכות יתר' עקב שינויים החלים כל הזמן והיא עסוקה כביכול בהבחנה בין 'זר' (גורמים חיצוניים, הפולשים אל הגוף, ועלולים להזיק לו) ל'שאינו מוכר' (מצב שבו הרכב התא או פני השטח של תא  עצמי של הגוף משתנה).

כאמור, בסוכרת סוג 2 תאי הגוף מאבדים את היכולת להגיב להורמון האינסולין ולהכניס את הגלוקוז לתוך התא. התגובה של התאים אל ההורמונים בכלל, ולהורמון האינסולין בפרט, נעשית דרך קולטן – מעין "אנטנה" הנמצאת על גבי התא. ההורמון נקשר אל הקולטן ודרכו הוא מעביר אל התא את המסר כי יש צורך לערוך פעילות תאית מסוימת. במקרה שלנו – צריך להכניס את הגלוקוז ולהפעיל את המנגנונים האחראים על השימוש היעיל שלו בתא. כפי שניתן לראות באיור מספר 1, לקולטן לאינסולין על גבי התא ישנה צורה מסויימת בה הוא נמצא בגוף. כאשר הוא נמצא בצורה המתוארת בתרשים הסכמתי, הקולטן מסוגל לזהות את הורמון האינסולין ולהיקשר אליו. וכך להפעיל את מנגנוני התא הקשורים לאותו הורמון. במצב בו ה'אנטנה' (הקולטן) של התא נפגמת או שאינה פעילה היא למעשה משנה את צורתה.

מערכת החיסון של הגוף מכירה את הקולטן רק בצורתו הבריאה והתקינה. כשהקולטן הופך לא פעיל הוא משנה את צורתו לצורה שאינה מוכרת למערכת החיסון. כעת מערכת החיסון צריכה להכיר את תצורתה החדשה של הקולטן, אחרת היא תתקוף אותו. במידה ומערכת החיסון אינה מצליחה לזהות את התצורה החדשה של הקולטן לאינסולין היא מתחילה להפעיל את כל "החיילים" שלה (תאי מערכת החיסון, תאי הדם הלבנים). במצב כזה מערכת הדם מכילה הרבה יותר פקטורים ותאים של מערכת החיסון (הנמצאת בדריכות גבוהה) ממה שהיא אמורה להכיל במצב תקין.

פקקי תנועה איומים דווחו בכלי הדם שלכם

אחד התסמינים הידועים של מחלת הסוכרת הוא נטייה ל'פקקת' של הנימים הקטנים בגפיים הנגמרת באובדן תחושה ועד אפילו לנמק באזורי הגפיים וצורך בכריתת איברים במקרה הגרוע. במאמר מוסגר אציין כי דין עקירת שן הינו כדין כריתת איבר חי מן הגוף, אף על פי שאנשים רבים עלולים לראות בעקירת שיניים דבר שגרתי ולא מייחסים לכך חשיבות רבה. תקוותי כי מסדרת מאמרים אלו נגיע יחדיו למסקנה כי השן היא איבר חיוני לתפקוד נכון ובריא של הגוף, לא פחות מאשר יד או רגל או כל איבר אחר.

נימי הדם הקטנים ביותר בגופנו נמצאים בשיניים שלנו. השן, אשר פעמים רבות מקבלת התייחסות כאל איבר קשה וחסר חיות, היא בעצם איבר חי אשר מקבל הזנה דמית ועצבוב דרך פתח קטן הנקרא אפקס השן (איור 2 א). גודלו של אפקס השן הוא מספר מיקרונים והוא אינו ניתן לשינוי במצב נורמלי. במידה וזרימת הדם המרכזית אינה טובה מספיק עקב הימצאותם של פקטורי דלקת, פקטורי קרישת דם, תאי מערכת חיסון רבים מהרגיל, עלול להיווצר מצב שבו הנימים הקטנים, המובילים את הדם אל השן, יהיו 'פקוקים' עקב העומס של התאים והפקטורים השונים, המציפים כעת את מערכת הדם. כתוצאה מחסימת נימי הדם הקטנים, המובילים את הדם אל השן, חומרי ההזנה של השן עלולים לא להגיע אליה ובכך עלול להיווצר מצב שבו נראה גם תמותה של השיניים (זה יכול להתחיל בחור קטן ולהתקדם לדלקת כואבת או לא כואבת, ולהסתיים בנמק ובמוות של השן).

בספרות הרפואית מדווח כי חולי סוכרת רבים נוטים יותר לסבול מבעיות שיניים וחניכיים ביחס לאוכלוסייה הכללית, לרבות צורך בטיפולי שורש רבים וכן אף אובדן של שיניים (עקירות) עקב נמק של שיניים.

לא רק חולי סוכרת

השאלה שהייתי רוצה שנשאל היא האם מצב זה משפיע רק על חולי סוכרת? או שמא זהו מצב שמתחיל בשלב מוקדם יותר, עוד טרם ההכרזה כי אותו אדם סובל ממחלת הסוכרת? האם זה משהו שיכול להשפיע עליך, הקורא,  גם אם אינך מוגדר כחולה ובכל זאת סובל ממספר תסמינים שטרם קיבלת לגביהם אבחנה כזו או אחרת? האם חולי (כאבים, חורים ועששת) או מוות (מצב של צורך בטיפול שורש או עקירה) של השן יכול להוות מדד לשינויים בזרם הדם, שטרם פגעו באיברים אחרים בגוף אבל הסממנים הראשוניים של שינויים אלו מתבטאים ראשית בשיניים? כלומר האם דרך מחלות השיניים ניתן להסיק כי ישנה מחלה כללית יותר באזורים אחרים בגוף?

אם יודעים גם כי מחלת הסוכרת מושפעת מתזונה לקויה. האם תזונה לקויה יכולה להוביל למצב בו נוצרת שונות בתגובת הגוף ומערכת הדם, אשר יכולה להיות דומה לזו של מחלת הסוכרת ובסופו של דבר להוביל למחלות הפה והשיניים ואף לאבדן שיניים?

מן הצד השני מתעוררות גם כן שאלות לא פשוטות: עד כמה גרוע יכול להיות מצב של אבדן שיניים? והאם מצב של אבדן שיניים יכול להשפיע על מצב הבריאות הכללית? במילים אחרות, האם אובדן שיניים, חוסר יכולת ללעוס טוב את המזון, חוסר יכולת לסמן אותו כמו שצריך על ידי הביומרקרים שברוק, עלול לסכן את מצב הבריאות ולהוביל למחלות כמו סוכרת, מחלות דם, טרשת עורקים, מחלות של מערכת החיסון וכן הלאה?

כפי שנאמר, בכתבה הקודמת דיברנו על חשיבות מירקור (סימון) המזון הנכנס אל פינו על ידי ביומרקרים (סמנים ביולוגיים) המצויים ברוק. מטרתם לסמן את המזון כדי שמערכת החיסון תזהה אותו כגורם מיטיב ולא כגורם זר. אם המזון הנכנס אל פינו יוכר על ידי מערכת החיסון כגורם זר היא עלולה להפעיל שרשרת אירועים בגוף, שסופם 'פקקי תנועה' במערכת הדם כיוון שמערכת החיסון תפעיל את התאים והפקטורים בהם היא משתמשת כדי להילחם בגורמים זרים. אם מערכת החיסון מעוררת ביתר באופן כרוני עלול להיווצר שיבוש רב מערכתי בגוף שתוצאתו הוא 'פקק' גדול מספיק לחסום את התנועה התקינה של הדם בין האזורים השונים של הגוף. כך תימנע הובלה ראויה של חמצן וחומרי הזנה חיוניים לתפקוד תקין של התאים. האזורים בגוף אשר ייפגעו מכך בראשונה יהיו, באופן הגיוני, אותם אזורים הניזונים דרך נימיות דם קטנטנות, כגון השיניים.

כאן אולי כבר תזכרו בשאלה הנפוצה ששאלתם את עצמכם או אולי אף את רופא השיניים שלכם יותר מפעם אחת: "אני מצחצח שיניים ערב ובוקר, עושה חוט דנטלי ובכל זאת יש לי חורים כל הזמן… מה עוד אני יכול לעשות?…" ובכן, זו שאלה הרבה יותר מורכבת ממה שניתן לתאר ולכן תשאול נכון וחקירה משמעותית של הרגלי התזונה, בין יתר הבירורים, יכולים להוות בסיס חיוני לצורך הגעה לבריאות הפה.

במאמר זה, התחלנו להבין כי אותה תזונה המשפיעה על מחלת הסוכרת יכולה להשפיע באותה מידה ואף יתרה מכך, על בריאות הפה והשיניים. חידדנו עוד יותר את ההבנה כי ישנה חשיבות מכרעת ללעיסה נכונה של המזון וסימונו על ידי הרוק על מנת שמערכת החיסון לא תתעורר ביתר ותיצור 'פקקי תנועה' בזרימת הדם אל הנימים הקטנים המזינים את השיניים. הבנו כי אותם 'פקקי תנועה' במערכת הדם עלולים לגרום לתחלואה של השיניים עד לאובדן של שיניים על ידי עקירות וכן למחלות גוף נוספות.

עם זאת, נותר לנו להתעמק קצת יותר בשאלות נוספות מהמאמר הקודם:

האם הרוק שבפינו מגיע מן הדם? ואם הרוק שבפינו אכן מגיע מן הדם מה יכול להשפיע על איכות הדם שעלול להשפיע על איכות הרוק? וניתן כעת להוסיף שאלה קטנה נוספת לחידוד הדברים – האם ליכולת ללעוס וקיום שיניים וסגירה תקנית של השיניים ישנה השפעה על הפרשת הרוק ועל איכות הרוק בכלל?

מאחלת לכם בריאות איתנה,

ד"ר שרית אברהם, DMD, MsC רופאת שיניים בירושלים

* הערת המחברת – אציין במאמר מוסגר כי הקשר בין מחלת הסוכרת לבין מחלות הפה המובא במאמר זה הינו קשר המובא לשם המחשה בלבד. ישנן מספר תיאוריות בנוגע להתפתחות נמקים בגפיים אצל חולי סוכרת (באשר להאם מדובר במצב שנגרם עקב פגיעה עצבית הנלווית לתסמיני המחלה או שמא עקב עלייה בנפח הדם, דלף עורקי-ורידי, נוקשות דופן העורקים, שפעול ביתר של מערכת החיסון וכן שאלות רבות). יש לציין כי קיימים חילוקי דעות בספרות המחקרית לגבי מנגנוני המחלה השונים וכן לגבי הגורמים השונים למחלה. הדיון במאמר זה חל סביב עוררות ביתר של מערכת החיסון ולא הייתה הרחבה לגבי מנגנונים נוספים הקשורים לתסמיני מחלת הסוכרת. זאת על מנת לפשט את המאמר ולהעביר את המסר כי חל שינוי משמעותי בהרכב הדם במצב מחלה זו וכתוצאה מכך יכולת הזרימה של הדם אל התאים השונים של הגוף, בעיקר אל השיניים פוחתת באופן משמעותי עקב שינויים אלו. בסיכומו של דבר ישנה הסכמה גורפת על כך כי נושא הרגלי התזונה הוא נושא חשוב ומרכזי בתהליך היווצרות ומניעה של מחלות אלו.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו