הפסח עושים Banting

מה מתאים יותר מפסח כדי להיזכר שההמלצה הכי חשובה בתזונה בריאה היא להמעיט בפחמימות "ריקות" ולא לפחד משומנים (להמעיט במצות וליהנות מאגוזים)?

אמנם נדמה לנו שהגל החדש של דיאטה דלת פחמימות ויותר שומנים הגיע רק לאחרונה, אולם אין זה מדויק. הנגר האנגלי הידוע ויליאם בנטינג כתב על כך כבר במאה ה- 19 בספר הדיאטה המהפכני הראשון.

מעניין ששמו היה בין שלושת השמות הבודדים שהפכו גם לפעלים בשפה האנגלית, וכך בדומה לשמות של Captain Boycott שתרם את שמו לפועל "להחרים" לואי פסטר שתרם לנו את הפועל "לפסטר", השם של William Banting הוליד את הפועל: to bant , שמשמעו "לרדת במשקל", ע"פ גישתו.

ניסה הכל

הכל התחיל ב- 1863 עם הספרון הקטן  Letter on Corpulence Addressed to the   Public שנכתב כאמור לא על ידי רופא אלא על ידי הנגר/קברן ויליאם בנטינג. הוא הפך במשך השנים לאחד מהספרים המפורסמים על השמנה והיה אמור לשנות את פני התזונה שלנו.

בנטינג היה מאד מקובל בחברה באנגליה, עשיר ומפורסם אבל היה זה ספרו שהפיץ את שמו עד ימינו.
בני משפחתו של בנטינג לא היו שמנים, אבל היה זה דווקא הוא שהתחיל להשמין כשהגיע לשנות ה- 30 של חייו. מיודעו, רופא ידוע באותם ימים, המליץ לו להגביר את הפעילות הגופנית שלו והוא אכן התחיל לחתור בנהר ליד ביתו מדי יום למשך שעתיים, אלא שזה בעיקר הגביר את תאבונו והוא אף השמין קלות. אז הציעו לו הרופא להפחית באוכל, אך גם זה לא עזר והוא החל לחלות בנפיחויות ובדלקות עד שאף אושפז בבית חולים.

במהלך השנים הוא ניסה: שחייה, הליכה, רכיבה על סוסים. הוא ניסה דיאטות דלות קלוריות ודיאטות רעב, הוא שתה כל מיני שיקויים והשתתף במרחצאות טורקיים במשך שנה. אבל התוצאה היתה אחת: הוא רק הלך ונחלש וכמעט לא רזה.

רופא ידוע באותה עת ניסה לשכנע אותו שלהשמין זה טבעי והיות ובנטינג נכשל בהרזיה בכל דרך שניסה, הוא ויתר על העניין והחליט פשוט להיות שמן.

בגיל 65 הוא שקל יותר מ-90 ק"ג למרות שהיה לא גבוה (פחות מ- 1.7מ'). הוא מתאר בספרו שלא יכול היה להתכופף לשרוך את נעליו, סבל מכאבי מפרקים והיה מתנשף בכבדות כשעלה במדרגות. היו לו עוד כל מיני מכאובים כמו בקע בטבור ובנוסף גם שמיעתו נחלשה וגם ראייתו.

שומן הוא לא אויב

באחד הימים, בהתייעצותו עם ד"ר הרווי, מומחה אף אוזן גרון, על שמיעתו, סיפר לו המומחה על כנס גדול בפריז בו הרצה הפיזיולוג Claude Bernard על תיאוריה חדשה על תפקידו של הכבד במטבוליזם הסוכרים בגוף ועל סוכרת.

ד"ר הרווי שיער שהפגיעה בשמיעתו של בנטינג קשורה בהשמנה והציע לו לנסות תזונה חדשה שכללה ויתור על עיקר מרכיבי תזונתו שהיו: לחם, חמאה, חלב, סוכר, בירה ותפוחי אדמה. מזכיר לכם משהו?
הוא הציע לו לאכול ירקות ופירות, בשר ודגים וגם יין, מבלי להיות מודאג מרמת השומנים.

תוך שנה בנטינג רזה יפה והגיע למשקל של- 70 ק"ג, שמע טוב והרגיש טוב יותר לראשונה זה 20 שנה. אם כל זה היה קורה בימינו, בנטינג בטח היה פותח בלוג ומשתף את כולם בממצאים החדשים שכל כך היטיבו עם חייו, אבל כל זה קרה בימים אחרים לחלוטין. ומה שבנטינג עשה היה לתרום כסף לבתי החולים שד"ר הרווי עבד איתם. ויותר מזה, הוא אף החליט לסייע במימון עוד מוסד רפואי שיטפל בבני מעמד הפועלים שלא יכולים להרשות לעצמם תשלומי רפואה יקרים.

תרומתו של בנט לא הסתכמה רק בכסף. לימים הוא גם כתב את הספרון הידוע Letter on Corpulence Addressed to the Public , שכאמור נחשב לספר ההשמנה הראשון.

בנטינג היה באמת נדיב, עבור שתי המהדורות הראשונות של ספרו (2500 עותקים) הוא לא גבה תשלום כדי שלא יחשדו שהוא כתב את הספר כדי להרוויח כסף.

הספרון, שהיה כה שונה ממדיניות הדיאטה המקובלת באותם ימים, ספג קיטונות של התנגדויות מהרופאים. אי אפשר היה להתכחש לתוצאות אולם במגזר הרפואי לא אהבו את העובדה שאת הספר כתב נגר הדיוט.
הניגוח הופנה גם כלפי ד"ר הרווי שכן הוא לא יכול היה להסביר מדעית את הרקע להצלחת התזונה הזאת.

אבל הציבור התרשם לטובה מהסיפור ומהממצאים ורבים ניסו את התזונה שהציע בנט בספרו. עם הזמן גם המגזר הרפואי החל לבחון את העניין ולנסות להסביר את התוצאות.

ובנטינג? הוא נותר במשקלו והיה בריא עד מותו, בן 81 שנים.

רוצים  to bant בפסח הזה?

המסקנה מסיפורו של וויליאם בנטינג היא שכדאי מאד להשקיע בחיפוש תשובה לבריאותנו וגם לנסות מגוון הצעות ודרכים. חשוב  גם לזכור שלא בהכרח מה שמתאים לאחר מתאים גם לנו.

למשל בנטינג, הוא כפי הנראה היה אדם מאד שרירי ופעיל ותוספת פעילות גופנית שעוזרת כל כך לרבים אחרים, לא שיפרה את בריאותו. גם ההמלצה להרבות  בחלבון מתאימה יותר למאה ה- 19, שכן הבשר היה טבעי יותר, ומתאימה יותר לגברים שריריים ובטח פחות לנשים שלהן מתאימה תזונה שכוללת יותר ירקות ופירות. בכל מקרה, אין ספק שלכולנו מתאים להפחית דרמטית פחמימות ריקות כמו לחם, סוכר ומצות.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו